הלכות טומאת מת פרק יט
הלכה א
כוורת שהיא מוטלת בארץ והיא בתוך פתח הבית ופיה לחוץ וכזית מן המת נתון תחתיה או על גבה מבחוץ, כל שהוא כנגד הזית בתחתיה או בגבה טמא. וכל מה שבאויר תוכה טהור, חוץ מכלי שהוא כנגד הטומאה והבית טהור. היתה הטומאה בבית, אין טמא אלא הבית, אבל כלים שבתוכה תחתיה או על גבה טהורים. היתה הטומאה בתוכה, הכל טמא. כל שבבית, וכל שבתוכה, וכל שעל גבה, וכל שתחתיה, כנגד הטומאה, כמו שביארנו. היתה גבוהה מן הארץ טפח וטומאה תחתיה או בבית או על גבה, הכל טמא: כל שבבית, וכל שתחתיה, וכל שעל גבה. אבל כל שבאויר תוכה טהור, חוץ מכלי שהוא כנגד הטומאה. היתה הטומאה בתוכה, הכל טמא: כל שבתוכה, וכל שבבית, וכל שתחתיה, וכל שעל גבה, שהכלים או האדם שנעשו אהל על הטומאה, או שהיתה הטומאה על גביהן מביאין ולא חוצצין, כמו שביארנו. במה דברים אמורים?
בזמן שהיא כלי ומחולחלת, אבל אם היתה פחותה וסתם המקום הנפחת בקש שהרי אינה כלי, או שהיתה אפוצה עד שלא יהיה בה חלל טפח אלא אטומה, כדי שלא ימצא בה חלל טפח במקום אחד היתה גבוהה מן הארץ טפח וטומאה תחתיה או בבית, הרי הבית וכל שתחתיה טמאין מפני שהוא אהל אחד, ותוכה וגבה טהור, מפני שהוא אהל של עץ ואינו כלי. היתה טומאה בתוכה, אין טמא אלא תוכה. היתה על גבה, כנגדו עד לרקיע טמא. היתה מונחת על הארץ ופיה לחוץ וכזית מן המת נתון תחתיה, כנגדו עד התהום טמא. היה על גבה, כנגדו עד הרקיע טמא. היתה טומאה בבית, אין טמא אלא הבית בלבד, היתה טומאה בתוכה, אין טמא אלא תוכה.
[השגת הראב”ד]: כוורת שהיא מוטלת
אמר אברהם: אין הענין מתפרש אלא בכוורת של חרס שאינה מטמאה מגבה
[השגת הראב”ד]: וכל שתחתיה כנגד הטומאה
אמר אברהם: זה שיבוש שאף מה שאינו כנגד הטומאה טמא שהכלי טמא אינו חוצץ והצד העליון מביא את הטומאה לכל מה שתחתיו
[השגת הראב”ד]: חוץ מכלי שהוא כנגד הטומאה
אמר אברהם: גם זה שיבוש שהכלי שבתוכה טהור שאין כאן רצוצה
[השגת הראב”ד]: או שהיתה הטומאה על גביהן מביאין
אמר אברהם: אין כאן טעם שהרי בכוורת של חרס עסקינן שהוא חוצץ ולא נתחוור אצלי טעם המשנה טעם ברור
[השגת הראב”ד]: אבל אם כו' מפני שהוא אהל של עץ
אמר אברהם: אין טעם ולא ריח בזה הפירוש ויש כאן פתיות גדולה
[השגת הראב”ד]: כנגדו עד התהום טמא
אמר אברהם: כאן צריך טעם מפני מה אינה בוקעת למעלה כלמטה שהרי היא רצוצה ואני מפרש כל שאין לה טפח ממקום אחר שהיא אפוצה כגון שנשברו דפנות הכוורת עד שלא נשאר שום דופן [שלם] שאינו כלי שיהא ראוי להשתמש כוורת אלא שיש פותח טפח בין עובי השולים והדפנות כדי להביא את הטומאה והקושיא במקומה.
הלכה ב
כוורת המוטלת בארץ בתוך הפתח ופיה לפנים והיא כלי שלם וחלולה וכזית מן המת נתון תחתיה או על גבה מבחוץ, כל שהוא כנגד הזית בתחתיה או על גבה טמא, וכל מה שבאויר תוכה, טהור חוץ מכנגד הטומאה, והבית טהור. היתה טומאה בתוכה או בבית, הכל טמא. היתה גבוהה מן הארץ טפח וטומאה תחתיה או בתוכה או על גבה או בבית, הכל טמא: כל שבבית וכל שתחתיה, מפני שהיא והבית כאהל אחד, וכל שעל גבה וכל שבתוכה טמא שהכלי מביא את הטומאה ואינו חוצץ, כמו שנתבאר.
היתה פחותה ופקוקה בקש או אפוצה וגבוהה מן הארץ טפח וטומאה תחתיה או בבית או בתוכה, הכל טמא חוץ מעל גבה. היתה טומאה על גבה כנגדו בלבד עד לרקיע טמא, אבל תוכה טהור ותחתיה והבית כל מה שבהן טהור, מפני שאינה כלי חוצצת. היתה מונחת על הארץ ופיה לפנים וכזית מן המת נתון תחתיה, כנגדו עד התהום טמא. היתה על גבה כנגדו עד לרקיע טמא. היתה הטומאה בתוכה או בבית, תוכה והבית טמא.
[השגת הראב”ד]: או בתוכה או על גבה
אמר אברהם: דברים אלו כבדים הן ואין לנו על מה שנסמוך ואם נמצא חוט אחד שנוכל להתלות בו נתלה בו כי מעל גבה והטומאה מבחוץ איך תבא לתחתיה אף על פי שגבוהה מן הארץ טפח והיא כלי והלא היא של חרס ומצאתי חוט של שתי להתלות שהרי אמרו המאהיל על הטומאה של שרצים טהור פירוש ספק נגע וספק לא נגע טהור דהוה ליה כנזרק והנזרקין ספיקן טהור שאין לך דבר שמטמא מלמעלה ומלמטה אלא כזית מת וכזית נצל ומלא תרווד רקב פירוש וכיון שאהלן מלמעלה ומלמטה טמא הילכך זריקת ספיקן טמא שהרי אהלן על הכלים מאויר הם מטמאין ראה זה מצאתי ואולי על זה הדרך הלכו ואמרו אם הטומאה על גבה והכוורת תחתיה וכלים תחת הכוורת ויש שם פותח טפח תחת הכוורת הכל תחת אויר הטומאה וכיון שהוא כלי אינו מפסיק האויר ומביא לצדדין אבל כשאינה כלי קרקע עולם הוא ומפסיק האויר ועם כל זה נשארו לנו קושיות בזה הפרק.
הלכה ג
כוורת שהיא בתוך הבית והיא ממלאה את כל גובה הבית ופיה למעלה לקורות הבית ואין בינה לבין הקורות פותח טפח וטומאה בתוכה, הבית טמא. טומאה בבית, מה שבתוכה טהור, שדרך הטומאה לצאת לתוך הבית בפחות מטפח ואין דרכה להכנס, בין שהיתה מוטה על צדה ופיה לכותל ובינו ובין הכותל פחות מטפח, בין שהיתה כוורת אחת בין שהיו שתים זו על גבי זו ואין בין העליונה לקורות או לכותל פותח טפח. היתה עומדת בתוך הפתח ופיה למעלה ואין בינו לבין המשקוף פותח טפח וטומאה בתוכה, הבית טהור. טומאה בבית, מה שבתוכה טמא, שדרך טומאה לצאת ואין דרכה להכנס.
הלכה ד
כוורת חלולה שהיא כלי שלם והיתה מונחת על צידיה באויר וכזית מן המת נתון תחתיה או על גבה, כל שהוא כנגד הזית בתחתיה ובגבה טמא, וכל מה שבאויר תוכה, טהור אלא כנגד הטומאה, וכל שאינו כנגד הטומאה בתוכה טהור. היתה טומאה בתוכה, הכל טמא: כל מה שבתוכה וכל שכנגד הטומאה למעלה על גבה או למטה תחתיה. היתה גבוהה מן הארץ טפח וטומאה תחתיה או על גבה, כל שתחתיה טמא וכל שעל גבה טמא. אבל כל שבתוכה טהור, חוץ מכלי שהוא כנגד הטומאה. היתה טומאה בתוכה, הכל טמא: כל מה שבתוכה וכל שתחתיה וכל שלמעלה על גבה, שהכלים מביאין ואינן חוצצין, כמו שביארנו. לפיכך אם היתה כוורת זו המוטלת על הארץ פחותה ופקוקה בקש או שהיתה באה במדה וכזית מן המת נתון תחתיה, כנגדו עד התהום טמא. על גבה, כנגדו עד לרקיע טמא. בתוכה אינו טמא אלא תוכה. היתה גבוהה טפח מעל הארץ וטומאה תחתיה, תחתיה בלבד טמא, בתוכה, תוכה בלבד טמא, על גבה כנגדו עד לרקיע טמא. שכבר ביארנו שכלי עץ הבא במדה כאהל הוא חשוב לא ככלים ולפיכך חוצץ.
הלכה ה
כוורת שהיא כלי שלם והיא יושבת על שוליה לאויר וטומאה תחתיה או בתוכה או על גבה טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת, אבל אם היתה גבוהה מן הארץ טפח או מכוסה או כפויה על פיה וטומאה תחתיה או בתוכה או על גבה, הכל טמא: כל שבתוכה וכל שתחתיה וכל שעל גבה אם היתה הטומאה למטה, שהכלי המאהיל מביא את הטומאה ואינו חוצץ, כמו שביארנו. לפיכך אם היתה פחותה ופקוקה בקש או באה במדה, טומאה תחתיה או בתוכה או על גבה, טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת. ואם היתה גבוהה טפח וטומאה תחתיה, תחתיה בלבד טמא. היתה טומאה בתוכה או על גבה, כנגדו עד לרקיע טמא וכלים שתחתיה טהורין, מפני שהיא אהל וחוצצת.
הלכה ו
גמל שהוא עומד באויר טומאה תחתיו, כלים שעל גביו טהורים. טומאה על גביו, כלים שתחתיו טהורין. היה רובץ וטומאה תחתיו, הרי זו בוקעת ועולה בוקעת ויורדת. וכן אם היתה טומאה רצוצה תחת רגלו או ע"ג רגלו, הרי זו בוקעת ועולה ובוקעת ויורדת. כבר ביארנו בנזירות, שאם היה הנזיר וכזית מן המת תחת הגמל או תחת המטה וכיוצא בה משאר הכלים, אע"פ שנטמא טומאת שבעה, אינו מגלח. ומשם אתה למד, שכל אלו ההלכות האמורות בטומאת אהלים הנעשים מן האדם או מן הבהמה או מן הכלים, הכל מדברי סופרים: מהן דברי קבלה, ומהן גזירות והרחקות. ולפיכך אין הנזיר מגלח עליהן ואין חייבין עליהן כרת על ביאת מקדש או אכילת קדשיו, ואין הדברים כולן אמורין אלא לענין טומאת תרומה וקדשים בלבד, כמו שביארנו.