הלכות כלאים פרק ז

הלכה א

הבא לזרוע בצד הכרם מרחיק ממנו ארבע אמות מעיקרי הגפנים וזורע, ואם גפן יחידית היא מרחיק ממנה ששה טפחים וזורע. היתה שורה אחת של גפנים זו בצד זו, אפילו הן מאה אין זה כרם אלא כגפן יחידית ומרחיק מן השורה ששה טפחים וזורע. היו שתי שורות הרי אלו כרם וצריך להרחיק ארבע אמות מכל צד ואחר כך יזרע.

הלכה ב

וכמה יהיה בכל שורה?

שלש גפנים או יותר. במה דברים אמורים?

בשהיה בין כל גפן וגפן מארבע אמות עד שמונה אמות, אבל אם היה בין שתי השורות שמונה אמות חוץ ממקום הגפנים עצמן הרי אלו כמובדלות זו מזו ואינן כרם אחד ואינו מרחיק אלא ששה טפחים מכל שורה. וכן אם היה ביניהן פחות מארבע הרי אלו כגפן אחת ומרחיק ששה טפחים לכל רוח.

הלכה ג

היו שלש שורות אע"פ שיש ביניהן פחות מארבע הרי אלו כרם ורואין את האמצעיות כאילו אינם. וכן אם היו שלש שורות ובין כל שורה ושורה שמונה אמות או יותר הרי זה זורע בין השורות.

[השגת הראב"ד דין]: וכן אם היו שלש שורות וכו'

אמר אברהם: לפי המשנה נראה לי שהיה לו לומר בכאן שאם היה בין שורה ושורה ט"ז אמות או יותר הרי זה זורע בין השורות לפי שראיתי הפרש בין שתי שורות לשלש שהשתים אין לה תבנית כרם כמו השלש ובח' אמות היא יוצאה מכלל כרם אבל השלש יש להן תבנית כרם ואינו יוצא מתורת כרם אלא ברחוק ט"ז אמה.

הלכה ד

לפיכך הנוטע את כרמו מתחלה והרחיק בין כל שורה ושורה שמונה אמות מותר להביא זרע בתוכו ומרחיק מכל שורה ששה טפחים בלבד, אבל אם זרע חוצה לו צריך להרחיק משורה החיצונה ארבע אמות כשאר הכרמים. ואין דין בין השורות של זה הכרם ככרם שחרב באמצעו, שהרי מתחלה נטען מרוחקין.

[השגת הראב"ד דין]: אבל אם זרע חוצה לו וכו'

אמר אברהם: לא מצאתי לזה עיקר בירושלמי ואם אמר מפני מראית העין כ"ש בתוכו.

הלכה ה

היתה בשדה זו שורה אחת של גפנים ובשדה חברו שורה אחרת כנגדה קרובה לה, אף על פי שמפסיק ביניהן דרך היחיד או דרך הרבים או גדר שהוא נמוך מעשרה טפחים הרי אלו מצטרפות להיות שתיהן כרם, והוא: שיהיה ביניהן פחות משמונה.

[השגת הראב"ד דין]: היתה בשדה זו שורה אחת של גפנים וכו'

אמר אברהם: לא ט"ז אמה כדרך הרבים אלא שהוא שביל הדרכים לרבים.

הלכה ו

נטע שורה אחת בארץ ושורה אחת במדרגה, אם גבוהה המדרגה מן הארץ עשרה טפחים אינם מצטרפין פחות מכאן מצטרפין.

הלכה ז

הנוטע חמש גפנים: שתים כנגד שתים ואחת יוצאת זנב הרי זה נקרא כרם קטן, וצריך להרחיק מהן ארבע אמות לכל רוח, אבל אם נטען שתים כנגד שתים ואחת באמצע, או שלש בשורה זו ושתים כנגדן בשורה שנייה אינם כרם, ואינו מרחיק מהן אלא ששה טפחים לכל רוח.

הלכה ח

כרם שחרב, אם יש בו ללקט עשר גפנים לכל בית סאה ויהיו נטועות שתים כנגד שתים ואחת יוצאה זנב, או יש בו לכוין שלש כנגד שלש הרי זה נקרא כרם דל ואסור לזרוע בכולו.

הלכה ט

כרם שאינו נטוע שורות שורות אלא מעורבב, אם יש בו לכוין שתים כנגד שלש הרי זה כרם, ואם לאו אינו כרם, אלא דיו להרחיק ששה טפחים מכל גפן וגפן וזורע.

הלכה י

היו העיקרים מכוונין והגוף אינו מכוון הרי זה כרם. הגוף מכוון והעיקר אינו מכוון אינו כרם. היו דקות ואינן מכוונות, העבו והרי הן מכוונות הרי זה כרם. כיצד הוא יודע אם הן מכוונות?

מביא חוט המדה ומותח מזו לזו.

הלכה יא

כרם שחרב באמצעו ונשאר שלם מכל סביביו, אם יש בקרחת שבאמצעו שש עשרה אמה הרי זה מרחיק מעיקרי הגפנים ארבע אמות לכל רוח וזורע באמצע הקרחת, ואם אין בה שש עשרה אמה הרי זה לא יביא זרע לשם, ואם הביא, הואיל והרחיק ארבע אמות לכל רוח מן הגפנים של כרם הרי זה לא קידש.

הלכה יב

וכן מקום שנשאר פנוי בלא גפנים בין סוף הכרם ובין הגדר שלו והוא הנקרא מחול הכרם, אם יש בו שתים עשרה אמה מרחיק מן הגפנים ארבע אמות וזורע את השאר.

הלכה יג

היה בו פחות משתים עשרה אמה לא יביא זרע לשם, ואם הביא, הואיל והרחיק ארבע אמות הרי זה לא קידש. במה דברים אמורים?

בכרם גדול, אבל בקטן אין לו מחול, אלא מרחיק ארבע אמות מסוף הגפנים וזורע עד הגדר. וכן כרם גדול שהיה בין כל שורה ושורה שמונה אמות או יתר אין לו מחול.

הלכה יד

היה הגדר המקיף את הכרם פחות מעשרה טפחים, או שהיה גובהו עשרה טפחים ואין בו רוחב ארבעה טפחים אין לו מחול, אלא מרחיק מסוף הגפנים ארבע אמות וזורע עד המחיצה, אפילו היה בין הגפנים ובין המחיצה ארבע אמות ומחצה זורע את חצי האמה.

הלכה טו

גדר שהוא גבוה עשרה טפחים וכן חריץ שהוא עמוק עשרה טפחים ורחב ארבע הרי זה מותר ליטע כרם בצדו מכאן וירקות בצדו מכאן. אפילו מחיצה של קנים אם אין בין קנה לחברו שלשה טפחים הרי זו מובדלת בין הכרם והירק בגדר.

הלכה טז

גדר המבדיל בין כרם וירק שנפרץ עד עשר אמות -הרי זה כפתח ומותר, היתה פרוצה יותר מעשר -כנגד הפרצה אסור עד שירחיק מן הגפנים כשיעור, נפרצו בו פרצות רבות, אם היה העומד כפרוץ הרי זה מותר כאילו אין שם פרצה, היה פרוץ מרובה על העומד לא יזרע כנגד כל המקומות הפרוצים עד שירחיק כשיעור.

הלכה יז

מחיצת הכרם שנפרצה אומרים לו: גדור, גדרה ונפרצה אומרים לו: גדור, נתייאש ממנה ולא גדרה הרי זה קידש.

הלכה יח

בית שחציו מקורה וחציו אינו מקורה וגפנים נטועות בצד זה מותר לזרוע ירקות בצד האחר, שהרי פי תקרה כאילו ירד וסתם ונעשה ביניהן כמחיצה. ואם השוה את קרויו אסור.

הלכה יט

חצר קטנה שנפרצה במלואה לגדולה והיו הגפנים בגדולה אסור לזרוע בקטנה, ואם זרע הזרעים אסורין והגפנים מותרין. היו הגפנים בקטנה מותר לזרוע בגדולה, הואיל ויש בגדולה פסין מכאן ומכאן הרי היא כמובדלת מן הקטנה ואין הקטנה מובדלת מן הגדולה.

הלכה כ

חריץ שהוא עובר בכרם עמוק עשרה ורחב ארבעה, אם היה מפולש מראש הכרם ועד סופו הרי זה נראה כבין שני הכרמים ומותר לזרוע בתוכו, ובלבד שלא יהיו הגפנים מסככין עליו, כמו שבארנו, ואם לא היה מפולש הרי הוא כגת שבאמצע הכרם שאף על פי שהיא עמוקה עשרה ורחבה ארבעה או יתר אסור לו לזרוע בתוכה אלא אם כן היה בקרחת שש עשרה אמה.

הלכה כא

שביל שבין שני הכרמים הרי הוא ככרם שחרב מאמצעו, אם יש ביניהם שש עשרה אמה מרחיק מזה ארבע אמות ומזה ארבע אמות וזורע את המותר, ואם היה פחות מכאן לא יביא זרע לשם.

הלכה כב

שומֵרָה שבכרם, אם גבוהה עשרה ורחבה ארבעה מותר לזרוע בראשה ירק, ובלבד שלא יהיו השריגין נוגעין בה כדי שלא יראה ירק בתוך הכרם מלמעלה. במה דברים אמורים?

במרובעת, אבל אם היתה השומרה עגולה צריכה שיהיה בתוכה חלל ארבעה טפחים כדי שתהיה מופלגת מן הארץ וצריכה עפר על ראשה מלמעלה שלשה טפחים.

הלכה כג

הבית שבכרם, אם היה יותר משלשה טפחים על שלשה טפחים עד ארבעה זורעין בתוכו ירק, ואם היה פחות משלשה על שלשה הרי הוא כסתום ואין זורעין בתוכו.

הלכה כד

גפן יחידית שהיתה נטועה בתוך הנקע או בתוך החריץ מרחיק ממנה ששה טפחים לכל רוח וזורע את כל החריץ כדרך שעושה במישור, ואם היה עמוק עשרה והיה רחב שפת החריץ למעלה ארבעה אסור לזרוע בתוכו אע"פ שהרחיק ששה.

הלכה כה

וכן גפן יחידית שהיתה מוקפת גדר גבוה עשרה ורחב ארבעה לא יזרע בכל המחיצה ואע"פ שהרחיק ששה, ואם הרחיק ששה וזרע לא קידש. וכמה ירחיק לכתחלה ויזרע? ארבע אמות לכל רוח ואח"כ יזרע שאר החריץ או שאר המקום המוקף גדר.