הלכות טומאת אוכלין פרק ג

הלכה א

כבר ביארנו שאין האוכלין מתטמאין עד שיכשרו ושכל אוכל שאינו מיוחד למאכל אדם אינו מקבל טומאה עד שייחדו לאדם.

הלכה ב

אוכל שהוא מיוחד לאדם במקום הזה ואינו מיוחד לאדם במקום אחר במקום שהוא מיוחד בו אינו צריך מחשבה לייחדו לאדם ובמקום שאינו מיוחד בו צריך מחשבה לייחדו לאדם ואח"כ יקבל טומאה וכל אוכל שסופו לטמא אדם וכלים אינו צריך הכשר.

הלכה ג

יש אוכלין שצריכין הכשר ואינן צריכין מחשבה ויש שצריכין מחשבה ואינן צריכין הכשר ויש שצריכין מחשבה והכשר ויש שאין צריכין לא מחשבה ולא הכשר כיצד כל האוכלין המיוחדין לאדם בכל מקום צריכין הכשר ואין צריכין מחשבה דגים טהורים וחגבים טהורים בכל מקום וחגבים טמאים ודגים טמאים בכפרים הרי הן מיוחדין לאדם וצריך הכשר ולא מחשבה וכן חלב בהמה טהורה שמתה צריך הכשר ולא מחשבה בכל מקום ואלו צריכין מחשבה והכשר בשר הפורש מן החי בין מן האדם בין מן הבהמה בין מן העוף ונבלת העוף הטמא וחלב בהמה טהורה שחוטה בכפרים אע"פ שהוכשר בשחיטה צריך הכשר שני אחר המחשבה ושאר כל ירקות השדה כגון הבצלים הקשים ביותר והפטריות וכן חגבים ודגים קטנים צריכין מחשבה בכפרים עולשין שזרען לבהמה ונמלך עליהן לאדם אינן מקבלין טומאה עד שיחשוב עליהן אחר שיתלשו שמחשבת חיבור אינה מחשבה עולשין שליקטן לבהמתו והדיחן ונמלך עליהן לאדם צריכין הכשר שני אחר המחשבה וכן כל כיוצא בזה האלל אם חשב עליו לאכילה מקבל טומאת אוכלין ואם לאו הרי הוא כעץ ואינו מקבל טומאה וכן העצמות המחוברין בבשר והגידים והמקומות חרכים מן הקרנים ומן הטלפים והכנפים והנוצה והמקומות הרכים מן הצפרנים ומן החרטום המובלעין בבשר צריכין הכשר ומחשבה ואלו שאין צריכין לא מחשבה ולא הכשר נבלת בהמה טהורה בכל מקום ונבלת העוף הטהור וחלב בהמה טהורה בכרכים לפי שהן מיוחדין למאכל אדם אין אחד מאלו צריך מחשבה ואינן צריכין הכשר מפני שסופן לטמא אדם וכלים בכזית וכל המטמא טומאה חמורה אינו צריך הכשר ואלו צריכים מחשבה ואינן צריכין הכשר נבלת העוף הטהור בכפרים ונבלת בהמה טמאה בכל מקום והוא שחישב על פחות מכזית אבל כזית אב טומאה הוא.

הלכה ד

ישראל ששחט בהמה טמאה לנכרי ושחט בה שנים [או רוב שנים] הרי זו מתטמאה טומאת אוכלין כל זמן שהיא מפרכסת ואין צריכה מחשבה שהרי ישראל שחטה לאכילת העכו"ם ואין לך מחשבה גדולה מזו ואינה צריכה הכשר לפי שסופה לטמא טומאה חמורה שחט בה אחד או שנחרה אינה מטמאה טומאת אוכלין וכן עכו"ם ששחט בהמה טהורה לישראל ושחט בה שנים או רוב שנים מתטמא טומאת אוכלין כל זמן שהיא מפרכסת ואינה צריכה הכשר שחט בה אחד או נחרה אינה מטמאה טומאת אוכלין והרי היא כשאר הנבילות.

[השגת הראב”ד]: או נחרה אינה מטמאה

אמר אברהם: יש לנו קושיא בזה עכו"ם שנחר בהמה טהורה ומפרכסת אמאי אין בה טומאה של כלום אי משום דמפרכסת הרי אמרו שהפרכוס אינו מוציא מידי טומאת אוכלין ואי משום שאין בה מחשבה הרי אמרו נבלת בהמה טהורה בכל מקום אינה צריכה מחשבה ואולי נאמר בשביל שנחרה לישראל דהויא לה כמי שנחרה לאבוד אבל אם נחרה סתם או שמתה מאליה מטמאה טומאת אוכלין במחשבה עוד יש לומר נחירה כל זמן שמפרכסת אין מיתתה ניכרת שתעשה אותה אוכל מפני שהיא כאדם שנתעלף או כמי שנבעת ונפל אבל שחיטת שנים או רובן מיתתה ידועה היא ואף ע"פ שמפרכסת אוכל היא.

הלכה ה

החותך בשר מאבר מן החי של בהמה ואחר כך חישב עליו צריך הכשר חישב עליו ואח"כ חתכו אינו צריך הכשר מפני שמטמא טומאה חמורה כנבילה וכל המטמא טומאה חמורה אינו צריך הכשר.

[השגת הראב”ד]: אינו צריך הכשר מפני שמטמא

אמר אברהם: טעה בכל זה שאין סופו לטמא טומאה חמורה אף על פי שעל גב אביו היה מטמא כששימש מעשה עץ שימש ומה שאמרו חישב עליו ואחר כך חתכו טמא מוקים לה בשהוכשרו בחיבורו עם האבר נטמא וכל זה אליבא דר"מ דאמר טומאת בית הסתרים מטמאה כל זה מן הגמרא אבל הוא תפס התוספתא שמצא.

הלכה ו

פחות מכזית מנבלת בהמה טמאה שחישב עליו והשלים עליו כביצה מאוכלים אחרים אין הכל צריך הכשר הואיל ופחות מכזית שבכל הביצה אם השלימו לכזית מטמא טומאה חמורה וכן כזית מנבלת בהמה טמאה שחישב עליו והניחה בבצק עד שהשלים לכביצה הואיל ואינו מטמא במגע מפני הבצק הרי זה צריך מחשבה ואין הבצק הזה צריך הכשר הואיל וכל השיעור הזה מטמא במשא מפני כזית נבילה שבתוכו אע"פ שאינו מטמא במגע הרי סופו לטמא טומאה חמורה לפיכך אין צריך הכשר.

הלכה ז

פחות מכזית מבשר המת שהשלים עליו כביצה משאר אוכלין הכל צריך מחשבה שהרי בטל הכל אצל כל אדם ואין הכל צריך הכשר מפני בשר המת שבכללו.

[השגת הראב”ד]: הכל צריך מחשבה

אמר אברהם: מגמרא דכריתות נראה שאפילו חישב עליו אינו משלים דבטלה דעתו אצל כל אדם.

הלכה ח

כזית מן המת שחפהו בבצק הכל מתטמא טומאה חמורה.

הלכה ט

החותך בשר מאדם חי להאכילו לכלב אם חישב עליו למאכל אדם הרי זה צריך מחשבה ואינו צריך הכשר.

[השגת הראב”ד]: ואינו צריך הכשר

אמר אברהם: זה שיבוש שצריך הכשר ועיין בעוקצין וחתיכתו לאדם זו היא מחשבתו.

הלכה י

גוזל שנפל לגת ומת אף ע"פ שהגת במדינה הרי נמאס בגת ולפיכך צריך מחשבה חישב עליו כשהעלהו להאכילו לנכרי הרי זה מטמא שהרי חישב עליו למאכל אדם חישב עליו להאכילו לכלב אינו מתטמא טומאת אוכלים היה זה שחישב עליו להאכילו לאדם חרש שוטה וקטן הרי זה טהור העלוהו כדי להאכילו לאדם הרי זה טמא שיש להן מעשה ואין להן מחשבה.