הלכות טומאת מת פרק טז
הלכה א
ארובה שהיא באמצע תקרת הבית בין שיש בה פותח טפח בין שאין בה פותח טפח והיתה טומאה תחת תקרת הבית: כנגד ארובה טהור, שהרי הוא גלוי לאויר ושאר הבית טמא, היתה טומאה כנגד ארובה בלבד, כל הבית טהור. היתה מקצת הטומאה תחת התקרה ומקצתה תחת ארובה: אם היה בארובה פותח טפח, הבית כולו טמא וכנגד כל הארובה טמא. אין בה פותח טפח: אם יש בטומאה כדי שתתחלק וימצא כשיעור תחת התקרה וכשיעור תחת הארובה, הכל טמא. ואם לאו - הבית טמא וכנגד הארובה טהור. היה בארובה פותח טפח ונתן אדם רגלו מלמעלה על הארובה נעשה הכל אהל אחד, ובין שהיתה הטומאה תחת התקרה בלבד או תחת הארובה בלבד הכל טמא: הבית ומה שכנגד ארובה, והאדם שעירב את הטומאה טמא, מפני שנעשה אהל על הטומאה. אין בארובה פותח טפח והיתה הטומאה תחת התקרה, זה שנתן רגלו מלמעלה טהור, שאין טומאה יוצאת לו בפחות מטפח. היתה הטומאה תחת הארובה: אם טומאה קדמה את רגלו טמא, שהרי האהיל על הטומאה, אם רגלו קדמה את הטומאה טהור, שהרי רגלו מקצת האהל ואין טומאה יוצאת לו.
[השגת הראב”ד]: אם היה בארובה פותח טפח הבית כולו טמא וכנגד כל הארובה טמא
אמר אברהם: כמדומה אני שיש כאן שיבוש המשנה לא אמרה כן שאם יש בה פותח טפח כל שכן שכנגד ארובה טהור אבל לשון המשנה מקצת הטומאה בבית ומקצתה תחת ארובה הבית טמא וכנגד הטומאה טמא אבל לא מה שכנגד ארובה דכל שכן הוא וה"מ שיש בה פותח טפח אבל כשאין בה פותח טפח ומקצת טומאה בבית ומקצתה תחת ארובה חלקו בה ר"מ ורבי יהודה ורבי יוסי דר"י אמר אף כנגד הטומאה טהור ור"מ סבר כנגד הטומאה טמא ורבי יוסי אמר אם יש בטומאה כדי שתתחלק וכו' הכל טמא ואם לאו הבית טמא וכנגד הטומאה טהור ולעולם כל מה שכנגד ארובה שלא כנגד הטומאה טהור לדברי הכל וזהו העיקר.
הלכה ב
היה כזית מן המת בפי העורב והאהיל על גבי ארובה עד שנמצא כזית באויר ארובה, אע"פ שאין בה פותח טפח, הבית טמא.
הלכה ג
בית וארובה באמצע תקרת הבית ועלייה על גביו, וארובה אחרת יש באמצע תקרת העלייה והארובות מכוונות זו למעלה מזו, בין שיש בארובות פותח טפח בין שאין בהן פותח טפח וטומאה בבית, כנגד הארובות טהור והשאר טמא. היתה טומאה כנגד ארובות הרי הבית כולו טהור. היו בארובות פותח טפח והטומאה בין תחת תקרת הבית בין כנגד ארובות ונתן דבר שהוא מקבל טומאה בין למעלה מארובת הבית בין למעלה מארובת העלייה, הכל טמא, שאין דבר טמא חוצץ. נתן דבר שאינו מקבל טומאה על ארובת הבית, הבית טמא והעלייה טהורה. נתנו על ארובת העלייה, הבית והעלייה טמאים. וכנגדו מלמעלה ולשמים טהור. אין בארובות פותח טפח והטומאה תחת תקרת הבית ונתן בין דבר המקבל טומאה ובין דבר שאינו מקבל טומאה, בין על ארובת הבית בין על ארובת העלייה, אין טמא אלא הבית, שאין טומאה יוצאת לעלייה בפחות מטפח. היתה הטומאה כנגד ארובות ונתן דבר שהוא מקבל טומאה בין למעלן בין למטן, הבית והעלייה טמאין, שהרי עירב את הטומאה. נתן דבר שאינו מקבל טומאה בין למעלן בין למטן, אינו טמא אלא הבית. וכל אלו הדינין בעושה ארובה, אבל תקרה שנפחתה מאיליה שיעורה מלא אגרוף, כמו שביארנו.
הלכה ד
הפוחת את המעזיבה עד שעשה ארובה בתוך תקרת הבית כדי שתכנס בה רגל הערש והיתה רגל הערש סותמת את הארובה, אם יש בה פותח טפח וטומאה בבית, אף העלייה טמאה, שאין כלי המקבל טומאה חוצץ, ואם אין בה פותח טפח העלייה טהורה והרגל שלמטה טמאה ככלים המאהילים. נפחתה המעזיבה מאיליה שיעורה מלא אגרוף, כמו שביארנו.
הלכה ה
ארובה שבתוך תקרת הבית וקדרה מונחת על הארץ ומכוונת כנגד ארובה, שאם תעלה תצא בצמצום מן הארובה והיתה טומאה תחת הקדרה רצוצה בינה ובין הארץ, או שהיתה הטומאה בתוך הקדרה או על גבה, טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ואין טמא אלא כנגדה, והבית כולו טהור. היתה הקדרה גבוהה מן הארץ טפח וטומאה תחתיה או תחת תקרת הבית, הבית כולו טמא ותחת הקדרה טמא, שהרי הוא אהל, אבל תוך הקדרה וגבה טהור שאין כלי חרש מטמא מגבו והרי אויר הקדרה גלוי לאוירו. אם היה כלי בתוכה או למעלה על גבה טהור. היתה טומאה בתוכה או על גבה, הבית כולו טהור, שהרי הטומאה כנגד ארובה בלבד. היתה הקדרה תחת הארובה והארובה גדולה מן הקדרה, שאם תעלה הקדרה ותצא מן הארובה נמצא בינה ובין שפתי הארובה פותח טפח, אף על פי שהקדרה גבוהה מן הארץ טפח וטומאה בתוכה, או על גבה או תחתיה, הבית טהור. היתה הקדרה מונחת בצד אסקופת הבית, שאם תעלה נמצא ממנה פותח טפח לפנים מן המשקוף, והיתה טומאה רצוצה תחתיה או בתוכה או על גבה, טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת. היתה גבוהה מן הארץ טפח וטומאה תחתיה או בבית תחתיה והבית טמא, שהכל אהל אחד, ותוכה וגבה טהור. היתה הטומאה בתוכה או על גבה, הבית טמא מפני שהיא נוגעת במשקוף טפח, וכן תחתיה טמא, מפני שהטומאה יוצאה לתחתיה מן הבית שהכל אהל אחד. לפיכך אם לא היתה נוגעת במשקוף בפותח טפח או שהיתה בצד המשקוף וטומאה תחתיה, אין טמא אלא תחתיה, אבל הבית טהור.
[השגת הראב”ד]: או על גבה טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת
אמר אברהם: לא יורדת עד התהום כטומאה רצוצה שהרי זו אינה רצוצה שהרי היא בתוך הקדרה או על גבה אלא בוקעת את הקדרה ומטמאה כלים שתחתיה בינה ובין הארץ מפני שהוא כלי טמא ואין כלי טמא חוצץ מכל מקום כיון שאין על גבה טפח על טפח שהרי פתוחה לאויר אינו מביא את הטומאה לצדדין אבל מטמא מה שתחתיו עד הארץ
[השגת הראב”ד]: או על גבה הבית כולו טהור
אמר אברהם: זה המחבר משבש את המשנה מדעתו והוא דעת משובשת והמשנה אמרה בתוכה או על גבה בכלי טמא וכן עיקר לפי שהוא כלי טמא ואינו חוצץ ובוקעת הטומאה לתחתיה כאילו היא פתוחה מלמטה וכיון שהיא גבוהה מן הארץ טפח ואינה רוצצת נעשית היא עצמה אהל טפח להביא את הטומאה לבית שהכלי הטמא מביא את הטומאה ואינו חוצץ
[השגת הראב”ד]: ותוכה וגבה טהור
אמר אברהם: זה האיש מפרש במקומות שאין להם צורך ומניח המקומות הצריכים ולמה לא פירש כאן תוכה וגבה למה טהור והלא המשקוף מאהיל עליה כטפח ואומר אני שזאת הקדירה צרה מפיה ויש לה כוליא טפח כאותה ששנינו ואת התנור ג' מן הכוליא שהן ארבעה מן השפה דכוליא דתנור טפח וכן דרך רוב הקדרות וזאת הקדירה הכוליא שלה נכנסת תחת השקוף אבל פיה מבחוץ לפיכך אין הטומאה נכנסת לה אבל כשהטומאה בתוכה או על גבה הכל טמא מפני שהוא כלי טמא וכאילו היא פתוחה תחת השקוף כטפח.
הלכה ו
קורות הבית והעלייה שאין עליהם מעזיבה והן מכוונות קורה כנגד קורה ואויר כנגד אויר ובכל קורה מהן פותח טפח וביניהן אויר פותח טפח וטומאה תחת אחת מהן, תחתיה בלבד טמא. היתה הטומאה בין התחתונה לעליונה בין שתיהן בלבד טמא. היתה הטומאה על גבי העליונה כנגדו עד לרקיע טמא. היו הקורות העליונות מכוונות כנגד האויר שבין הקורות התחתונות וטומאה תחת אחת מהן, תחת כולם טמא. היתה הטומאה ע"ג קורה העליונה, כנגד הטומאה עד לרקיע טמא. אין בקורות פותח טפח, בין שהיו מכוונות זה ע"ג זו ובין שהיו העליונות כנגד אויר התחתונות, והיתה הטומאה תחתיהן או ביניהן או על גביהן טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ואינה מטמאה אלא כנגדה בלבד, לפי שכל טומא' שאינה תחת פותח טפח ברום טפח, הרי היא כרצוצה, בית שנסדק גגו וכתליו ונעשה שני חלקים והיתה הטומאה בחציו החיצון שהפתח בו, הכלים שבחציו הפנימי כולם טהורין, היתה טומאה בחציו הפנימי אם היה רוחב הסדק כחוט המשקולת, כלים שבחציו החיצון טהורין, ואם היה פחות מכאן, הרי הן טמאין.
[השגת הראב”ד]: ובכל קורה מהן פותח טפח וביניהן אויר
אמר אברהם: אע"פ שאין ביניהן אויר טפח לפי שאין הטומאה עוברת לקורה הואיל ויש שם אויר דוק ותשכח
[השגת הראב”ד]: היתה הטומאה על גבי קורה העליונה
אמר אברהם: וכן על גבי קורה התחתונה
[השגת הראב”ד]: לפי שכל טומאה שאינה תחת פותח טפח ברום טפח הרי היא כרצוצה
אמר אברהם: כמה זה לשון מקולקל אלא שאין חוצץ לפני הטומאה ואינו נעשה אהל להביא את הטומאה אלא בטפח מרובע ולא אמרינן חבוט רמי אלא כשיש בקורה רוחב טפח
[השגת הראב”ד]: בית שנסדק וכו'
אמר אברהם: כמה קלקל עלינו את הענין כי הוא מפרש השיעורין שבמשנה לטהרה והם אינם אלא לטומאה ומפני זה השיבוש סיבב פירוש המשנה לדרך אחרת ובתוספתא כותל שנסדק והוא כותל הבית שהוא לצד החצר ויש לפניו תקרה עודפת ואין פתח לזה הבית זולתי זה הסדק א"נ יש לו פתח אחר אבל אין פתח מציל אלא על פתחים מגופים אבל על הסדק שהוא פתוח ועל החור שהוא פתוח אינו מציל ב"ש סברי אינו מוציא את הטומאה עד שיהא בו ד' טפחים ואפילו לכזית לפי שאין לסדק תואר פתח ובה"א כעובי חוט המשקולת אף על פי שאין בו טפח מפני שהוא ארוך וסופו להיות גדול והולך ורבי יוסי אומר משום ב"ה בפותח טפח כדין חור שבין בית לבית לכזית.
הלכה ז
אכסדרה שנסדקה וטומאה בצד אחד, הכלים שבצד השני טהורין, שהרי היא שני אהלים זה בצד זה ואויר ביניהן שהרי הסדק בכל התקרה. נתן רגלו או קנה מלמעלה על הסדק, עירב את הטומאה, נתן את הקנה בארץ כנגד הסדק ואפילו כלי גדול, אינו מערב את הטומאה עד שיהיה גבוה טפח תחת הסדק. היה אדם מוטל על הארץ תחת הסדק, מערב את הטומאה, שאדם חלול הוא והצד העליון הרי הוא כאהל שיש בו גובה טפח. וכן אם היו תחת הסדק כלים מקופלין מונחין על הארץ זה על גב זה והיה העליון גבוה מעל הארץ טפח, עירב את הטומאה וכל הכלים שלמטה ממנו הרי הן ככלים שתחת האהל.
[השגת הראב”ד]: אכסדרה שנסדקה וכו'
אמר אברהם: שנסדקה גגה וזה אין לו שיעור שאין הטומאה מעברת הקורות אפילו בפחות מטפח ונראה לי מה שאמרו בבית שנסדק שאם היתה הטומאה מבחוץ והכלים מבפנים טהורים אע"פ שיש בסדק כשיעורים הללו דוקא בסדק מפני שסופו להבנות אבל חור אחד דברי הכל בטפח בין בחוץ בין לפנים
[השגת הראב”ד]: עירב את הטומאה
אמר אברהם: כמה שיבושין נשתבש בדברים הללו שלא נאמרו על מי שנתן רגלו למעלה מן הסדק שאין הרגל חלול ואין צורך לחללו שהרי דבר המקבל טומאה מביא את הטומאה ולא הוצרכו לחללו אלא לאדם שהוא חוצץ את הטומאה תחתיו ואין שם חלל טפח להביא את הטומאה חוץ ממקומה ועל זה אמרו אדם חלול הוא והצד העליון מביא את הטומאה.