הלכות טומאת אוכלין פרק יא

הלכה א

הבוצר ענבים למכור בשוק או לייבשן לא הוכשרו לטומאה עד שיפלו עליהן משקין לרצונו כשאר האוכלין אבל הבוצר לדרוך הוכשר לטומאה ואע"פ שלא נפלו משקין על הבציר כלל ואם נגעה בו טומאה נטמא ודבר זה גזירה מדברי סופרים ומפני מה גזרו על הבוצר לגת שהוא מוכשר שפעמים שאדם נכנס לכרמו לידע אם הגיע להבצר וסוחט אשכול של ענבים לבדוק בו ומזלפו ע"ג הענבים הבצורות שהרי הכל לדריכה עומד ועוד מפני שאינו מקפיד עליו הרי הוא מתמעך ויצאו מימיו והרי הוא מקפיד עליהן שלא יזובו בקרקע ונמצא מוכשר בהן לפיכך גזרו שהבוצר לגת הוכשר.

[השגת הראב”ד]: ועוד מפני שאינו מקפיד

אמר אברהם: זה לא ידעתי מהו שאינו לא מגמרא ולא מהתוספתא וטעם אין בו ואולי שיבוש המעתיק הוא וראוי להיות אף על פי שאינו מקפיד עליו הרי הוא מתמעך וכו' ופירושו אף ע"פ שאינו מקפיד על המשקה שהרי בוצר בקופות והולך לאיבוד כיון שהוא מתמעך ויצאו מימיו מקפיד עליהן שלא יזובו בקרקע ויבצרנו מקופות מזופתות ונמצא מוכשר בהם מה שאין כן במסיקה.

הלכה ב

הבוצר ענבים שאם לא מצא להם שוק מחזירן לגת לא הוכשרו עד שיבואו לרשות הגת וכן הזיתים שבאו לרשות הבד הוכשרו כמו שיתבאר.

הלכה ג

הבוצר ענבים ונתנם בעביט או ששטחן על גבי העלין הוכשרו במשקין היוצאין מהן שהרי דעתו על המשקין ולפיכך שטח על העלין או נתן לתוך העביט שהוא כמו בור לפיכך אם נטל מהן טמא או מי שידיו טמאות טימאן בצר ונתן לסלים או במשטיח של אדמה לא הוכשרו שהרי אינו מקפיד על המשקה היוצא מהן לפיכך נוטל הטמא מהן ואוכל ואף ע"פ שהן מבוקעות ומנטפות לגת הרי הגת טהורה שהרי לא הוכשרו והרי נבצרו לאכילה וכן הנוטל מן הסלים ומן המשטיח של אדמה ואכל והותיר כסאה וכסאתים וזרקן לגת ואע"פ שהיין מנתז על הענבים לא הוכשרו.

[השגת הראב”ד]: ואף על פי שהיין מנתז על הענבים וכו'

אמר אברהם: קשיא לי כיון שזרקן לגת הלא לדרכן זרקן ולמה לא הוכשרו ובלשון המשנה האוכל מן הסלים ומשטיח של אדמה אע"פ שמבוקעות ומנטפות לגת הרי הגת טהורה.

הלכה ד

ענבים שהיו בסלים או במשטיח של אדמה ולקח מהן לדורכן הוכשרו לפיכך צריך ליקח מהן בידים טהורות כדי שלא יקח מהן הטמא ויטמאן.

[השגת הראב”ד]: כדי שלא

אמר אברהם: מצאתי תוספתא על הענינים הללו ולא נתפרשה אצלי כהוגן אף על פי כן אני כותבה הלוקח משטיח של אדמה מישראל יעשה בטומאה הלוקח משטיח של אדמה מישראל לעשותו צמוקין יעשו אותו בטהרה האוכל מן הסלים ומשטיח של אדמה אכל והותיר כסאה כסאתים וזרקן לגת ונפצן אע"פ שהיין נתז על הענבים טהור ועכו"ם אינו עושה יי"נ כתבתי ולא נתבררה אצלי.

הלכה ה

כרם שהוא עומד בבית הפרס הבוצר אותו לגת אינו מוכשר כל זמן שהוא בבית הפרס הואיל וטומאת בית הפרס מדבריהם והבוצר לגת הוכשר מדבריהם הקלו בגזירה זו ולא גזרו עליו שיהיה מוכשר עד שיצא מבית הפרס לפיכך הרוצה לבצור בבית הפרס לגת בטהרה מטהר את הבוצרים ואת הכלים ומזה עליהם שלישי ושביעי ומעריב שמשן כדי להכיר שאין מקילין בטומאת בית הפרס אלא מפני שהוא ספק ואח"כ נכנסין ובוצרין ומוציאין חוץ לבית הפרס ואחרים טהורים מקבלין מהן ומוליכין לגת ואם נגעו אלו באלו טמאין מטמאין את הענבים שהאנשים שבבית הפרס טמאין ומטמאין לאותן שבחוץ ועושין אותו ראשון והן מטמאין את הענבים שהרי הוכשרו משיצאו חוץ לבית הפרס.

[השגת הראב”ד]: אלא מפני

אמר אברהם: בחיי ראשי אין דעתי מקבלת דבריו שיהיו אותן הענבים היין היוצא מהן טהור לאוכלי טהרות אבל הם ספק ומפני מה מזין על הבוצרין כדי שלא לטמא חולין שבארץ ישראל בידים לפיכך מטהרין אותן מטומאה ודאית.

הלכה ו

המוסק את זיתיו לכבשן או למוכרן בשוק לא הוכשרו עד שיפלו עליהן משקין ברצון כשאר האוכלין וכן המוסק זיתיו לדרוך בבית הבד לא הוכשרו עד שתגמר מלאכתן ומפני מה יוכשרו הזיתים שנגמרה מלאכתן שחזקתן שהוכשרו במוהל שלהן שהרי רוצה בקיומו כדי שיהיו נוחין לדרוך אבל קודם שתגמר מלאכתן אין המוהל היוצא מהן מכשיר מפני שאינו רוצה בקיומו לפיכך זיתים שלא נגמרה מלאכתן שנפלו עליהן משקין טמאין אין טמא אלא מקום מגעם ככל האוכלים שלא הוכשרו נפלו עליהן משקין טמאין אחר שנגמרה מלאכתן נטמאו כולן שהמשקין הטמאין מטמאים את המוהל שבהן והמוהל מטמא את כולן שהמוהל שיצא מהן אחר גמר מלאכתן חשוב משקה ומתטמא ומכשיר.

הלכה ז

חבית של זיתים מגולגלים צריך לנקוב החבית כדי שיצא המוהל ואם לא ניקב הרי אלו מוכשרין נקבה וסתמוה שמרים והנם בלולים במוהל אינם מכשירין מפני שאינן ברצונו שהרי נקבה.

הלכה ח

זיתים שמסקן לדריכה מאימתי גמר מלאכתן משתגמר מסיקתן ויהיו מונחים ומוכנים לדריכה אף על פי שלא נפלו עליהן משקין ולא יצאו מהן משקין הואיל ונגמרה מלאכתן הוכשרו אבל קודם שנגמרה מלאכתן אע"פ שנתמעכו והזיעו ונתחברו במשקיהן אינן מוכשרין גמר מלמסוק זיתיו אבל עתיד ליקח זיתים אחרים להוסיף עליהם אפילו אינו עתיד להוסיף אלא או קב או קביים לא הוכשרו ואם הערים הרי אלו מוכשרין גמר מליקח אבל עתיד ללוות ולהוסיף ואירעו אונס או נתעסק במשתה ולא הוסיף עדיין לא נגמרה מלאכתן ואינן מקבלין טומאה ואפילו זבים וזבות מהלכין עליהם טהורים.

הלכה ט

העוטן זיתיו בשני בדים כיון שגמר אחת מהן הוכשרו לקבל טומאה.

הלכה י

המסיק זיתיו בגליל העליון ועתיד להורידם לגליל התחתון אין מקבלין טומאה עד שיורידם לשם והוא שחישב עליהן קודם שימסוק אבל אחר שימסוק אין המחשבה מועלת אלא הוכשרו גמר את זיתיו ועתיד למוכרן לא הוכשרו עתיד לחפותן בעלין הוכשרו ומקבלין טומאה.

הלכה יא

הלוקח מעטן זיתים מן העכו"ם אם יש מוסק על פני האדמה יעשו בטומאה שזה בחזקת שגמר ונאמן עם הארץ לומר מעטן זה לא גמרתיו.

הלכה יב

הרוצה ליטול מזיתים שלא נגמר מלאכתן ולדרוך הרי זה נוטל מהן בטומאה ומוליך לבית הבד בטומאה ומכסה השאר בטומאה ואינו חושש שהרי לא הוכשרו כדי שיקבלו טומאה.

הלכה יג

המניח את זיתיו בכותש כדי שימתינו ויהיו נוחים להכתש הרי אלו מוכשרין הניחן שימתינו ושימלחם אחר שימתינו אינן מוכשרין שהרי דעתו עליהן לכבשן.

הלכה יד

הפוצע זיתים של תרומה בידים טמאות פסלן שפציעתן היא גמר מלאכתן פצען לסופגן במלח לא הוכשרו וכן אם פצען לידע אם יש בהן שמן והגיעו להמסק לא הוכשרו.

הלכה טו

המניח זיתים בגת לגרגרן ולייבשן אפילו הם רום אמה אינן מוכשרין נתנן בבית שילקו אף על פי שעתיד להעלותן לגג או שנתנן בגג שילקו אף ע"פ שעתיד לפתחם ויפריס אותן הרי אלו מוכשרים נתנן בבית עד שישמור את גגו או עד שיוליכם למקום אחר אינן מוכשרים שעדיין לא נגמרה מלאכתן.

[השגת הראב”ד]: המניח זיתים בגת לגרגרם ולייבשם

אמר אברהם: לייבשם שיבוש הוא דכל לאכילה אינו מוכשר ולייבשם אינם אלא לאכילה והוא מביא אותה על שלא גמר משקה.

הלכה טז

העוטן זיתיו ברשות ע"ה ונעל וחתם אינו חושש שמא יש לו מפתח אחר וחותם אחר אע"פ שמצא חותם מקולקל ומפתח פתוח הרי אלו טהורין וחותם שאמרו אפילו צרור או קיסם היו שם חורין וסדקין אינו חושש שמא מכניס קנה ומסיטן היו שם חלונות של ארבעה טפחים נידונות כפתחין.

הלכה יז

הדורך בטומאה ורצה לטהר כלי בית הבד והעקל מן המשקין הטמאין שנבלעו בהן כיצד יעשה כלי של עץ ושל אבנים מדיח ושל נסרים וכיוצא בהן מנגבן ושל גמי מיישנן כל י"ב חדש או חולטן בחמין או במי זיתים או מניחן תחת צינור שמימיו מקלחין או לתוך מעיין שמימיו רודפין שתים עשרה שעות ואחר כך מטביל את הכלים שצריכין טבילה ומשתמש בהן בטהרה.