הלכות מעשר שני ונטע רבעי פרק ג

הלכה א

האוכל מעשר שני בטומאה לוקה, שנאמר: ולא בערתי ממנו בטמא בין שהמעשר טמא והאוכל טהור, בין שהמעשר טהור והאוכל טמא. והוא שיאכלנו בירושלים קודם שיפדה, שאינו לוקה על אכילתו בטומאה אלא במקום אכילתו, אבל אם אכלו בטומאה חוץ לירושלים מכין אותו מכת מרדות.

הלכה ב

ואפילו להדליק [בו] את הנר אחר שנטמא אסור עד שיפדה, שנאמר: לא בערתי ממנו בטמא.

הלכה ג

כבר בארנו שהמעשר שנטמא אפילו בירושלים, פודין ויאכל, ואוכלין את דמיו בטהרה בתורת פירות מעשר, כמו שיתבאר אפילו נטמאו הפירות כולן כשהן טבל, מפריש מעשר שני בטומאה ופודהו.

הלכה ד

הערל כטמא ואם אכל מעשר שני לוקה מן התורה, כדרך שלוקה על אכילת תרומה, שהתרומה קרויה קדש ומעשר שני קרוי קדש שהרי נאמר בו: קדש לי"י. וטמא שטבל אוכל מעשר שני, אע"פ שלא העריב שמשו.

הלכה ה

האוכל מעשר שני באנינות של תורה לוקה, שנאמר: לא אכלתי באוני ממנו. והוא: שיאכלנו במקום אכילתו בירושלים. אבל אם אכלו בחוץ באנינות, או שאכלו בפנים באנינות של דבריהם מכין אותו מכת מרדות.

הלכה ו

איזהו אונן?

זה המתאבל על אחד מן הקרובים שהוא חייב להתאבל עליהן. וביום המיתה הוא אונן מן התורה, ובלילה אונן מדבריהן, שנאמר: ואכלתי חטאת היום הייטב בעיני י"י, היום אסור ולילה מותר. נשתהה המת ימים רבים ואחר כך נקבר, כל אותן הימים שאחר יום המיתה עד יום הקבורה הוא אונן מדבריהן, ואין יום הקבורה תופש לילו.

הלכה ז

ולא מעשר שני בלבד, אלא כל הקדשים כולן אם אכלן באנינות של תורה לוקה. ובאנינות של דבריהן מכין אותו מכת מרדות.

הלכה ח

אין נותנין פירות מעשר שני לעם הארץ ולא פירות הנלקחות במעות מעשר ולא מעות מעשר, מפני שהוא בחזקת טומאה. ומותר לאכול מעשר שני של דמאי באנינות וליתנו לעם הארץ, והוא שיאכל כנגדו. אין מפקידין מעשר שני אפילו אצל חבר, שמא ימות ונמצא המעשר תחת יד בנו עם הארץ, אבל מפקידים מעשר שני של דמאי אצל עם הארץ.

[השגת הראב"ד דין]: אין מפקידין מעשר וכו' עד אצל עם הארץ

אמר אברהם: לא מצאתי דבר זה בשום מקום ואין שום סמך לדבר ואם הוא כלום אין לו ריח וטעם אלא במעות של מעשר שני שלא יפקיד אותם פקדון ארוך שיטמין אותן שמא ימות ולא יצוה ובניו יעלו אותם בחזקת שלהם ואפילו הם חברים אח"כ מצאתי אותה בתוספתא במעשר שני פ"ד מפקידין מעשר שני של דמאי אצל חבר ושל ודאי אצל עם הארץ אבא חילפי בן קרויה אומר בראשונה היו עושין כן חזרו לומר אפילו חבר אין מפקידין אצלו שאין אתה יודע מי עומד אחריו מכל מקום של דמאי אין מפקידין אותו אצל עם הארץ מפני שמיקל בו ועם כל זה אין דעתי נוחה הימנו אלא במעות שהוא פקדון ארוך ויש לחוש שמא ימות ואין ידוע מי יעמוד אחריו אבל בפירות שאינן לזמן ארוך כולי האי לא חיישינן.

הלכה ט

מעשר שני אסור לאבד אפילו מיעוטו בדרכים, אלא מוליכו כל שהוא או מוליך דמיו לירושלים. ומותר לאבד מיעוט מעשר שני של דמאי בדרכים. וכמה היא מיעוט?

פחות מכגרוגרת בין באוכל שלם בין בפרוס, אבל כגרוגרות אין מאבדין אותו. והמפריש מעשר שני של דמאי פחות מכגרוגרת, הרי זה נותנו לעם הארץ ואוכל כנגדו. אבל לא יפרישנו לכתחלה לאבדו, שאין מפרישין לאבד.

[השגת הראב"ד דין]: ומותר לאבד מיעוט מעשר שני של דמאי וכו'

אמר אברהם: בגמרא א"ר יוחנן בשם ר"ש בן יהוצדק בין פרוס בין שלם כגרוגרת משמע יותר מכגרוגרת לא ור' ינאי אומר בפרוס פחות מאוכל מותר לאבד פי' פחות מכביצה בשלם כגרוגרת

[השגת הראב"ד דין]: והמפריש מעשר שני

אמר אברהם: אפילו כגרוגרת וכדברי ר' ינאי אפילו עד כביצה.

הלכה י

מעשר שני ניתן לאכילה ושתיה, שנאמר: ואכלת לפני י"י אלהיך וסיכה כשתיה. ואסור להוציאו בשאר צרכיו כגון ליקח בו כלים ובגדים ועבדים, שנאמר: לא נתתי ממנו למת, כלומר לא הוצאתי אותו בדבר שאינו מקיים את הגוף. ואם הוציא ממנו בשאר דברים אפילו בדבר מצוה, כגון שלקח ממנו ארון ותכריכין למת מצוה, הרי זה אוכל כנגדו בתורת מעשר.

הלכה יא

מעשר אוכל דבר שדרכו להאכל ושותה דבר שדרכו לשתות, וסך דבר שדרכו לסוך. ולא יסוך יין וחומץ, אבל סך הוא את השמן. ולא יסחוט את הפירות להוציא מהן משקין חוץ מזיתים וענבים בלבד. [ואין מפטמין את השמן, אבל מפטמין את היין]. ואין מחייבין אותו לאכול פת שעיפשה ושמן שנסרח, אלא כיון שנפסל מאוכל אדם פקעה קדושה ממנו.

הלכה יב

כל שמותר לזרים לאוכלו בתרומה, כך מותר במעשר שני לאוכלו בתורת חולין. שמרים של מעשר שני שנתן עליהם מים ראשון אסור כמעשר ושני מותר כחולין, ושל דמאי, אפילו ראשון מותר.

הלכה יג

יין של מעשר שנפל לתוכו דבש והתבלין והשביחו, השבח לפי חשבון. וכן דגים שנתבשלו עם קפלוטות של מעשר שני והשביחו השבח לפי חשבון.

הלכה יד

עיסה של מעשר שני שאפאה והשביחה, השבח לשני.

זה הכלל: כל ששבחו ניכר, אם הותיר במדה השבח לפי חשבון, ואם לא הותיר המדה, השבח לשני בלבד. וכל שאין שבחו ניכר, אפילו הותיר המדה, השבח לשני בלבד.

[השגת הראב"ד דין]: עיסה של מעשר וכו'

אמר אברהם: אין זה דרך הירושלמי ומשנה אמרה כל ששבחו ניכר השבח לפי חשבון וכל שאין שבחו ניכר השבח לשני ואיפליגו עלה ר"י ור"ל ר"י סבר מאי ניכר ניכר ביתרון המדה אבל יתרון שבח בלא יתרון מדה השבח לשני ור"ל אמר ניכר בטעם אף על פי שאין שם יתרון מדה השבח לפי חשבון אבל מדה בלא שבח טעם הירושלמי לא איירי ביה ואפשר שתחזור המדה למה שהיתה ולא דברו אלא בשבח שהותיר על המדה ועל דמי התערובות אם היה לבעל התערובות חלק בו.

הלכה טו

כיצד השבח לפי חשבון?

יין של מעשר ששוה ג' שנפל לתוכו דבש ותבלין שוה זוז אחד והוסיפה במדתו והשביחוהו והרי הכל שוה ה', חושבין הכל בארבעה ורביע, וכן על דרך זה בשאר הדברים.

[השגת הראב"ד דין]: כיצד השבח לפי וכו' עד וכן על דרך זה

אמר אברהם: זו החלוקה איני יודע מה היא שהשבח הוא זוז ובאותו זוז יטול בעל המעשר ג' חלקים ובעל התבלין רביע נמצא לבעל המעשר ד' זוזים פחות רביע ובעל התבלין זוז ורביע וכן הדין.

הלכה טז

מעשר שני אע"פ שניתן לסיכה, אין נותנין אותו לא ע"ג צינית ולא ע"ג חזזית, ואין עושין ממנו קמיע וכיוצא בו, שהרי לא ניתן לרפואה.

הלכה יז

מעשר שני ממון גבוה הוא, שנאמר: ליי' הוא, לפיכך אינו נקנה במתנה אלא אם כן נתן לו הטבל והמקבל מפריש המעשר, ואין מקדשין בו את האשה ואין מוכרין אותו ואין ממשכנין אותו ואין מחליפין אותו ואין מרהינין אותו.

הלכה יח

כיצד אין ממשכנין אותו?

לא יכנס לביתו וימשכננו מעשר שני שלו, עבר ומשכנו, מוציאין אותו מידו.

כיצד אין מרהינין אותו?

לא יאמר לו: הא לך מעשר זה ויהיה בידך ותן לי עליו מעות.

כיצד אין מחליפין אותו?

לא יאמר לו: הא לך יין מעשר ותן לי שמן מעשר, אבל אומר לו: הא לך יין שאין לי שמן ואם רצה חברו ליתן לו שמן מותר, שהרי לא החליף עמו אלא הודיעו שאין לו ואם רצה הלה ליתן יתן.

הלכה יט

מעשר שני אין שוקלין כנגדו אפילו דינרי זהב, ואפילו לחלל עליהם מעשר שני אחר גזירה: שמא לא יכוין ממנו משקלות ונמצאו הפירות חסרים והוא שוקל בהן מעות לחלל עליהם מעשר אחר, נמצא מוציא מעשר לחולין בפחות בדמיו.

הלכה כ

האחים שחלקו מעשר שני אין שוקלין זה כנגד זה, וכן מעות מעשר שני אין שוקלים כנגדן ואין מוכרין אותם ואין מחליפין ולא מרהינין, ולא יתנם לשולחני להתנאות בהן ולא ילוה אותן להתגדל בהן, ואם הלוון שלא יעלה חלודה מותר.

[השגת הראב"ד דין]: האחין שחלקו מעשר שני

אמר אברהם: נראה לי שהוא מותר ובגמרא דאמר התם האחין שחלקו מהו לחלק זה כנגד זה פירוש מנה כנגד מנה ואמרינן במסקנא הוו בעי מימר אסור אשכח תני מותר.

הלכה כא

ואין פורעין מהם את המלוה. אין עושין מהן שושבינות ואין משלמין מהן הגמולין, ואין פוסקין מהם צדקה בבהכ"ס, אבל משלמין מהן דברים שהן גמילות חסדים וצריך להודיע.

הלכה כב

לא יאמר אדם לחברו העל את הפירות האלו לירושלים וטול מהן חלקך, שנמצא זה כנוטל שכר ממעשר שני על הבאתו לירושלים, אבל אומר לו העלם שנאכלם ושנשתם בירושלים.

הלכה כג

אומר אדם לחברו בירושלים לסוך אותו בשמן מעשר שני, אף על פי שניסוכה ידו, ואין זה בשכר סיכתו.

הלכה כד

כבר ביארנו שהמעשר ממון גבוה הוא, לפיכך אנו אומרים: שהגונב מעשר שני אינו משלם תשלומי כפל, והגוזלו אינו משלם חומש.

הלכה כה

המקדיש מעשר שני שלו לבדק הבית, הרי זה פודה אותו מי שפודהו על מנת ליתן להקדש את שלו ולמעשר שני את שלו.