הלכות טומאת אוכלין פרק י
לחץ כאן לתצוגת הדפסה

הלכות טומאת אוכלין פרק י

הלכות טומאת אוכלין פרק י

הלכה א

כבר ביארנו שהשבעה משקין בלבד הן שמתטמאין או מכשירין והשאר קרויין מי פירות ואינם מתטמאין ולא מכשירין ושבעה משקין שמנינו תולדותיהם כיוצא בהם.

 

הלכה ב

תולדות המים הם היוצא מן העין ומן האוזן ומן החוטם ומן הפה ומי רגלי בני אדם בין גדולים בין קטנים כל אלו היוצאין מן האדם משקין הן בין שיצאו לדעתו של אדם בין שיצאו שלא לדעתו אבל מי רגלי בהמה והמלח שנמחת הרי הן כמי פירות לא מתטמאין ולא מכשירין.

 

הלכה ג

הדם המנוי מן המשקין הוא הדם השותת בשעת שחיטה מן הבהמה והחיה והעופות הטהורין אבל דם הקילוח אינו מכשיר שעדיין חיים הן והרי הוא דומה לדם מכה או לדם הקזה השוחט ונתז דם על האוכלין ונתקנח הדם בין סימן לסימן הרי זה ספק לפיכך תולין עליו לא אוכלין ולא שורפין תולדות הדם דם הקזה של אדם שהוציאו לשתייה אבל אם הוציאו לרפואה טהור ואינו מכשיר וכן דם שחיטה בבהמה ובחיה ובעופות הטמאין והדם היוצא עם הליחה ועם הרעי ודם השחין והאבעבועות ותמצית הבשר כל אלו אינן מתטמאין ולא מכשירין אלא הרי הן כשאר מי פירות ודם השרץ כבשרו מטמא ואינו מכשיר ואין לנו כיוצא בו.

 

הלכה ד

מי החלב הרי הן כחלב וחלב האדם שאינו צריך לו אינו משקה לא מכשיר ולא מתטמא לפיכך חלב הזכר אינו משקה וכן חלב בהמה וחיה שיצא שלא לרצון כגון שזב מהדד מאליו או שחלבו כמתעסק אבל חלב האשה בין שיצא לרצון בין שיצא שלא לרצון סתמו משקה ומתטמא או מכשיר מפני שהוא ראוי לתינוק.

 

הלכה ה

המשקין שיוצאין מאותן הטמאין שאותן המשקין אבות טומאה מטמאים בלא הכשר שהטומאה וההכשר באין כאחת ואלו הן. זוב הזב ושכבת זרעו ומימי רגליו ורביעית דם מן המת ודם הנדה וכן דם מגפתו של זב וחביריו וחלב של אשה ודמעת עינים עם שאר תולדות המים היוצאין מהן מטמאין כמשקין טמאין שמטמאין בלא כוונה שמשקין טמאין מטמאין לרצון ושלא לרצון לפיכך נדה או זבה שנטף חלב מדדיה לאויר התנור נטמא התנור וכל מה שבתוכו.

 

הלכה ו

כבר ביארנו שהמשקין היוצאין מטבול יום אינם טמאים לפיכך אם נפלו אפילו על ככר של תרומה אינו מוכשר עד שיפלו לרצון כשאר המשקין הטהורין שאינן מכשירין אלא לרצון.

 

הלכה ז

הזיעה והליחה הסרוחה והרעי והמשקין היוצאין מבן שמונה חדשים והשותה מי טבריה וכיוצא בהן אף על פי שיוצאין נקיים כל אלו אינן חשובין משקה ולא מתטמאין ולא מכשירין.

 

הלכה ח

השותה שאר משקין ויצאו הרי הן משקין כשהיו שאין שאר המשקין טהורין בגוף כיצד שתה מים טמאין והקיאן הרי אלו טמאין מפני שלא טהרו ביציאתן שתה מים טמאים וטבל ואחר כך הקיאן [או שנסרחו ואח"כ הקיאן] או שיצאו מלמטה אע"פ שלא טבל הרי הן טהורין שתה שאר משקין טמאין או שאר אוכלין טמאין אף על פי שטבל ואחר כך הקיאן טמאין לפי שאינן טהורין בגוף נסרחו או שיצאו מלמטה הרי הן טהורין.

 

[השגת הראב”ד]: מפני שנטמאו ביציאתן

אמר אברהם: והוא ששתה רביעית שנטמא האיש בשתייתן ועכשיו ביציאתן הוא מטמא אותן אע"פ שבטלה טומאתן בהיותם בתוך מעיו.

 

הלכה ט

כבר ביארנו שהזיעה אינה משקה אפילו שתה משקין טמאין והזיע זיעתו טהורה אבל הבא במים שאובין והזיע זיעתו טמאה ואם נסתפג מן המים השאובין ואחר כך הזיע זיעתו טהורה.

 

הלכה י

זיעת בתים שיחין ומערות ובורות אינן משקה ואפילו הן טמאין זיעתן טהורה אבל זיעת המרחץ במים אם היתה המרחץ טמאה זיעתה טמאה ואם היתה טהורה והכניס בה פירות הוכשרו הכניסו לה כלים הרי המים שעליהן כתלושין ברצון ומכשירין.

 

הלכה יא

הבריכה שבבית והבית מזיע מחמתה אם היתה הבריכה טמאה זיעת כל הבית שמחמתה טמאה.

 

הלכה יב

שתי בריכות בבית אחת טמאה ואחת טהורה המזיע קרוב לטומאה טמא קרוב לטהורה טהור מחצה למחצה טמא.

 

הלכה יג

המוהל כשמן משקין המנטפין מסלי זיתים וענבים אינו משקה ולא מתטמאין ולא מכשירין עד שיכניסם בכלי.

 

הלכה יד

השוקל ענבים בכף מאזנים היין שבכף אינו משקה עד שיערנו לתוך הכלי והרי זה דומה לסלי זיתים וענבים שמנטפין.

 

הלכה טו

הדורס ענבים של תרומה בחבית אף על פי שהיין צף על גבי ידיו הרי הכל טהור.

 

הלכה טז

משקה בית מטבחיים שבעזרה והוא דם הקדשים והמים שמשתמשין בהן שם טהורין לעולם ואינן מתטמאין ולא מכשירין ודבר זה הלכה מפי הקבלה לפיכך כל דמי הזבחים אינו מקבל טומאה ואינו מכשיר והואיל ודם הקדשים אינו מכשיר קדשים שנשחטו בעזרה לא הוכשרו בדם שחיטה ואין לבשר הקדשים הכשר אלא במשקין שיפלו על הבשר חוץ במשקה בית המטבחיים.

 

הלכה יז

פרת קדשים שהעבירה בנהר ושחטה ועדיין משקה טופח עליה הרי זה מוכשרת לפיכך אם נמצאת מחט טמאה בבשרה הרי הבשר טמא וכן אם היתה הפרה חסומה מחוץ לירושלים אע"פ שאין המחט ידועה הרי הבשר טמא מפני שנגע בכלים הנמצאין מחוץ לירושלים נמצאת המחט בפרש הבשר טהור ובין כך ובין כך הידים טהורות שאין טומאת ידים במקדש כמו שביארנו במה דברים אמורים להיות הבשר טמא בדין תורה אבל להתטמא מדבריהן אין הקדש צריך הכשר אלא חיבת הקדש מכשרת הבשר ואם נגע בה טומאה בין קלה בין חמורה נפסלה אף על פי שלא הוכשר במשקה כמו שביארנו.

 

[השגת הראב”ד]: אבל להתטמא מדבריהם

אמר אברהם: והלא במסכת חולין למדו לחיבת הקדש שמכשרתן מן התורה אלא שהוא ספק אם מונין בו ראשון ושני או לא.