הלכות טומאת אוכלין פרק יב

הלכה א

כל דברי הכשר אוכלין דברי קבלה הן מפי השמועה למדו שזה שנאמר: וכי יותן מים על זרע אחד המים ואחד שאר שבעה משקין והוא שינתן עליהם ברצון בעלים ואחר שנעקרו מן הקרקע שדבר ידוע הוא שאין לך זרע שלא בא עליו מים כשהוא מחובר לא נאמר וכי יותן מים אלא לאחר שנעקרו האוכלין ונתלשו המשקין.

הלכה ב

כל משקה שנפל על האוכל בתחילה ברצון בעלים אף על פי שאין סופו ברצון או שהיה סופו ברצון ואין תחלתו ברצון הכשיר נפל שלא ברצונו אינו מכשיר אפילו בלל הוא פירותיו מפני הסכנה או מפני הצורך והוא אין רצונו שיהיו בלולין הרי אלו לא הוכשרו כיצד הטומן פירותיו במים מפני הגנבים או הנותן פירותיו לשבולת הנהר להביאן עמו אינן מוכשרים.

[השגת הראב”ד]: כל משקה שנפל על האוכל

אמר אברהם: לא תימא שנפל על האוכל בתחילה ברצון אלא שאם רצה בו תחלה לשום דבר תלוש אע"פ שנפל על האוכל שלא לרצון ואין בו רצון לא בתחילה ולא בסוף הרי הוא מכשיר.

הלכה ג

משקין שנתלשו מן הקרקע שלא ברצון אינן מכשירין לפיכך אדם או כלים או פירות שנבללו במשקין ונתלשו שלא ברצון אף על פי שנגעו אוכלין באותן משקין ברצון לא הוכשרו שהרי אותן המים שלא לרצון נתלשו וכאילו הן עדיין בקרקע שאינן מכשירין היו המים שעל האדם ועל הכלים ועל הפירות תלושין ברצון ונגעו בהן אוכלין ברצון הוכשרו כיצד הכופה קערה על הכותל בשביל שתודח המים שבה מכשירין ואם הניח בהן פירות הוכשרו מפני שהן תלושין בכלי לדעת כפאה בשביל שלא ילקה הכותל המים שבה אינן כתלושין ולפיכך אם נתן בה אוכלין לא הוכשרו נתכוון שיודח הכותל אם היה כותל בית הרי אלו מכשירין שהתלוש שחיברו לעניין הכשר הרי הוא כתלוש ונמצאו מים שעל כותל בית זה כמים שבכלים ואם היה כותל מערה שאינו בנין אלא עצמה של קרקע המים שעליה אינן כתלושין מן הקרקע.

[השגת הראב”ד]: וכאילו הם עדיין בקרקע

אמר אברהם: ואילו היו בקרקע ונתלשו משם לרצון וניתזו על האוכלין הלא הם מוכשרין וגם אלו כמו כן מוכשרים ודבר זה מפורש במסכת מכשירין.

הלכה ד

השוחה לשתות הרי המים העולים בשפמו ובפיו תלושין ברצונו שדבר ידוע הוא שהשותה יעלה המים בפיו ובשפתיו והואיל ושתה ברצונו הרי אלו נתלשו ברצון אבל המים העולים בחוטמו ובזקנו ובראשו אינן תלושין ברצון.

הלכה ה

הממלא את החבית המים העולים אחריה ובחבל שהוא מכונן על צוארה ובחבל שהוא לצורכה הרי הן תלושין ברצון והמים שבחבל היתר על צורכה אינן תלושין ברצון נתנה תחת הצינור כל המים שעל גבה ובחבל אינן תלושין ברצון לפיכך אין מכשירין.

הלכה ו

מי שירדו עליו גשמים אפילו היה אב הטומאה המים שעליו אף ע"פ שירדו מצד העליון לתחתון טהורין והוא שינתקם מעליו בכל כחו אבל אם היו שותתין ויורדים בשעת פרישתם מתטמאין ובזמן שהן טהורין אינן מכשירין שהרי אינן תלושין עליו לרצונו ואם ניער הרי אלו לרצון עמד תחת הצינור להקר או לידוח הרי זה לרצון ואם היה טמא המים שעליו טמאין.

[השגת הראב”ד]: והוא שינתק אותם מעליו

אמר אברהם: שיבוש יש כאן וכך היא שנויה בתוספתא ומביא אותה בכריתות אע"פ שסחטן והמים נתלשין מצד העליון לתחתון הרי אלו טהורין שאינם נחשבין אלא לאחר שיצאו מכולן ואמר ר"י בניתזין בכל כחו ונראה הטעם שהם טהורים עד שיצאו מכולן לפי שהם בטלין על גבי גופו ואינם משקה עד שיצאו ממנו במחשבה

[השגת הראב”ד]: ואם ניער הרי אלו לרצון

אמר אברהם: כמדומה אני שנשתבש בכל המשנה ולא הביא אותה כהוגן מפני בלבולו כי הניעור הזה שיצאו מכולן כמ"ש בתוספתא

הלכה ז

חבית שהיתה מליאה פירות וירד הדלף לתוכה הרי זה יערה המים מעליהן ואינן מכשירין ואף ע"פ שרצונו שיהיו בתוכה עד שיערה המים מעליהן.

הלכה ח

עריבה שירד הדלף לתוכה המים הניתזין והצפין מעליה אינן תלושין ברצון נטלה לשפכה המים שבתוכה אינן ברצון הניחה שירד הדלף לתוכה הניתזין והצפין שבתוכה אינן תלושין ברצון ואם נטלה לשפכה הרי אלו מכשירין שכיון שלא שפכה במקומה הרי תלשן ברצונו.

הלכה ט

המטביל את כליו והמכבס את כסותו במערה המים העולין בידיו ברצון וברגליו אינן כתלושין ברצון.

הלכה י

פירות שנפלו לתוך המים ופשט ידיו ונטלן לא הוכשרו ואם חישב שיודחו ידיו הוכשרו במים שבידיו שהמים שבידיו ושעל הפירות הרי הן כתלושין ברצון.

הלכה יא

הנותן פירותיו לתוך המים ברצונו אם היו מים שבקרקעות אינן מוכשרין כל זמן שהן במים הוציאן הוכשרו במים שעליהן או שעל ידיו שהרי נתלשו ברצון כיצד צנון או לפת שהוא בתוך המערה נדה מדיחתו שם והוא טהור העלתהו כל שהוא מן המים נטמא במגעה.

הלכה יב

קופה שהיא מליאה תורמוסין ונתונה לתוך המקוה מושיט ידו הטמא ונוטל תורמוסין מתוכה והן טהורין מפני שלא הוכשרו שהרי מתוכה נטל ואין רצונו במים שעליהן העלם מן המים הנוגעין בקופה טמאין שהרי הוכשרו במים שבקופה שנתלשו ברצונו ושאר כל התורמוסין שבתוך הקופה טהורין.