הלכות מעשר שני ונטע רבעי פרק א

 הלכה א

אחר שמפרישין מעשר ראשון בכל שנה, מפרישין מעשר שני, שנאמר: עשר תעשר את כל תבואת זרעך ובשנה שלישית וששית, מפרישין מעשר עני חלף מעשר שני, כמו שביארנו.

הלכה ב

באחד בתשרי הוא ראש השנה למעשר תבואות וקטניות וירקות. וכל מקום שנאמר ראש השנה הוא אחד בתשרי ובט"ו בשבט הוא ראש השנה למעשר האילנות. כיצד?

תבואה וקטניות שהגיעו לעונת המעשרות לפני ראש השנה של שלישית, אע"פ שנגמרו ונאספו בשלישית מפרישין מהן מעשר שני, ואם לא באו לעונת המעשרות אלא לאחר ראש השנה של שלישית, מפרישין מהן מעשר עני. וכן פירות האילן שבאו לעונת המעשרות קודם ט"ו בשבט של שלישית, אף על פי שנגמרו ונאספו אחר כן בסוף שנה שלישית, מתעשרין לשעבר ומפרישין מהן מעשר שני. וכן אם באו לעונת המעשרות קודם ט"ו בשבט של רביעית, אע"פ שנגמרו ונאספו ברביעית, מפרישין מהן מעשר עני. ואם באו לעונת המעשרות אחר ט"ו בשבט, מתעשרין להבא.

הלכה ג

והחרובין אף ע"פ שחנטו פירותיהן קודם ט"ו בשבט, מתעשרין להבא, הואיל ומתעשרות מדברי סופרים. יראה לי: שאין הדברים אמורין אלא בחרובי צלמונה וכיוצא בהן שאין ראויין למאכל רוב האדם והן הן שמתעשרות מדברי סופרים. אבל שאר החרובין יראה לי: שהן כשאר פירות האילן.

[השגת הראב"ד דין]: והחרובין אף על פי שחנטו פירותיהן וכו' עד שהן כשאר פירות האילן

אמר אברהם: אין סברתו נכונה שלא חילקו בגמרא דראש השנה אלא בין מעשר לשביעית אבל בין פירות לפירות לא חלקו ואם כדבריו מה ענין בנות שוח אצל חרובי שיטה וצלמונה שהן פסולת מינן ועוד אני אומר דחרובי שיטה וצלמונה פטורין הן לגמרי אבל כל פירות האילן מדבריהם חוץ מתירוש ויצהר וכשאמרו בגמרא אמינא לך אנא מעשר חרובין דרבנן הוא הדין לכל פירות האילן שהן מדרבנן אלא הכי קאמר ליה כיון שמעשר האילן מדרבנן אם נהגו שלא כדין לא מיחו בידם והטעם שנהגו בחרובין אחר לקיטה ולא נהגו בשאר אילנות אפשר מפני שרוב העולם אין רצין אחריהם כשאר פירות ומניחין אותן באילן הרבה לפיכך לא נחשבו בעיניהם עד שעת לקיטה מכל מקום לא היה אלא מנהג והיכא דנהוג נהוג והיכא דלא נהוג לא נהוג והולכין אחר חנטה.

הלכה ד

הירק בשעת לקיטתו עישורו. כיצד?

אם נלקט ביום ראש השנה של שלישית אף ע"פ שבא לעונת המעשרות ונגמר בשנייה, מפרישין ממנו מעשר עני, ואם נלקט ברביעית, מעשר שני.

הלכה ה

וכן האתרוג בלבד משאר פירות האילן, הרי הוא כירק והולכין אחר לקיטתו בין למעשר בין לשביעית. כיצד?

אם נלקט בשלישית אחר ט"ו בשבט, מפרישין ממנו מעשר עני אע"פ שנגמרה בשנייה. וכן אם נלקט ברביעית קודם ט"ו בשבט, מפרישין ממנו מעשר עני. נלקט ברביעית אחר ט"ו בשבט, מפרישין ממנו מעשר שני.

[השגת הראב"ד דין]: וכן האתרוג בלבד וכו' עד חייבת במעשרות

אמר אברהם: כמה דבריו מבולבלים ומקולקלים ומשובשים והוא תופס דברי רבי יוחנן ור"ש בן לקיש דאמרי תרוייהו אתרוג בת ששית שנכנסת לשביעית לעולם ששית וחייבים עליה משום טבל ופטורה מן הביעור ואם כן היינו אחר חנטה לשביעית מיהו לענין מעשר שני ומעשר עני אזלינן בתר לקיטה כר"י.

הלכה ו

ואף ע"פ שהולכין אחר לקיטתו, אתרוג בת ששית שנכנסה לשביעית אפילו היתה כזית ונעשית כככר, חייבת במעשרות.

הלכה ז

האביונות של צלף נותנין עליהן חומרי אילן וחומרי זרעים: שאם היו משנה שנייה שנכנסה לשלישית ונלקטו קודם ט"ו בשבט מפרישין מעשר ראשון ואחר כך מפריש מעשר אחר , ואחר שפודהו נותנו לעניים ואוכל פדיונו בתורת מעשר שני, ונמצא כמו שהפריש מעשר שני ומעשר עני.

[השגת הראב"ד דין]: האביונות וכו'

אמר אברהם: שנה המחבר הזה כב"ש שעושין אותו ספק דאילו לב"ה אילן גמור הוא ואמרינן בברכות דאפילו בחוץ לארץ (לא) עבדינן כוותייהו.

הלכה ח

האורז והדוחן והפרגין והשומשמין אף על פי שהשרישו קודם ראש השנה, אין הולכין בהן אלא אחר גמר הפרי ומתעשרין להבא. וכן פול המצרי, אף על פי שמקצתו השריש לפני ראש השנה ומקצתו לאחריו צובר גורנו לתוכו ותורם ומעשר מן הכל כאחד, שהכל הולך אחר גמר הפרי.

[השגת הראב"ד דין]: האורז וכו' וכן פול המצרי וכו'

אמר אברהם: אם הכל הולך אחר גמר הפרי אין צריך לצבור גרנו לתוכו דהא ק"ל דאין בילה אלא ליין ושמן.

הלכה ט

הבצלים הסריסים שמנע מהם מים שלשים יום לפני ראש השנה, ושל בעל שמנע מהם שלש עונות לפני ראש השנה, מתעשרין לשעבר. מנע מהם פחות מכאן, אע"פ שהתחילו ליבש קודם ראש השנה, מתעשרין להבא.

הלכה י

פול המצרי שהביא שליש לפני ראש השנה, אם זרעו לזרע, מתעשר לשעבר. זרעו לירק, מתעשר להבא. זרעו לזרע ולירק, או שזרעו לזרע וחישב עליו לירק, מעשר מזרעו על ירקו ומירקו על זרעו. לא הביא שליש לפני ראש השנה, אם זרעו לזרע, זרעו מתעשר לשעבר וירקו בשעת לקיטתו עישורו. והוא: שליקט ממנו לפני ראש השנה, אבל אם לקט ממנו אחר ראש השנה בין ירקו בין זרעו מתעשר להבא. זרעו לזרע וחישב עליו לירק, הולכין אחר מחשבתו. זרעו לירק וחישב עליו לזרע, אין מחשבת זרע חלה עליו, אלא אם כן מנע ממנו ג' אריות, והוא: שהביא שליש לפני ראש השנה, אבל אם לא הביא שליש אלא לאחריו, אף על פי שלא נמנע מלארות ממנו ג' אריות: זרעו לזרע ועשה כולו קצצין גמורים לפני ראש השנה, זרעו מתעשר לשעבר וירקו בשעת לקיטתו. מקצתו עשה קצצין גמורין ומקצתו לא עשה זה שאמרו: צובר גרנו לתוכו ונמצא מעשר מזרעו על ירקו ומירקו על זרעו.

[השגת הראב"ד דין]: פול המצרי וכו'

אמר אברהם: והוא שליקט לפני ראש השנה וכמה אני תמה על זה המחבר שסבר להורות מתוך התוספתא ומן הירושלמי ולא עלתה בידו כי אין התוספתא והירושלמי אצלינו מתוקנים כל צרכן ולא מספיקים כל הצורך והנה פול המצרי שהאריכו בו הרבה ולא הספיקו אמרו דאם הביא שליש לפני ראש השנה אם זרעו לזרע מתעשר לשעבר ירקו מהו פטור אי לא זרעו לירק מתעשר להבא זרעו מהו פטור או לא לפי שמצינו במשנה שאמר כסבר שזרעה לזרע ירקה פטור זרעה לירק מתעשר זרע וירק ובתוספתא אמרו השבת שזרעה לזרע ירקה פטור ועל פול המצרי לא שמענו ומי יורה דעה ומי יבין שמועה אף כי מצא ספרים משובשים איך יורה ומסתבר אפילו זה הפול ככסבר ושבת הוא שאם זרעו לזרע זרעו מתעשר לשעבר וירקו כשעת לקיטתו.

[השגת הראב"ד דין]: והוא שליקט ממנו לפני ראש השנה

אמר אברהם: הירושלמי שהעתיק ממנו משובש ודבריו איך יהיו מתוקנים שאם לא הביא שליש לפני ראש השנה אינו מתעשר לשעבר שהרי פסק שמואל הלכה שהולכים בו אחר גמר פרי והשליש הוא גמר פרי כשזרעו לזרע והיה לו לומר מתעשר להבא ואם ליקט ממנו אחר ראש השנה בין זרעו בין ירקו מתעשר להבא כך היה לו לומר.

[השגת הראב"ד דין]: זרעו לזרע וכו' עד שלש אריות.

אמר אברהם: לא ידענו מהו אריות והוא שהוציאו מן אורה וסלו והוא ענין לקיטה ואין במשנה אלא עונות ובירושלמי מורביות ובתוספתא מריעות וכולן אינן אלא מניעת השקאה מהם ודוקא בשל בעל אבל בשל שקיא שלשים יום והעונות האמורות כאן לא עונה של יום ושל לילה אלא כעונה של זקינה שהפסיקה ראיותיה שהיא לפי מה שהיתה רגילה וכן זה העונה לפי מה שהיה רגיל להשקות.

[השגת הראב"ד דין]: אבל אם לא הביא וכו' עד אף ע"פ שלא נמנע

אמר אברהם: נראה לי שהוא שבוש והיה ראוי להיות אע"פ שנמנעו והטעם שאין מחשבת זרע חלה על מחשבת ירק שיהיה מתעשר זרע וירק אלא בשני דברים שהביאו שליש לפני ראש השנה ושימנע ממנו מים שלשים יום שהם גידול הירק וכשמנע נראה כי דעת שלימה היתה לו לזרע ואז תחול עליו המחשבה ויעשר משניהם נראה מכאן דסתמו לירק קאי ומה שכתב בסוף זרעו לזרע ועשה כולו קצצים גמורים וכו' אמת הוא כך מצא בירושלמי ולא ביאר שם כהוגן ובתוספתא נראה שלא בא אלא על דברי רשב"ג שאמר שאין הולכין לזורע לשעבר לא אפילו בתרמיל ולא אפילו בשליש אלא בקצצים גמורים כי אז נחשבו לשעבר ומי הוא שיאמוד עליהם אלא בדברים פשוטים וזה המחבר היה לו לומר זרעו לזרע וירק ואז יבא כהוגן לדעת רשב"ג וכל זה תמצא בשביעית ירושלמי פרק שני ובתוספתא דשביעית פרק שני ושם יבחנו דבריו.

הלכה יא

פירות שנה שנייה שנתערבו בפירות שלישית או של שלישית ברביעית, הולכין אחר הרוב. מחצה למחצה, מפריש מעשר שני מן הכל, אבל לא מעשר עני. שמעשר שני חמור שהרי הוא קדש ומעשר עני חול. וכן פירות שהן ספק אם פירות שנייה הם או פירות שלישית, מפריש מהן מעשר שני.

[השגת הראב"ד דין]: פירות שנה שנייה וכו' עד ומעשר עני חול

אמר אברהם: ולמה לא יפריש מעשר עני והלא יש עליהם איסור טבל ואוסר במשהו ומצינו לרבי עקיבא על ספיקו עישר שני עישורים מעשר שני ומעשר עני ואפילו אחר הרוב אין לילך באיסורי טבל אלא בדמאי פרק חמישי ממעשר שני ירושלמי.

הלכה יב

כל הפטור ממעשר ראשון פטור מן השני ומן העני. וכל שחייב בראשון חייב בשניהם. וכל התורם מוציא מעשר. וכל שאינו תורם אינו מוציא מעשר זה. כל מי שאם תרם תרומתו תרומה, כך אם עישר מעשר זה הרי הוא מעשר, וכל מי שאין תרומתו תרומה, כך אם הוציא מעשר זה אינו מעשר.

הלכה יג

פירות שהוציא מהן מעשר ראשון קודם שיקבעו למעשר, הרי זה אוכל מהן עראי קודם שיוציא מעשר שני, שאין הראשון קובע לשני. אבל משנקבעו למעשר, אף ע"פ שהוציא את הראשון, אסור לאכול מהן עראי עד שיוציא את השני או את מעשר עני.

הלכה יד

מעשר שני הואיל וטעון הבאת מקום, אין מביאין אותו מחוץ לארץ כבכור בהמה. לפיכך לא חייבו להפריש מעשר שני בסוריא. ויראה לי: שמעשר שני שמפרישים בארץ שנער ובמצרים פודין אותו ומביאין דמיו לירושלים, וכן יראה לי: שלא חייבו מקומות אלו במעשר שני אלא כדי לקבוע מעשר עני, כדי שיהיו עניי ישראל סומכים עליהם.

[השגת הראב"ד דין]: מעשר שני הואיל והוא טעון הבאת מקום כו' עד מעשר שני בסוריא

אמר אברהם: אין הטעם הזה מספיק דר"ע הוא דס"ל הכי ולא אמר אלא ליקרב אבל לקדש מיהא קדוש והכי איתא בבכורות פ"ב ונ"ל מה שאמרו שאין מעשר שני בסוריא מן התורה קאמר ואם גזרו עליה מעשרות לא גזרו עליה נטע רבעי.

[השגת הראב"ד דין]: ויראה לי שמעשר שני וכו' עד סומכין עליהן.

אמר אברהם: אלו דברי רוח.