הלכות טומאת אוכלין פרק יג
לחץ כאן לתצוגת הדפסה

הלכות טומאת אוכלין פרק יג

הלכות טומאת אוכלין פרק יג

הלכה א

הממלא בקילון המים הנשארים בקילון הרי הן תלושין ברצון עד שלשה ימים אבל אחר שלשה ימים אינן תלושין ברצון אלא אם נשאר שם משקה אינו מכשיר.

 

[השגת הראב”ד]: אבל אחר שלשה ימים אינן תלושין

אמר אברהם: וכיון שנחשבו לתלוש בתחילתן איך יצאו מידי מחשבה לעולם אלא נראה שעל הטופח שעל הקילון אמרו עד שלשה ימים מכשיר שהוא חשוב משקה שיש בו להטפיח לאחר שלשה ימים אינו מכשיר סוף המשנה רע"א נגבו מיד טהורין לא נגבו אפילו עד שלשים יום טמאים תוספתא רע"א שנגבו וכו' וסתמן שלשה ימים ואין דעתי נוחה בכל זה.

 

הלכה ב

עצים שנפלו עליהן משקין ברצון וירדו עליהן גשמים שלא לרצון אם רבו הרי כולן שלא לרצון הוציאן שירדו עליהן גשמים אף על פי שרבו הרי כולן לרצון היו רגליו או רגלי בהמתו מלאות טיט ועבר בנהר ורחצו אם שמח הרי המים העולין עליהן תלושין ברצון ואם לאו אינן ברצון.

 

הלכה ג

המוריד את הגלגלים ואת כלי הבקר בשעת הקדים למים כדי שיסתמו הסדקין שבעץ הרי המים העולין בהן תלושין ברצון.

 

הלכה ד

המוריד את הבהמה לשתות המים העולין בפיה תלושין ברצון וברגליה אינן כתלושין ברצון אלא אם חישב שיודחו רגליה ובשעת החורף והדיש אף שברגליה תלושין ברצון הורידה חרש שוטה וקטן אע"פ שחשב שיודחו רגליה המים העולין ברגליה אינן תלושין ברצון שיש להן מעשה ואין להן מחשבה.

 

הלכה ה

הטובל במים הרי כל המים שעל בשרו תלושין ברצון אבל העובר במים כל המים שעל בשרו אינן תלושין ברצון.

 

הלכה ו

מי שטבל בנהר והיה לפניו נהר אחר ועבר בו ביטלו השניים את הראשונים והרי המים שעליו אינן תלושין ברצון וכן אם דחהו חבירו לשכרו או לשכר בהמתו בטלו המים הראשונים אבל אם דחהו דרך שחוק לא בטלו אלא הרי המים שעליו תלושין לרצון טבל בנהר ועלה וירדו עליו גשמים אם רבו עליו גשמים הרי בטלו מים הראשונים והרי כל המים שעליו אינן תלושין ברצון.

 

הלכה ז

השט על פני המים המים הניתזין אינן תלושין ברצון והמים העולין עליו תלושין ברצון אם נתכוון להתיז על חבירו אף הניתזין תלושין ברצון.

 

הלכה ח

העושה צפור במים המים הניתזין ואת שבה אינם תלושין ברצון.

 

הלכה ט

המודד את הבור לידע עומקו מים העולין בידו ובדבר שמדד בו תלושין ברצון ואם מדד רוחבו מים העולין בידיו או בדבר שמדד בו אינן תלושין ברצון פשט ידו או רגלו לבור לידע אם יש בו מים הרי המים העולין בידו או ברגלו אינן תלושין ברצון פשטן לידע כמה מים שם העולין בהן תלושין ברצון זרק אבן לבור לידע אם יש בו מים מים הניתזין אינן ברצון ושעל האבן אינן כתלושין.

 

[השגת הראב”ד]: אינן כתלושין

אמר אברהם: לשון המשנה ושעל האבן טהור' וכמדומה אני שעל הכשר הוא הכל.

 

הלכה י

החובט על השלח חוץ למים הנתזין ממנו תלושין ברצון שהרי רצונו שיצאו חבט עליו והוא בתוך המים אינן תלושין ברצון.

 

הלכה יא

המים העולין בספינה ובעיקל ובמשוטות אינן תלושין ברצון ובמצודות וברשתות ובמכמורות אינם תלושין ברצון ואם ניער תלושין ברצון וכן המים שעל הקסיה [של] שלחנות ועל השפה של לבנים אינן ברצון ואם ניער הרי אלו ברצון.

 

[השגת הראב”ד]: וכן המים שעל הקסיה של שולחנות ועל השפה

אמר אברהם: פירש בעל הערוך קערות מענין הגונב את הקסיה ואין דעתי נוחה הימנו ובמסכת כלים פי"ז קסיה של זורי גרנות ושל הולכי דרכים ושל עושי פשתן טמאה אבל של צבעים ושל נפחים טהורה רבי יוסי אומר אף של גרוסות זה הכלל העשוי לקבלה טמא מפני הזיעה טהור וכל אלה אין מראה פנים להיות קערה אבל נראה שהוא עור שהזורה הגורן חוגר על כל בגדיו שלא יתחברו בהם הקיסים והקסמים והמוץ שבגורן והולכי דרכים מפני האבק ועושי פשתן בשביל הקסמים והרקתא וכל אלו עושין לקבלה שהם מקבלים הפסולת ומבלים הבגדים אבל של צבעים ושל נפחים שהם מזיעים תמיד והם מקנחים בהם הזיעה טהורה וכן קסייה של שולחנות והשפה של לבנים עור הוא שפורסין על שולחנות של בעלי מטבעות ועל הלבנים שלא יתלכלכו המים היורדין עליהן אינן לרצון ואם ניער ולא הקפיד על מה שיפלו ונפלו על פירות הרי הם בכי יותן וזה טעם הניער שהוא בכי יותן.

 

הלכה יב

המוליך את הספינה לים הגדול לצרפה המוציא מסמר לגשמים לצרפו המניח את האוד בגשמים לעשותו [פחם] הרי המים שעליהן תלושין ברצון אבל המוציא את המסמר ואת האוד לגשמים לכבותן אין המים שעליהן תלושין ברצון.

 

הלכה יג

שלשל את המשולת לבור להעלות בה כלי או קיתון שלשל את הכלכלה לבור כדי שתשב עליה (את) התרנגולת אין המים שעליה תלושין ברצון.

 

הלכה יד

הממחק את הכרישה להסיר המים שעליה והסוחט שערו בכסותו המים היוצאין תלושין ברצון והנשארין אינן תלושין ברצון מפני שרצונו שיצאו מכולן וכרישה עצמה הוכשרה שבשעת פרישתה מכשירין ואם ניתק המים מעליה בכל כחו לא הוכשרה.

 

הלכה טו

המרעיד את האילן להשיר ממנו אוכלין או להשיר טומאה המים הניתזין ממנה אינן תלושין ברצון הרעידו להשיר ממנו משקין היוצאין הרי הן תלושין והנשארין בו אף על פי שנשרו ממקום למקום אינן תלושין ברצון מפני שהוא מתכוון שיצאו מכולו וכן אם נתזו על המחוברין אינן תלושין ברצון.

 

[השגת הראב”ד]: אינן תלושין ברצון

אמר אברהם: היה לו לומר שאין מקבלין הכשר במחובר מיהו אם הוכשרו במחובר לרצון ונתלשו ועדיין משקה טופח עליהם לרצון הרי הם מוכשרין ובמרעיד את האילן ונפל על חבירו וסוכה נפלה על חבירתה ותחתיהן זרעים וירקות מחוברין פליגי בית שמאי ובית הלל ב"ש סברי כיון שמתכוין להפיל את האילן או את הסוכה ואין להם עוד צורך שישארו עליהם המשקין אי נמי מחשבת נפילת האילן והמשקין שעליו מחשבה אחת היא והרי הוא כמו שהרעיד להכשיר מהם המשקין על הזרעים שתחתיהן והרי הן בכי יותן וב"ה סברי אעפ"כ אינו כמרעיד להכשיר ממנו אוכלין שהרי אינו מתכוין אלא להפיל הסוכה עצמה והא דנקט זרעים וירקות מחוברים תחתיהם רבותא הוא לב"ש אע"פ שמחוברים בשעת הכשר אם נתלשו ומשקה טופח עליהם הרי הן בכי יותן א"נ אם נתלשו עם נפילת הסוכה והמשקין עליהן סברי ב"ש התלישה והכשר באין כאחת והרי הן מוכשרין ואף על פי שנגבו מיד וב"ה סברי אינן מוכשרים והתוספתא שעל זו המשנה צריכה אומן.

 

הלכה טז

המרעיד את האילן ונפל על חבירו או סוכה ונפלה על חבירתה ותחתיהן זרעים וירקות מחוברים לקרקע ונפלו המים על הפירות המחוברין שתחתיהן אותן המים שבזרעים ושבירקות אינן תלושין ברצון.

 

הלכה יז

שמרים של תרומה שנתן עליהן מים כבר ביארנו בתרומות שהראשון והשני אסור לזרים ושל הקדש בדק הבית אף השלישי אסור ושל קדשי מזבח לעולם אסור ושל מעשר שני הודאי ראשון בלבד אסור כשם שאמרו לענין איסורן כך אמרו לענין הכשירן כגון שנתמדו מאליהן והיתה בהמה שותה ראשון ראשון שאם היה האדם הוא שמסיר המים הראשונים אע"פ שמאליהן נפלו כיון שחשבן והקפיד עליהן מכשירין.