הלכות טומאת צרעת פרק יד

הלכה א

צרעת בתים כשני גריסין זה בצד זה נמצא רוחב הנגע כמו מקום צמיחת שש שערות בגוף ואורכו כשתים עשרה שערות בריבוע והפחות משיעור זה בבתים טהור וכל השיעורין הלכה למשה מסיני.

הלכה ב

שלשה סימני טומאה יש בבתים מראה ירקרק ואדמדם והפשיון וכולן מפורשין בתורה ושני המראות מצטרפין זה עם זה ופשיון הסמוך כל שהוא והרחוק כגריס אבל החוזר אחר הטוח כשני גריסין.

הלכה ג

אין נגעי בתים מטמאין עד שיהיה מראה הנגע שפל מן הקיר שנאמר: שקערורות שיהיו שוקעין בקירות ובב' המראות מסגירין או מחליטין ובפשיון נותצין ואם פשה אחרי הטוח נותץ את כל הבית כמו שיתבאר.

הלכה ד

כשיראה נגע בבית אפילו חכם שיודע ודאי שזה נגע לא יגזור ויאמר נגע נראה לי בבית אלא אומר לכהן כנגע נראה לי בבית וצוה הכהן ופינו את הבית אפילו חבילי עצים וחבילי קנים ואחר כך יבוא הכהן ויכנס ויראה הנגע.

הלכה ה

בית אפל אין פותחין בו חלונות לראות את נגעו אלא אם אין הנגע נראה בו טהור ואחר שיראה הכהן את הנגע יצא ויעמוד על פתח הבית בצד המשקוף ויסגיר או יחליט או יפטור שנאמר: ויצא הכהן מן הבית והסגיר את הבית לא שיסגיר והוא בתוך ביתו או בתוך בית המנוגע או תחת המשקוף אלא בצד פתחו ואם עמד תחת המשקוף או שהלך לביתו והסגיר הרי זה מוסגר.

הלכה ו

אין הבית מטמא בנגעים עד שיהיה בו ארבע אמות על ארבע אמות או יתר ויהא לו ארבעה כותלים והוא בנוי בארץ באבנים ועפר ועצים שנאמר: את אבניו ואת עציו ואת עפרו אבל אם היה בו פחות מארבע אמות על ארבע אמות או שהיה עגול או שהיה בעל שלשה כותלים או בעל חמשה או שהיה בנוי בספינה או תלוי על ארבע קורות אינו מטמא בנגעים היה בנוי על ארבעה עמודים מטמא בנגעים.

הלכה ז

כמה אבנים יהיו בו אין פחות משמונה שתי אבנים בכל כותל כדי שיהיה כל כותל ראוי לנגע שאין הבית מטמא בנגעים עד שיראה בו כשני גריסין על שתי אבנים שנאמר: את האבנים אשר בהן הנגע וכמה עצים יהיו בו כדי ליתן תחת המשקוף ועפר כדי לתת בין פצים לחבירו אבל אם היה בו פחות משיעורים אלו אינו מטמא בנגעים.

הלכה ח

הלבנים והשיש אינן חשובין כאבנים בית שאחד מצדיו מחופה בשיש ואחד בסלע ואחד בלבנים ואחד בעפר אינו מטמא בנגעים.

הלכה ט

בית שלא היו בו אבנים ועצים כשיעור ונראה בו נגע ואח"כ הביא לו אבנים ועצים ועפר טהור.

[השגת הראב”ד]: ונראה בו נגע ואח"כ

אמר אברהם: זה המאסף תפס לשון המשנה ולא דקדק במה שאמרו בספרא אבניו ולא אבנים שהכניס לו משבנה אלמא אע"פ שנתנם בו קודם ראיית הנגע טהור אבל נראה לי דלענין טומאת הבית אף על פי שלא היה בשעת בניין כיון שהיה בשעת ראיית הנגע הבית טמא אבל לענין נתיצה אינו נותץ אלא אותו שנתן בו בשעת הבניין.

הלכה י

בית שסככו בזרעים בטלן הואיל ומשמשין תשמיש עץ הרי הן כעץ ואם נטמא הבית נטמאו עמו טומאה חמורה כמו שיתבאר.

הלכה יא

ירושלים וחוצה לארץ אין מטמאין בנגעים שנאמר: בבית ארץ אחוזתכם וירושלים לא נתחלקה לשבטים ובתי העכו"ם שבא"י אין מטמאין בנגעים.

הלכה יב

הלוקח בתים מן העכו"ם יראה בתחלה.

הלכה יג

בית שצדו אחד עכו"ם וצדו אחד ישראל צדו אחד בארץ וצדו אחד בחוצה לארץ אינו מטמא בנגעים ושאר כל הבתים שבא"י מטמאין בנגעים בין צבועים בידי אדם בין צבועים בידי שמים.

הלכה יד

בית האשה בית השותפין בית הכנסת או בית המדרש שיש בהן דירה לחזנין או לתלמידים מטמאין בנגעים.

הלכה טו

קירות האבוס וקירות המחיצה שבבית אין מטמאין בנגעים.