הלכות טומאת מת פרק ט

הלכה א

מי שהיה חופר בשדה ומצא מתים רבים בגומא אחת זה על גב זה או זה בצד זה, או שמצא הרוגים, או שמצא מת יושב או ראשו בין ברכיו, אינו חושש שמא מקום זה בית הקברות היה, אלא נוטל המת שמצא ונוטל כל העפר התיחוח שתחתיו וחופר בבתולת קרקע שלש אצבעות ומוציא הכל, ושאר השדה בחזקת טהרה כשהיתה קודם שימצא. ועפר זה עם שלש אצבעות שחופר הוא הנקרא: תבוסת המת.

הלכה ב

שדה שנהרגו בו הרוגים, מלקט כל העצמות שבה והרי היא טהורה. וכן המפנה קברו מתוך שדהו, מלקט כל העצמות עצם עצם והרי היא טהורה. וכן בור שמטילים בתוכו נפלים או הרוגים, מלקט כל העצמות שבו עצם עצם והרי הוא טהור.

הלכה ג

היה חופר ומצא מת מושכב כדרך שקוברין המתים, נוטלו ואת תבוסתו. וכן אם מצא שנים, נוטל כל אחד מהן ותבוסתו עמו, וכל השדה טהורה. מצא שלשה מתים כל אחד מהן מוטל כדרך הנקברין, אם יש בין זה לזה מארבע אמות ועד שמונה כמלוא מטה וקובריה, הרי זה חושש שמא בית הקברות הוא זה, וצריך לבדוק מן האחרון עשרים אמה שהן כשתי מערות וחצר שביניהן. ואם לא מצא שם מת אחר, הרי אותן העשרים שבדק טהורות אף על פי שהן שכונת קברות. מצא מת אחד בסוף עשרים אמה, צריך לבדוק ממנו עשרים אמה אחרות, לפי שרגלים לדבר. ואם היה אחד מאלו שמצא בתחלה או בסוף הרוג או יושב או מושכב שלא כדרכו שיהיה ראשו בין ירכותיו, אינו בודק עשרים אמה אלא נוטלן ואת תבוסתן בלבד שחזקתן עכו"ם.

[השגת הראב”ד]: וצריך לבדוק מן האחרון עשרים אמה וכו'

אמר אברהם: זה שיבוש אלא מן הראשון דבר זה מפרש לה בגמרא דהמוכר פירות איך הוא בא לחשבון זה

[השגת הראב”ד]: ואם לא מצא שם מת אחר וכו'

אמר אברהם: דבר זה לא ידעתי מהו ואם הוא שכונת קברות איך הוא טהור ואם יאמר על אותן י"ב אמות שיש משמונה עד עשרים שבדק ולא מצא א"כ לא היה לו לומר אותן העשרים שבדק כי השמונה ודאי טמאות.

הלכה ד

העכו"ם אין להם טומאת קברות. הואיל ואינן מטמאין באהל הרי הנוגע בקברן טהור עד שיגע בעצמה של טומאה או ישאנה.

הלכה ה

מת שחסר אבר שאם ינטל מן החי ימות, אין לו תבוסה ולא שכונת קברות. ומתים הנמצאים גלויים על פני השדה, אין להם שכונת קברות ולא תבוסה, אלא מלקט עצם עצם והכל טהור. והנקבר שלא ברשות, יש לו תבוסה ואין לו שכונת קברות.

הלכה ו

אחד המוצא שלשה מתים כדרכן בתחלה, או שמצא שלשה כוכין, או כוך ונקיע ומערה, הרי זו שכונת קברות. מצא שנים ואחד היה ידוע, יש להם תבוסה ואין להם שכונת קברות, שהקבר הידוע אינו עושה שכונה, ולא אמרו אלא המוצא שלשה בתחלה הוא שצריך בדיקה. כיצד בודק העשרים אמה שאמרנו?

חופר עד שהוא מגיע לסלע או לבתולה, והיא הקרקע שנראית שאינה עבודה. העמיק אפילו מאה אמה ומצא חרש, הרי זו כבתחילה וצריך להעמיק עד שיגיע לבתולה. הגיע למים, הרי זו כבתולה.

הלכה ז

אינו צריך לחפור תלם אחד מתחלת העשרים עד סופן, אלא חופר אמה על אמה ומניח אמה וחופר אמה על אמה ומניח אמה וכן עד סופן, שאין בין קבר לקבר פחות מאמה.

הלכה ח

היה בודק והגיע בתוך העשרים לנהר או לשלולית או לדרך הרבים, יפסיק ואינו צריך לבדוק, שהרי נפסקה שכונת הקברות.

הלכה ט

המוצא עפר זה של בדיקה טהור, אלא אם כן מצא טומאה במקום שחפר, אבל קודם שימצא אוכל בתרומה. והמפקח בגל אינו אוכל בתרומה, שהרי יודע ודאי שהמתים שם תחת הגל אלא שאינו מכיר מקומן.

[השגת הראב”ד]: אבל קודם שימצא אוכל בתרומה וכו'

אמר אברהם: המשנה אמרה בדמע ולא בתרומה ודאית.

הלכה י

גל טמא שנתערב בשני גלין טהורין בדק אחד מהן ומצאו טהור, הוא טהור והשנים טמאין. בדק שנים ונמצאו טהורים, הן טהורים והשלישי בחזקת טמא. בדק שלשתן ומצא טהור, כולן בחזקת טומאה עד שיבדוק שלשתן עד שיגיע לסלע או לבתולה ויהיו שלשתן טהורין.

הלכה יא

בור שמטילין לתוכו נפלים, המאהיל עליו טמא דין תורה. אף ע"פ שחולדה וברדלס מצויין שם, אין ספק מוציא מידי ודאי. אבל אם הפילה שם אשה נפל ואין ידוע אם הפילה דבר המטמא או לא הפילה, הואיל וחולדה וברדלס מצויין שם, הרי ספקו טהור.

הלכה יב

דבר ידוע שכל אלו הטומאות וכיוצא בהן שהן משום ספק, הרי הן של דבריהן, ואין טמא מן התורה אלא מי שנטמא טומאת ודאי. אבל כל הספיקות, בין בטומאות בין במאכלות אסורות, בין בעריות ושבתות, אין להם אלא מדברי סופרים [ואע"פ כן דבר שחייבין על זדונו כרת, ספיקו אסור מן התורה, שהרי העושה אותו חייב אשם תלוי], כמו שביארנו בהלכות איסורי ביאה ובכמה מקומות.

[השגת הראב”ד]: דבר ידוע שכל אלו הטומאות וכו'

אמר אברהם: זהו שיבוש גדול שהרי אמרו בכמה מקומות ספיקא דאורייתא לחומרא וספיקא דרבנן לקולא וזו ספיקא דאורייתא היא אבל היה לו לומר משום דהו"ל ספק ספיקא ואפילו בדאורייתא לקולא.