הלכות טומאת מת פרק יג
לחץ כאן לתצוגת הדפסה

הלכות טומאת מת פרק יג

הלכות טומאת מת  פרק יג

הלכה א

כל טפח על טפח ברום טפח קרוי: אהל, כמו שביארנו. וחוצץ בפני הטומאה ומביא את הטומאה בין שעשאהו להאהיל בין שנעשה מאיליו אפילו היה שלא בידי אדם, הרי זה מביא וחוצץ. כיצד?

אחד חור שחררוהו מים או שרצים או שאכלתו מלחת או שצבר אבנים או קורות ונעשה בהן חלל טפח, הרי זה אהל ומביא וחוצץ.

 

הלכה ב

במה דברים אמורים?

בשהיה האהל חזק ובריא. אבל אהל רעוע, אינו מביא את הטומאה ואינו חוצץ בפני הטומאה מן התורה, אבל מדברי סופרים מביא את הטומאה ואינו חוצץ. כיצד?

שריגי האילנות הסוככים על הארץ והן הנקראים סככות, ואבנים היוצאות מן הגדר הסוככות על הארץ והן הנקראין פרעות, אם יכולין לקבל מעזיבה בינונית והן עומדין, הרי אלו מביאין וחוצצין מן התורה, ואם אינן ראויין לקבל מעזיבה בינונית אלא הן נופלים, הרי אלו מביאין מדבריהם ואינן חוצצין. וכן כל כיוצא בהן.

 

[השגת הראב”ד]: ואם אינם ראויים לקבל מעזיבה בינונית

אמר אברהם: ק"ל מאי דאמרי' בתוספתא פרעות היוצאות מן הגדר היו נתונות ע"ג הגדר רואין אותן כאילו אבנים כבושות עליהן התרפו רואין אותן כאילו הן של מתכת ועוד שנינו במשנה פרק יש מביאין וחוצצין העוף ששכן מביא וחוצץ ועוף מי מקבל שום מעזיבה אלא לא אמרו מקבל מעזיבה אלא בסככות ופרעות שהן מובדלות זו מזו ויש מעט אויר ביניהם וזו היא הגריעות שבהן ואפילו שיכולים לקבל מעזיבה אינם אלא מדבריהם לא להביא ולא לחצוץ ובזמן שהן דבוקות אפילו התרפו מביאין וחוצצין מן התורה וחייבין עליהן על ביאת מקדש תמצא כל זה בתוספתא דאהלות ובסיפרא.

 

הלכה ג

אלו מביאין וחוצצין: כלי עץ הבא במדה, וכן כלי אבנים, כלי גללים, כלי אדמה הבאין במדה, ופשוטי כלי עור, ויריעה, וסדין, ומפץ, ומחצלת שהן עשוין אהלים, ובהמות או חיות בין טמאות בין טהורות, והוא: שיהיה ראש זו בין רגלי זו והיו כולן דבוקות, והעוף ששכן, והחוטט בשבלים מקום לקטן להצילו מן השמש, ואוכלין שאינן מוכשרין כדי שלא יטמאו ירקות המתקיימין בימות החמה והגשמים, הרי הן כאילנות ומביאין וחוצצין, ואלו הן: הארוס והקיסום וירקות חמור ודלעת יונית. וכן הסככות והפרעות והזיזין והגזורות והשובכות והשקיפין והסלעים והנחירים והשנינין, כל אלו מביאין וחוצצין.

 

[השגת הראב”ד]: ופשוטי כלי עור

אמר אברהם: היא סקורטיא וקטבליא.

 

הלכה ד

ואלו מביאין ולא חוצצין: האדם, וכלי עץ שאינן באין במדה מפני שהן ככל הכלים ומתטמאין, ופשוטי כלי עור, ויריעה, וסדין, ומפץ ומחצלת שאין עשויין אהלים אלא מתוחין בלבד ואין להן שיפוע ואין שם כתלים, ובהמה וחיה שמתו, ואוכלין טמאין או מוכשרין שדבר טמא אינו חוצץ, ורחיים של יד, שהרי היא בכלל כלי אבנים, כל אלו מביאין ואינן חוצצין.

 

[השגת הראב”ד]: כלי אבנים כל אלו מביאין ואינן חוצצין

אמר אברהם: אולי סובר זה המחבר שאין שום כלי חוצץ בפני הטומאה ואפילו כלי גללים ואבנים ואדמה מפני שמצא פ"ו אדם וכלים נעשים אוהלים ליטמא אבל לא ליטהר וכו' היה נתון על ד' כלים אפילו כלי גללים וכלי אבנים וכו' טומאה תחתיו כלים שעל גביו טמאים ואינו כן שלא אמרו אלא שלא נעשה אהל ולא מעמיד אהל אבל בחור או בחלון שבין בית לבית או בין בית לעלייה כל דבר שאינו מקבל טומאה חוצץ שלא תעבור הטומאה לצד שני דוק ותשכח.

 

הלכה ה

ואלו לא מביאין ולא חוצצין: הזרעים והירקות המחוברין לקרקע חוץ מן הארבע ירקות שמנינו, וכיפת הברד, והשלג, והכפור, והגליד, והמלח, והדולג ממקום למקום, והקופץ ממקום למקום, והעוף הפורח, וטלית המנפנפת, וספינה שהיא שטה על פני המים, כל אלו לא מביאין ולא חוצצין, שאע"פ שהאהילו אינו אהל המתקיים.

 

הלכה ו

קשר את הספינה בדבר שהוא יכול להעמידה, כבש כנף הטלית באבן, הרי זו מביאה את הטומאה.

 

הלכה ז

נסר שהוא צף על פני המים וטומאה תחת צדו האחד, הרי הכלים שתחת צדו השני טהורים, שהרי כבר ביארנו שהספינה השטה אינה מביאה הטומאה.

 

הלכה ח

אלו חוצצין ולא מביאין: מסכת פרוסה, וחבילי מטה, והמשפלות, והסריגות שבחלונות. כיצד הן חוצצין?

שאם היה חלון בין ב' בתים והטומאה בבית אחד והיה אחד מאלו מתוח בחלון זה וסתמו, אף ע"פ שיש ביניהן אויר, הרי אלו חוצצין ולא תכנס טומאה לבית שני, והוא: שלא יהיה שם בסריגות אלו או בעיני המשפלות או בין חבל לחבל פותח טפח, שאם היה שם פותח טפח, תכנס בו הטומאה, כמו שיתבאר.

 

[השגת הראב”ד]: וחבילי מטה והמשפלות

אמר אברהם: מרזבלין.