הלכות טומאת מת פרק יב

הלכה א

טפח על טפח מרובע על רום טפח, מביא את הטומאה וחוצץ בפני הטומאה דין תורה, שאין קרוי אהל אלא טפח על טפח ברום טפח או יתר על זה. כיצד?

כזית מן המת מונח לאויר ובצדו כלים, כגון מחטין וצנורות וכיוצא בהן ואינן נוגעים בטומאה, אם האהיל עליהן אהל שיש בו טפח על טפח והיה גבוה מעל הארץ טפח, הרי זה מביא את הטומאה לכלים וטמאין.

היו כלים אחרים על גבי אהל זה שיש בו טפח על טפח, הרי הן טהורין, מפני שהאהל חוצץ בינם ובין הטומאה. הנה למדת: שכשם שהאהל מטמא כל שתחתיו, מציל כל שחוצה לו וחוצץ בין הטומאה ובין כלים שעל גביו. וכן אם היתה הטומאה על גביו וכלים תחתיו, הכלים טהורין, שהאהל חוצץ בפני הטומאה.

היה האהל פחות מרום טפח או פחות מטפח על טפח אף על פי שהוא גבוה כמה טפחים, הכלים שבצד הטומאה טהורים וכלים שלמעלה מאהל זה כל שכנגד הטומאה טמא, מפני שהאהילו על הטומאה ואין שם אהל לחוץ בפני הטומאה.

וכן אם היתה טומאה על גבי אהל זה וכלים תחתיו, כל שכנגד הטומאה טמא, שהרי האהילה עליהן ואין שם אהל שיחוץ בפני הטומאה. שכל פחות מרום טפח כנגיעה הוא חשוב, וטומאה שתחתיו טומאה רצוצה היא, כמו שביארנו. במה דברים אמורים?

כשלא היה האהל אדם או כלים אבל אדם או כלים, שנעשו אהל על הטומאה, בין שהיו הן עצמן אהל בין שהיו עמודי האהל, אפילו היו כלים שאין מקבלין טומאה כל עיקר, הרי אלו מביאין את הטומאה ואינן חוצצין בפני הטומאה. כיצד?

לוח שהיה מונח ע"ג ארבעה בני אדם, או ע"ג ארבעה כלים אפילו כלי אבנים וכיוצא בהן מכלים שאין למינן טומאה, ואין צריך לומר אם היה מונח על ארבעה שפודין או ארבעה קנים שגבוהין טפח והיתה טומאה וכלים תחתיו, הכלים טמאים. ואם היו כלים על גביו אפילו שלא כנגד הטומאה, טמאים. ואם היתה טומאה על גבי לוח וכלים תחתיו, כל כלים שתחת הלוח טמאין. אבל אם הלוח היה מונח על גבי ארבע אבנים או על גבי בהמה וחיה והיתה טומאה תחתיו, הרי הכלים שעל גביו טהורין.

[השגת הראב”ד]: טפח על טפח מרובע וכו'

אמר אברהם: לא בירר את דבריו דחלל טפח פנוי בעינן להביא את הטומאה ולחוץ בפני הטומאה שאל"כ הטומאה ממעטת את החלל טפח טומאה רצוצה היא ואינה מביאה ואינה חוצצת.

הלכה ב

היתה טומאה על גביו, הרי כל הכלים שתחתיו טהורין, מפני שהאהל חוצץ בפני הטומאה. וכלי גללים וכלי אבנים וכלי אדמה הבאים במדה, הרי הם כאהלים ואינם ככלים ולפיכך חוצצים בפני הטומאה.

[השגת הראב”ד]: וכלי גללים וכלי אבנים וכו'

אמר אברהם: אפילו של עץ והם באים במדה כדאיתא פרק יש מביאין וחוצצין.

הלכה ג

נסר שהוא נתון על פי תנור חדש ועודף מכל צדדיו בפותח טפח, היתה טומאה תחת הנסר, כלים שעל גביו טהורין. טומאה על גביו, כלים שתחתיו טהורים מפני שתנור חדש אינו ככלים לענין זה, ואם היה ישן, הכל טמא.

הלכה ד

נסר שהוא נתון ע"פ שני תנורים אפילו ישנים ועודף מחוצה לתנור זה ומחוצה לתנור זה והיתה טומאה תחתיו בין שני התנורים, ביניהן בלבד טמא. אבל כלים שתחת שתי הקצוות שחוצה לתנורים, טהורים, שהרי הן כשני אהלים זה בצד זה. וכן נסר שהוא נתון על פי תנור אפילו ישן ויוצא מזה טפח ומזה טפח אבל לא מן הצדדין וטומאה בצד זה כלים שבצד השני טהורין.

[השגת הראב”ד]: אבל כלים שתחת שתי הקצוות וכו' שהרי כו'

אמר אברהם: אין הטעם הזה מספיק והמשנה מדברת בעודף מכל צדדיו מעתה הכל תחת אהל אחד הוא והוא מוסיף וגורע ומסבב את הענינים לפנים אחרים ולשון המשנה נתון על שני תנורים טומאה ביניהם הם טמאים משמע שהתנורים עצמן טמאים ובתוספתא ר"י בן נורי מטהר בתנור אלמא תנא קמא תנורים עצמן מטמא וכל שכן כלים שתחת הנסר מכל צדדיו ובתוספתא נתון על שני תנורים ישנים וחדש באמצע וכו' והאי מילתא יתירא אשמעינן סיפא דלא שדינן האי נסר לתנור חדש לטהר אלא הכל טמא.

הלכה ה

אדם שנשא כלי כגון מרדעת וכיוצא בו והאהיל צד הכלי האחד על הטומאה, אם היה בהיקפו טפח אף ע"פ שאין ברחבו אלא רוחב אצבעו שליש, הרי זה מטמא את הנושא ומביא לו טומאה מדבריהם, שגזרו על שיש בהיקפו טפח משום שיש ברחבו טפח. אבל אינו מביא את הטומאה לכלים שתחתיו ולשאר אדם שיאהיל עליהן ועל הטומאה, עד שיהיה בו רחב טפח.

הלכה ו

ארונות של עץ שמניחין בהן את המת אינן כקבר (אבל) אם יש בין כסוי הארון והמת גובה טפח, חוצץ והעומד על גבי הארון טהור מן התורה. ואע"פ שרוב ארונות יש בהן חלל טפח, הואיל ויש שאין שם חלל טפח גזרו על כל הארונות שאינן חוצצין ושיהיה המהלך ע"ג הארון כנוגע במת או בקבר.

[השגת הראב”ד]: ארונות של עץ וכו'

אמר אברהם: זה המחבר דלה מים מבורות עמוקים אלא שהמים עכורים כי הוציא דבר זה ממלתיה דר"א בר' צדוק דאמר מדלגין היינו על גבי ארונות של מתים וכו' ומאותה השמועה בנה זה הבנין וטעה כי הארונות שהיו עומדים בשדה של אבן היו ובמקום קברות היו ויש עליהם תורת גולל ודופק וקבר סתום אלא שאין הכהנים מוזהרים אלא על הטומאה שהנזיר מגלח עליה וקי"ל שאינו מגלח אלא על גופו של מת לא על קבר ולא על גולל ודופק ואם אין בה חלל טפח גופו של מת הוא מפני שהיא בוקעת ועולה.

הלכה ז

קורה שהיא נתונה מכותל לכותל והטומאה תחתיה, אם יש בה פותח טפח, מביאה את הטומאה תחת כולה, וכל הכלים או אדם שתחתיה טמאים. אף ע"פ שאין כולה שוה וקצתו פחותה מטפח, מפני שקצתה מקצת אהל הוא. ואם אין בה פותח טפח, טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת, כמו שביארנו. כמה יהיה בהיקפה ויהיה בה פותח טפח?

בזמן שהיא עגולה שלשה טפחים, ובזמן שהיא מרובעת ארבעה טפחים.

הלכה ח

סאה שהיא מוטה על צדה באויר אינה מביאה את הטומאה תחת כולה עד שיהיה בהיקפה ד' טפחים ומחצה בקרוב, כדי שיהיה גובה הצד העליון טפח ומחצה ויהיה הטפח על טפח ממנה גבהו מעל הארץ טפח. לפיכך אם היתה גבוהה מעל הארץ חצי טפח והיה בהיקפה שלשה, מביאה את הטומאה. וכן עמוד עגול שהוא מוטל לאויר ומונח על הארץ, אינו מביא טומאה תחת דפנו עד שיהיה בו היקף כ"ד טפחים, ואם אין בהיקפו עשרים וארבעה טפחים, טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת. זה שהצריכו עשרים וארבעה טפחים על העיקרין שסומכים עליהן חכמים בחשבון כל המשפטים: שכל שיש בהיקפו שלשה, יש בו רוחב טפח, וכל טפח על טפח ברבוע, יש באלכסונו טפח ושני חומשין. לפיכך אם היה בהיקף העמוד עשרים וארבעה טפחים, נמצא תחת כל דפנו טפח על רום טפח מרובע ויתר מעט, שחשבונות אלו בקרוב הן.

[השגת הראב”ד]: לפיכך אם היתה גבוהה מעל הארץ וכו'

אמר אברהם: ק"ל אם זה הגבהות שאמרו אויר הוא היאך אויר מצטרף לרום טפח והתוספתא לא אמרה גבוהה מעל הארץ אלא אם היתה גבוהה חצי טפח ואולי הגבהות אינו אויר אלא שהיתה עבה מתחתיה א"נ כשמחשב ההיקף מבפנים הוא מחשב וכשהסאה דפנה דק צריך שיהא ההיקף מבפנים ד' טפחים ומחצה אבל אם דפנה עבה חצי טפח די לה בהיקף שלשה טפחים ושמעינן מרישא דרואין חללה של סאה כאילו הוא מלא לחשבו ברום טפח וברוחב טפח להביא את הטומאה תחת כולה וכל מה שאמרתי בגבוהה חצי טפח שהוא בעובי הדופן ולא באויר לא אמרתי אלא למי שסובר דבעינן טפח על טפח ועובי טפח להביא את הטומאה אבל למי שאינו מצריך עובי טפח אפילו גבוהה באויר קאמר וזה עיקר

[השגת הראב”ד]: לפיכך אם היה בהיקף העמוד וכו'

אמר אברהם: מה הועיל זה האיש בצורותיו ולא האיר ולא הצהיר מה צורך לעשרים וארבעה טפחים ולמה שנה דברו מן הסאה ומה הפרש בין סאה לעמוד גם לא פירש זה העמוד אם הוא שוכב או זקוף ואם הוא חלול או גולם אטום עתה אפרש זה העמוד שוכב שהלשון מוכיח שאמר מוטל ובתוספתא רבי יוסי אומר היקפו עשרים וחמשה שאין לך כ"ה טפחים שאין הקרקע אוכל בו טפח וכו' ש"מ בשוכב עסקינן ובחלול עסקינן ואם יש בהיקפו כ"ד טפחים הרי ברחבו ח' טפחים עגולים שהם ששה מרובעים טול שני טפחים לדפנות טפח מכאן וטפח מכאן נשארו חלל ד' טפחים מרובעים והם אהל ומפרש בתוספתא והצר שלו נידון בשיפועי אוהלים פי' המקום צר שבו שהוא מתקצר בעיגולו וכיון שיש בו ד' טפחים חלל נעשה אהל ונותנים לו שיפוע אבל אם לא היה אהל אין נותנין לו שיפוע דתנן שיפועי אהלים כאוהלים וזו הטומאה עומדת תחת אמצעית של עמוד שהוא מקום צר שלו בינו ובין הארץ ואם לא נחשב אותו הצר לשיפוע אהל הרי הטומאה רצוצה תחת הצר של עמוד והיא בוקעת ועולה ואינה הולכת לדפנות

אלא דקשיא לי אם זה העמוד חלול הוא מ"ש מן האדם שהוא חלול והצד העליון מביא את הטומאה אף על פי שאין בעביו ח' טפחים ולפיכך נראה שהוא אטום וכשהוא עבה שמונה טפחים רואין אותו כאילו הוא חקוק ארבעה טפחים חוץ מכותליו ונעשה הצד העליון אהל ומביא את הטומאה תחת דפנו והצר שלו נדון בשיפוע אהל ואם היה פחות מכאן אין רואין אותו כחקוק ואין שם דופן העליון שידון כאהל ויהיה הצר שלו נדון בשיפוע אהל אבל ענין הסאה אינו כן מפני שהיא חלולה ויש לה דופן העליון וכשעלה עד ארבע אצבעות בין עובי דפנה שהוא אצבע ושלש אצבעות מחללה כבר עלה מן הקרקע טפח ויש עליו אהל טפח מן הדופן העליון ואע"פ שהוא עקום אין בכך כלום ועוד נוכל לומר בענין העמוד לעולם בחלול ודקא קשיא לך אדם שהוא חלול אפשר שיש הפרש בין דבר המקבל טומאה לדבר שאינו מקבל טומאה דדבר שאינו מקבל טומאה אף על פי שהוא חלול ויש לו צד העליון טפח לעולם הוא חוצץ את הטומאה ויש למבין טעם בזה וסימן לדבר כוורת וסבורים אנו לומר שהיא של חרס שאינה מטמאה מגבה דהויא לה כדבר שאינו מקבל טומאה.