הלכות טומאת צרעת פרק ד

הלכה א

הפשיון מטמא בכל שהוא והוא שיהיה הפשיון מאחת ממראות הנגעים אבל אם היה הפשיון מראה בוהק אינו פשיון ואין הפשיון סימן טומאה עד שיפשה חוץ לנגע אבל אם פשה לתוך הנגע הרי הוא כמות שהיה כיצד בהרת ובתוכה בשר חי פחות מכעדשה והסגירה ובסוף השבוע נתמעטה המחיה ממה שהיתה או שהלך הבשר החי כולו אין זה פשיון שאין הבהרת פושה לתוכה אלא חוצה לה.

הלכה ב

אין הפשיון סימן טומאה עד שיהיה אחר הסגר אבל אם בא בתחלה וראה הכהן את הנגע שהוא פושה והולך אינו מחליטו אלא מסגירו עד סוף השבוע ויראה.

הלכה ג

אין הבהרת פושה לתוך השחין ולא לתוך המכוה ולא לתוך מחית השחין ולא לתוך מחית המכוה ולא לראש ולא לזקן אף על פי שנקרחו והלך השיער מהן שנאמר: ואם פשה תפשה המספחת בעור אבל בהרת שפשתה לתוך הבוהק הרי זה פשיון.

הלכה ד

השחין והמכוה והבוהק ומחית השחין ומחית המכוה שהן חולקין בין האום לפשיון אינו סימן טומאה הסגירו והלכו להן עד שנמצא הפשיון סמוך לאום הרי זה מוחלט.

הלכה ה

בהרת כגריס ופשתה כחצי גריס ועוך והלך מן האום כחצי גריס אע"פ שהנותר מן האום עם הפשיון יתר מכגריס [הרי] זה טהור היתה כגריס ופשתה כגריס ועוד והלכה לה האום תראה בתחלה ויסגיר שבוע אחר שבוע היתה בו בהרת והסגירו והלכה הבהרת בסוף ימי הסגר וחזרה בהרת במקומה כמות שהיתה הרי הוא כמו שהיה נתמעטה [בתוך ימי הסגר] ופשתה וחזרה כמות שהיתה או שפשתה ונתמעט הפשיון וחזרה כמות שהיתה הרי זה יסגיר או יפטור.

[השגת הראב”ד]: והלכה הבהרת בסוף וכו'

אמר אברהם: זה המחבר פעם מפרש ופעם סותם מה שצריך לפרש כי זו הפסקא לא תמצא אלא שחזרה למקומה קודם שפטרו שאם חזרה אחר שפטרו הרי אמרו תראה בתחלה

[השגת הראב”ד]: הרי זה יסגיר או יפטור

אמר אברהם: המשנה אמרה בזה ר"ע מטמא וחכמים מטהרין ובפיסקא שלמטה מזו ר"ע אומר תראה בתחלה וחכמים מטהרין ולפיכך אמר אברהם: להעמיד אותה פיסקא שכנסה ופשתה או פשתה וכנסה בתוך ימי הסגר כמ"ש דא"כ ר' עקיבא למה היה מטמא כלומר מחליט ואולי לא כתב זאת כנגד אותה הפיסקא אלא שמועה בפני עצמה עשה והפיסקא שכתב למטה בהרת שכנסה אחר הפיטור ופשתה לכמות שהיתה וכו' היא כנגד אותה הפיסקא שכתבתי כנסה ופשתה או פשתה וכנסה ר"ע מטמא וחכמים מטהרין.

הלכה ו

בהרת כגריס ופשתה כגריס ונולד בפשיון מחיה או שיער לבן והלכה לה האום תראה בתחלה היתה בו בהרת כגריס והסגירו בסוף השבוע והרי היא כסלע ספק שהיא היא ספק שהיא אחרת באה תחתיה הרי זה טמא.

הלכה ז

בהרת כגריס וחוט יוצא ממנו אם יש בו רוחב שתי שערות זוקקה לשיער לבן ולפשיון אבל לא למחיה שאין המחיה סימן טומאה עד שתקיף אותה הבהרת ויהיה בין סוף המחיה וסוף הבהרת רוחב צמיחת שתי שערות היו שתי בהרות וחוט יוצא מזו לזו אם יש בו רוחב שתי שערות מצרפן ואם לאו אינו מצרפן הסגירו שבוע אחר שבוע ולא נולד לו סימן טומאה ופטרו ולאחר הפיטור פשה הנגע כל שהו הרי זה מוחלט.

הלכה ח

בהרת שטהרה מתוך הסגר או מתוך החלט שהלכו ממנה סימני טומאה אין מסגירין בה לעולם.

הלכה ט

בהרת שכנסה אחר הפיטור ופשתה לכמות שהיתה או שפשתה וחזרה לכמות שהיתה הרי הוא בטהרתו.

[השגת הראב”ד]: בהרת שכנסה

אמר אברהם: זו היא הפיסקא במשנת נגעים שר"ע מטמא וחכמים מטהרין ואינה מתיישבת אלא בבהרת כגריס שאם היתה יותר מכגריס וכנסה אחר ההפטר ואחר כך חזרה למקומה לא היו חכמים מטהרין וזו היא השאלה ששאלו את ר"א בהרת כסלע עלתה לתוך ידו ומקומה צרבת השחין וכו' הא למדת שאינו ראוי לכלים אם נולד לו אחד מהם יסגיר או יחליט באותו סימן הראוי לו וגם זה ראוי למחיה ואף על פי שאינו ראוי לפסיון.

הלכה י

בהרת כגריס ובה מחיה כעדשה ושיער לבן בתוך המחיה והחליטו ולאחר החלט הלכה המחיה טמא מפני שיער לבן הלך השיער לבן טמא מפני המחיה היה השיער לבן בתוך הבהרת והלך לו טמא מפני המחיה הלכה המחיה טמא מפני שיער לבן.

הלכה יא

בהרת ובה מחיה ופשיון הלכה המחיה טמא מפני הפשיון הלך הפשיון טמא מפני המחיה וכן בשיער לבן ובפשיון החליטו בשיער לבן והלך השיער וחזר בו שיער לבן אחר או שנולדה לו מחיה או פשיון או שהחליטו במחיה והלכה המחיה ונולדה לו מחיה אחרת או שיער לבן או פשיון או שהחליטו בפשיון והלך הפשיון וחזר בו פשיון אחר או שנולדה בה מחיה או שיער לבן הרי זה בטומאתו כמות שהיה אחד הטמא שהוחלט בתהילה או שהוחלט בסוף שבוע ראשון או בסוף שבוע שני או אחר הפיטור הואיל והוחלט מכל מקום אינו טהור עד שלא ישאר בו סימן טומאה לא סימן החלט ולא סימן אחר.