הלכות כלאים פרק ד

הלכה א

מותר לזרוע שתי שורות זו בצד זו של קשואין ושתי שורות בצידן של דלועין ושתי שורות של פול המצרי ותלם בין כל מין ומין, אבל לא יזרע שורה אחת של קשואין ושורה אחת של דלועין ושורה אחת של פול המצרי, אף על פי שהתלם מבדיל בין כל מין ומין מפני שמינין אלו עלים שלהן ארוכין ונמשכין ומסתבכין, ואם זרען שורה בצד שורה יתערב הכל ונראו כנזרעין בערבוביא.

הלכה ב

היתה שדהו זרועה מין ממיני ירקות ובקש לזרוע בתוכה שורות שורות של דלועין עוקר מן הירק מקום שזורע בו שורה של דלועין ומבדיל בינה ובין הירק בתלם ומניח מן הירק רוחב שתים עשרה אמה ועושה שורה שניה של דלועין ומבדיל בינה ובין הירק בתלם, וכן עד מקום שירצה שנמצא בין כל שתי שורות של דלועין שתים עשרה אמה, אבל פחות מכאן אסור, מפני העלין שמסתבכין מכאן ומכאן בירק שביניהם ונראה הכל כאילו נזרע בערבוביא.

הלכה ג

היתה שורה של דלעת זרועה אפילו דלעת יחידית ובא לזרוע בצדה תבואה מרחיק בית רובע, שהרי נמשכו עליה והחזיקה מקום גדול. וכל דבר שיהיה בתוך בית רובע שמרחיקין בין שני המינין עולה מן המדה, כגון הקבר והסלע וכיוצא בהן.

הלכה ד

התלם או אמת המים שהן עמוקים טפח זורעין לתוכו שלשה מיני זרעים: אחד על שפת התלם מכאן ואחד מכאן ואחד באמצע.

הלכה ה

ומותר לנטוע שני מינין בתוך גומא אחת. ואפילו קישות ודלעת, והוא: שיהיה מין זה נוטה מעל שפת הגומא לכאן והמין האחר נוטה לצד השני ויראו נבדלין זה מזה. וכן אם נטע ארבעה מינין בתוך הגומא והפכן לארבע רוחותיה הרי זה מותר.

הלכה ו

הרוצה לזרוע שדהו משר משר מכל מין ומין מרחיק בין כל משר ומשר שתי אמות של שתי אמות ומיצר והולך עד שלא ישאר ביניהן בסוף המשר אלא כל שהוא, שהרי הן נראין שלא נזרעו בערבוביא.

הלכה ז

רצה לעשות שדהו קרחת קרחת מכל מין ומין לא יעשה בתוך כל בית סאה יתר על תשע קרחות, כל קרחת מהן בית רובע, ונמצא רחוק בין קרחת וקרחת קרוב לעשר אמות פחות רביע, שכל בית סאה חמשים על חמשים.

[השגת הראב"ד דין]: רצה לעשות שדהו קרחת קרחת

אמר אברהם: מקום הזרע נקראת קרחת.

הלכה ח

ומה בין המשר לקרחת?

שהמשר ארוך והקרחת מרובעת.

הלכה ט

מיני ירקות שאין דרך בני אדם לזרוע מהם אלא מעט מעט, כמו שבארנו מותר לזרוע מהם אפילו חמשה מינין בתוך ערוגה אחת שהיא ששה טפחים על ששה טפחים, והוא: שיזרע ארבעה מינין בארבע רוחות הערוגה ואחד באמצע, וירחיק בין מין ומין כמו טפח ומחצה כדי שלא יינקו זה מזה, אבל יותר על חמשה מינין לא יזרע אף על פי שמרחיק ביניהם לפי שמינין הרבה בערוגה כזו הרי הן כנטועין בערבוביא.

[השגת הראב"ד דין]: מיני ירקות שאין דרך בני אדם וכו' וירחיק בין כל מין ומין כמו טפח ומחצה כדי שלא יינקו זה מזה

אמר אברהם: זה השיעור לא מצא כי אם לרב רבו בפירוש ערוגה במסכת שבת ולא ידעתי מאין היא לו.

הלכה י

במה דברים אמורים?

בערוגה שהיא בחורבה ואין שם זרע חוצה לה, אבל ערוגה בין ערוגות אסור לזרוע בה חמשה מינין, שאם יזרע בכל רוח מערוגה זו ובכל רוח מערוגותיה שסביבותיה יראה הכל כמעורב. ואם הטה עלין שבערוגה זו לכאן ועלין שבערוגה שבצדה מכאן עד שיראו מובדלים – מותר. וכן אם עשה תלם בין כל ערוגה וערוגה מותר.

הלכה יא

ואסור לזרוע חוץ לערוגה בלא תלם ובלא נטייה ואפילו כנגד הקרנות של ערוגה שאין בהן זרע, גזירה: שמא יזרע ארבעת המינין בארבע זויות ערוגה ויזרע מינין אחרים חוצה לה כנגד הזויות ונמצא הכל כמעורב.

הלכה יב

היתה הערוגה ששה על ששה והיה לה גבול גבוה טפח ורחב טפח סביב מותר לזרוע בה אפילו שמנה עשר מינין: שלשה על כל גבול וגבול וששה באמצע, וירחיק בין כל מין ומין טפח ומחצה, ולא יזרע ראש הלפת בתוך הגבול, שמא ימלאהו יותר על זה לא יזרע.

הלכה יג

ואסור לזרוע בערוגה מיני זרעים בענין זה, מפני שהן נראין כלאים, אבל מיני ירקות הואיל ואין דרך בני אדם לזרוע מהן אלא מעט מעט  הרי זה מותר, כמו שבארנו.

הלכה יד

גבול שהיה גבוה טפח וזרעו בו מינין הרבה, כמו שבארנו ונתמעט מטפח מאחר שנזרע בו – כשר, שהיה כשר מתחלתו.

הלכה טו

הרוצה למלאות כל גנתו מיני ירקות רבים ולא ירחיק ביניהם עושה כל הגנה ערוגות מרובעות אפילו ששה על ששה ועושה בכל ערוגה חמשה עיגולין: ארבעה בארבע רוחותיה ואחד באמצע, וזורע מין בכל עיגול וזורע ארבעה מינים אחרים בארבעה קרנות ערוגה. נמצאו תשעה מינין בכל ערוגה והן נראין מובדלין זה מזה ואינו מפסיד אלא מה שבין העיגולין בלבד שהוא מניחו חרב כדי שיראו העיגולין מובדלין מן הקרנות ומובדלין זה מזה. ואם רצה שלא יפסיד כלום, אם היו העיגולין זרועים שתי זורע מה שביניהן ערב, ואם היו זרועין ערב זורע מה שביניהן שתי, כדי שיראו מובדלין.

[השגת הראב"ד דין]: הרוצה למלאות כל גנתו מיני ירק הרבה וכו'

אמר אברהם: איני יודע לאיזה חשבון יעלה המעשה שאם יהיה העיגול רוחב שני טפחים ומחצה נמצא שאין הפרש בין עוגל לעוגל אלא טפח ואין לאמצעי שם מקום אלא טפח ואם היו טפחים טפחים הרי ברוחות יכול לעשות ג' על ג' והם שלש שורות חוץ מן הקרנות וכ"ש אם הם טפח ומחצה טפח ומחצה שהם יותר ויותר אלא חמשה עיגולין שאמרו חמשה באורך הערוגה ברוחב כל טפח וטפח שהם כ"ה עיגולין וזהו שאמרו למלאות כל גנתו ומה שאמר אם ירצה שלא יפסיד כלום אם היו העיגולין זרועים שתי זורע מה שביניהם ערב לא יתכן לעיגולין שתי וערב ולא נאמר אותה המימרא על הבינים אבל היא מימרא בפני עצמה להתיר זרעים הרבה בערוגה וכך פירש רבו בהלכות ערוגה במסכת שבת.

הלכה טז

מכל אלו הדברים נתבאר לך: שבזמן שיש בין שני המינין הרחקה הראויה להם כדי שלא יינקו זה מזה אין חוששין למראית העין, כמו שבארנו, ובזמן שיראו מובדלים זה מזה אין חוששים ליניקתן אפילו הן זה בצד זה, כמו שנתבאר עתה.