הלכות טומאת צרעת פרק ט

הלכה א

הכל מתטמאין בנגעים אפילו קטן בן יומו והעבדים אבל לא עכו"ם ולא גר תושב והכל כשירין לראות את הנגעים וכל הנגעים אדם רואה אותן חוץ מנגעי עצמו.

הלכה ב

אע"פ שהכל כשירין לראות נגעים הטומאה והטהרה תלויה בכהן כיצד כהן שאינו יודע לראות החכם רואהו ואומר לו אמור טמא והכהן אומר טמא אמור טהור והכהן אומר טהור הסגירו והוא מסגירו שנאמר: ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע ואפילו היה הכהן קטן או שוטה החכם אומר לו והוא מחליט או פוטר או סוגר במה דברים אמורים כשהיה הכהן סומך על דברי החכם אבל אם היה הכהן רואה וסומך על עצמו אסור לו לראות נגע מכל נגעים עד שיורנו רבו ויהיה בקי בכל הנגעים ובשמותיהן בנגעי אדם כולם ובנגעי בגדים ובנגעי בתים.

הלכה ג

כהן שטימא את הטהור או טיהר את הטמא לא עשה כלום שנאמר: טמא הוא וטמאו הכהן טהור הוא וטהרו הכהן ומצורע שנרפא בין מתוך הסגר בין מתוך החלט אפילו אחר כמה שנים הרי זה בטומאתו עד שיאמר לו כהן טהור אתה.

הלכה ד

אין הכהן רשאי לטמא את הטמא עד שיהיו עיניו במקום הנגע בעור הבשר שחוצה לו וכהן שראה הנגע בתחילה הוא שרואהו בסוף שבוע א' ובסוף שבוע ב' והוא שמסגירו או מחליטו או פוטרו מת הכהן שראהו תחלה או שחלה רואהו כהן אחר ואין השני יכול לטמאו בפשיון שאין יודע אם פשה אם לא פשה אלא ראשון ונאמן כהן לומר נגע זה פשה ונגע זה לא פשה ושיער לבן זה קדם את הבהרת או בהרת זו קדמה את שיער לבן.

הלכה ה

חלל פסול לראיית נגעים שנאמר: אחד מבניו הכהנים בכהונתם אבל בעלי מומין כשירים לראיית נגעים ובלבד שלא יהיה סומא ואפילו באחת מעיניו ואפילו כהן שכהה מאור עיניו לא יראה את הנגעים שנאמר: לכל מראה עיני הכהן.

הלכה ו

אין רואין את הנגעים אלא ביום בין להסגיר בין להחליט בין לפטור שהרי בכל הענין הוא אומר ביום וביום ואין רואין לא בשחרית ולא בין הערבים ולא בתוך הבית ולא ביום המעונן לפי שכהה נראית עזה ולא בצהרים לפי שעזה נראית כהה אימתי רואין אותן בשעה רביעית ובחמישית ובשמינית ובתשיעית בין נגעי אדם בין נגעי בגדים ובתים.

הלכה ז

בכל יום רואין את הנגעים חוץ משבת ויו"ט חל יום שביעי שלו להיות בשבת או ביו"ט מעבירין לאחוריו ויש בדבר להקל ולהחמיר שאפשר שיהיה ביום שבת זה שהוא יום הראוי לראות טמא ולמחר ילכו להן סימני טומאה ואפשר שיהיה טהור ולמחר יולדו לו סימני טומאה ואין דנין אותו אלא בשעת ראייתו לאחר השבת.

הלכה ח

חתן שנראה בו נגע נותנין לו כל שבעת ימי המשתה וכן אם נראה בבגדיו או בביתו אין רואין אותן עד לאחר המשתה וכן ברגל נותנין לו כל ימות הרגל שנאמר: וצוה הכהן ופנו את הבית וגו' אם המתינה תורה לדבר הרשות שלא יטמאו כליו קל וחומר לדבר מצוה.

הלכה ט

אין מסגירין ולא מחליטין ולא פוטרין אלא ביום שיראה בו בתחילה או בשביעי או ביום י"ג בנגעים שמסגירין בהן שני שבועות מפני שיום שביעי עולה למניין שבוע ראשון ולמניין שבוע שני בכל הנגעים בין בנגעי אדם בין בנגעי בתים ובגדים.

הלכה י

אין מסגירין בתוך ימי הסגר ולא מחליטין בתוך ימי הסגר אם נולד לו סימן החלט ולא מחליטין המוחלט אם נולד לו נגע אחר ולא מסגירין אותו בתוך ימי חלוטו אם נולד לו נגע אחר שראוי להסגר אבל אם היו בו שני נגעים וראה זה וחזר וראה זה הרי זה מותר לומר לו הרי אתה מוסגר בזה ומוחלט בזה או מוחלט בזה ומוסגר בזה בין בתחילה בין בסוף בין בסוף שבוע ראשון בין בסוף שבוע שני ואין רואין שני נגעים כאחת בין בשני אנשים בין באיש אחד שנאמר: וראה הכהן את הנגע.

הלכה יא

נגוע שבא לכהן לראותו לא יאמר לו לך ושוב אלא נזקק לו מיד באו לפניו שנים רואה את הראשון מסגירו או פוטרו או מחליטו וחוזר ורואה את השני.

הלכה יב

אין הכהן זקוק לבקש תחת אצילי ידיו של נגוע או בין פחדיו או בתוך הקמטים שמא שם נגע שנאמר: לכל מראה עיני הכהן וכן בהופך כולו לבן וכיצד יעמוד לפני הכהן אם איש הוא נראה ערום ועומד כעודר וכמוסק זיתים ואם אשה היא נראית ערומה ויושבת כעורכת וכמניקה את בנה וכאורגת בעומדים שמגבהת ידה הימנית עד שיגלה בית השחי אם היה הנגע נראה בהן בזמן שהן עומדין הרי זה טמא ואם אינו נראה בהן כשהן עומדין כך אין נזקקין לו וכשם שהאדם נראה לנגעו כך הוא נראה לתגלחתו שאם לא יראה שיער בכל בשרו כשיעמוד ערום כעודר וכמוסק או כשתשב האשה כמו שביארנו הרי זו תגלחת כשירה ואין כהן זקוק לחפש בשאר מקומות שמא נשאר בהן שיער אף ע"פ שהוא צריך לגלח הכל כמו שיתבאר.