הלכות טומאת צרעת פרק טז

הלכה א

בית המנוגע אב מאבות הטומאות כל הנוגע בו נטמא וכן אבנים שחולצין ממנו אחר הסגר או אבנים ועצים ועפר של בית כשנותצין אותו כולן אבות טומאות וכל כזית מהם מטמא אדם וכלים במגע ובמשא ובביאה כיצד אם נכנס כזית מהן לבית טהור נטמא כל אשר בבית מאדם וכלים שכולן מטמאין בביאה כאדם מצורע וכולן אסורין בהנאה ואם שרפן ועשה מהן סיד הרי זה אסור בהנאה שנאמר: צרעת ממארת תן בו מארה ואל תהנה בו וכולן משלחין אותן חוץ לעיר אע"פ שאינה מוקפת חומה.

הלכה ב

בית מוסגר אינו מטמא אלא מתוכו שנאמר: והבא אל הבית כל ימי הסגיר אותו יטמא עד הערב אבל המוחלט מטמא מתוכו ומאחוריו שהנוגע בו מאחוריו טמא שנאמר: צרעת ממארת בבית טמא הוא וכי טהור היה אלא להוסיף לו טומאה על טומאתו שיהיה כולו טמא ויטמא מאחוריו וכן אבנים שיש בהן הנגע במוסגר מטמאין מאחוריהן.

הלכה ג

אחד המוסגר והמוחלט מטמא בביאה כיצד בית שהיה מיסך על גבי בית מנוגע בין מוחלט בין מוסגר או אילן שהוא מיסך עליו העומד תחת האילן או הנכנס לבית החיצון טמא שהרי הוא והבית הטמא תחת אהל אחד וכן אבן מנוגעת הנכנסת לאהל והונחה שם נטמא כל אשר באהל היתה מונחת תחת האילן והטהור עובר נטמא היה הטהור עומד תחת האילן ועבר אדם באבן מנוגעת לא טמאהו ואם הניחה שם טמאהו שמושב המנוגע כמוהו בין אדם בין כלים בין אבנים ועציו ועפרו.

הלכה ד

המאהיל בידו על אבן מנוגעת או שהאהילה עליו טהור עד שיגע.

הלכה ה

טהור שנכנס לבית מנוגע דרך אחוריו אפילו נכנס כולו חוץ מחוטמו טהור שנאמר: והבא אל הבית דרך ביאה טמאה תורה.

הלכה ו

טהור שהכניס ראשו ורובו לבית טמא נטמא וכן טלית טהורה שהכניס ממנה שלש על שלש לבית טמא נטמאת וכן כלי חרס שהכניס אוירו לבית טמא נטמא אבל שאר כלים עד שיכניס רוב הכלים משיכניס רובו נטמא מיד במה דברים אמורים? בכלים שנכנסו חלוצין אבל אדם מישראל שנכנס לבית מנוגע והוא לבוש בבגדיו וסנדליו ברגליו וטבעותיו בידיו הרי האדם טמא מיד ובגדיו טהורים עד שישהה שם כדי שיסב אדם ויאכל כשלש ביצים פת חטים בלפתן שנאמר: והשוכב בבית יכבס את בגדיו והאוכל בבית יכבס את בגדיו וכי תעלה על דעתך שאין בגדיו מתטמאין עד שיאכל שם אלא ליתן שיעור לשוכב כאוכל ואחד השוכב או היושב או העומד אם שהה כדי לאכול שיעור אכילה האמורה נטמאו בגדיו.

הלכה ז

מי שנכנס לבית מנוגע וכליו על כתפיו וסנדלו וטבעתו בכפיו הוא והן טמאין מיד שאינו מציל מלטמא מיד אלא כלים שהוא לבוש בהן וכן העכו"ם והבהמה שהיו לבושין בכלים ונכנסו לבית המנוגע נטמאו הכלים מיד אבל העכו"ם אינו מקבל טומאה כבהמה.

הלכה ח

מי שהיה עומד בבית מנוגע ופשט ידיו חוץ לבית וטבעותיו בידיו אם שהה כדי אכילת השיעור נטמאו הטבעות אף על פי שהם בחוץ וכן העומד בחוץ ופשט ידו לבית מנוגע נטמאו ידיו בלבד מיד ואם נשתהו שם כדי אכילת השיעור נטמאו טבעותיו ואם לאו טהורות.

הלכה ט

כל המציל בצמיד פתיל באהל המת מציל מכוסה בבית מנוגע וכל המציל מכוסה באהל המת אפילו היה מגולה בבית המנוגע הרי זה טהור כיצד כלי חרס או כלי אבנים וכלי אדמה וכיוצא בהן שהיו אוכלין ומשקין וכלים בתוכן והיו מכוסין בבית המנוגע אע"פ שאינן מוקפין צמיד פתיל הן וכל מה שבתוכן טהור הבור והדות שבבית המנוגע אף על פי שהן מגולין כלים שבתוכן טהורין.

הלכה י

הצרעת הוא שם האמור בשותפות כולל עניינים הרבה שאין דומין זה לזה שהרי לובן עור האדם קרוי צרעת ונפילת קצת שיער הראש או הזקן קרוי צרעת ושינוי עין הבגדים או הבתים קרוי צרעת וזה השינוי האמור בבגדים ובבתים שקראתו תורה צרעת בשותפות השם אינו ממנהגו של עולם אלא אות ופלא היה בישראל כדי להזהירן מלשון הרע שהמספר בלשון הרע משתנות קירות ביתו אם חזר בו יטהר הבית אם עמד ברשעו עד שהותץ הבית משתנין כלי העור שבביתו שהוא יושב ושוכב עליהן אם חזר בו יטהרו ואם עמד ברשעו עד שישרפו משתנין הבגדים שעליו אם חזר בו יטהרו ואם עמד ברשעו עד שישרפו משתנה עורו ויצטרע ויהיה מובדל ומפורסם לבדו עד שלא יתעסק בשיחת הרשעים שהוא הליצנות ולשון הרע ועל עניין זה מזהיר בתורה ואומר השמר בנגע הצרעת זכור את אשר עשה י"י אלהיך למרים בדרך הרי הוא אומר התבוננו מה אירע למרים הנביאה שדיברה באחיה שהיתה גדולה ממנו בשנים וגידלתו על ברכיה וסכנה בעצמה להצילו מן הים והיא לא דברה בגנותו אלא טעתה שהשותו לשאר נביאים והוא לא הקפיד על כל הדברים האלו שנאמר: והאיש משה ענו מאד ואע"פ כן מיד נענשה בצרעת קל וחומר לבני אדם הרשעים הטפשים שמרבים לדבר גדולות ונפלאות. לפיכך ראוי למי שרוצה לכוין אורחותיו להתרחק מישיבתן ומלדבר עמהן כדי שלא יתפס אדם ברשת רשעים וסכלותם וזה דרך ישיבת הלצים הרשעים בתחילה מרבין בדברי הבאי כענין שנאמר: וקול כסיל ברוב דברים ומתוך כך באין לספר בגנות הצדיקים כענין שנאמר: תאלמנה שפתי שקר הדוברות על צדיק עתק ומתוך כך יהיה להן הרגל לדבר בנביאים ולתת דופי בדבריהם כענין שנאמר: ויהיו מלעיבים במלאכי האלהים ובוזים דברים ומתעתעים בנביאיו ומתוך כך באין לדבר באלהים וכופרין בעיקר כענין שנאמר: ויחפאו בני ישראל דברים אשר לא כן על י"י אלהיהם והרי הוא אומר שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ מי גרם להם לשית בשמים פיהם לשונם שהלכה תחילה בארץ זו היא שיחת הרשעים שגורמת להן ישיבת קרנות וישיבת כנסיות של עמי הארץ וישיבת בתי משתאות עם שותי שכר אבל שיחת כשרי ישראל אינה אלא בדברי תורה וחכמה לפיכך הקדוש ברוך הוא עוזר על ידן ומזכה אותן בה שנאמר: אז נדברו יראי י"י איש אל רעהו ויקשב י"י וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי י"י ולחושבי שמו.

סליקו להו הלכות טומאת צרעת.