הלכות מעשר פרק א

 הלכה א

אחר שמפרישין תרומה גדולה מפריש אחד מעשרה מן הנשאר וזהו הנקרא מעשר ראשון ובו נאמר: כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו ליי' וגו' והמעשר הזה ללויים זכרים ונקבות, שנאמר: ולבני לוי הנה נתתי כל מעשר בישראל לנחלה.

הלכה ב

מעשר ראשון מותר באכילה לישראל ומותר לאכלו בטומאה שאין בו קדושה כלל. וכל מקום שנאמר: במעשרות קדש או פדייה אינו אלא מעשר שני. ומניין שמעשר ראשון חולין?

שנאמר: ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגורן וכמלאה מן היקב, מה גורן ויקב חולין לכל דבר אף מעשר ראשון שניטלה תרומתו חולין לכל דבר. לפיכך בת לוי שנשבית או שנבעלה בעילת זנות, נותנין לה המעשר ואוכלת. אבל מי ששמעה שמת בעלה או העיד לה עד אחד וניסת ואח"כ בא בעלה, קנסו אותה חכמים שתהיה אסורה במעשר.

הלכה ג

לויים וכהנים מפרישין מעשר ראשון כדי להפריש ממנו תרומת מעשר. וכן הכהנים מפרישין שאר תרומות ומעשרות לעצמן. ולפי שהכהנים נוטלין מן הכל, יכול יאכלו פירותיהן בטבלן?

תלמוד לומר: כן תרימו גם אתם, מפי השמועה למדו אתם אלו הלוים גם אתם לרבות את הכהנים.

הלכה ד

אין מוציאין המעשר מיד הכהנים, שנאמר: כי תקחו מאת בני ישראל וכן כל מתנות כהונה אין מוציאין אותן מכהן לכהן. ועזרא קנס את הלוים בזמנו שלא יתנו להן מעשר ראשון אלא ינתן לכהנים, לפי שלא עלו עמו לירושלים.

הלכה ה

האוכל פירותיו טבלין וכן לוי שאכל המעשר בטבלו, אעפ"י שהן חייבין מיתה לשמים, אין משלמין המתנות לבעליהן, שנאמר: אשר ירימו לה' אין לך בהן כלום עד שירימו אותן. ובחוצה לארץ מותר לאדם להיות אוכל והולך תחלה ואחר כך מפריש תרומה ומעשרות.

הלכה ו

מעשרין ממקום זה על מקום אחר, ואינו צריך לעשר מן המוקף, אבל אין מעשרין ממין על שאינו מינו ולא מן החייב על הפטור ולא מן הפטור על החייב, ואם עישר אינו מעושר.

הלכה ז

כל שאמרנו בתרומה: אין תורמין מזה על זה, כך במעשר אין מעשרין מזה על זה, וכל שאמרנו בתרומה: אם תרם תרומתו תרומה, כך במעשר אם הפריש מעשרותיו מעשרות. וכל שהוא פטור מן התרומה פטור מן המעשר. וכל התורם מעשר. כל שאמרנו בהן: לא יתרומו, ואם תרמו תרומתן תרומה, כך אם עשרו מעשרותיהן מעשרות, וכל שאין תרומתו תרומה, כך אין מעשרותיהן מעשרות.

הלכה ח

האומר לחברו: הריני מעשר על ידיך, אינו צריך לעמוד עמו עד שיראה אם יעשר או לא יעשר. ואם אמר הוא לחברו: עשר ע"י, צריך לעמוד עמו.

הלכה ט

החרובין אינן חייבין במעשרות אלא מדבריהם, לפי שאינן מאכל [רוב] אדם. והשקדים המרים בין בגדלן בין בקטנן פטורין, לפי שאינן אוכל.

[השגת הראב"ד דין]: החרובין אין חייבין במעשרות וכו'

אמר אברהם: אף לא שאר אילנות חוץ מתירוש ויצהר ונראה דחרובי שיטה וחרובי צלמונה קאמר דפטורים לגמרי שאינן מאכל אדם והכי איתא בספרי.

הלכה י

אילן שנטעו בתוך הבית פטור ממעשרות, שנאמר: עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה. ויראה לי: שהוא חייב במעשרות מדבריהם, שהרי תאנה העומדת בחצר חייב לעשר פירותיה אם אספן כאחת.

[השגת הראב"ד דין]: אילן שנטעו בתוך הבית וכו' עד אם אספן כאחת

אמר אברהם: לא נראה כן בגמרא דמעשרות שנחלקו ר"ע וחכמים בתבואה שהביאה שליש ביד גוי בסוריא ומכרה לישראל והוסיפה דר"ע אזיל בתר שליש ראשון וחכמים בתר שליש אחרון עיין באותה שמועה והראיה שהביא מחצר אינה כלום דחצר שנטעה או שזרעה היינו שדה ולא עוד אלא מקבע נמי קבעה.

הלכה יא

בצלים שהשרישו זה בצד זה, אפילו השרישו בקרקע עלייה פטורין מן המעשרות, נפלה עליהן מפולת והרי הן מגולין, הרי אלו כנטועין בשדה וחייבין במעשרות.

הלכה יב

המשמר שדהו מפני ענביו, ובא אחר ואסף את התאנים הנשארות באותה שדה, או שהיה משמר שדהו מפני המקשאות והמדלעות, ובא אחד ואסף את הענבים הנשארים שם המפוזרים בשדה, בזמן שבעל השדה מקפיד עליהן, אסורין משום גזל ולפיכך חייבין במעשר ובתרומה. אין בעל הבית מקפיד עליהן, מותרין משום גזל ופטורין מן המעשר.

הלכה יג

אין מעשרין אלא מן המובחר, שנאמר: בהרימכם את חלבו ממנו ונחשב לכם כתבואת גורן וכתבואת יקב, כשם שמעשר שמפרישים הלוים מן החלב שבו, כך מעשר שמפרישים ישראל מן הגורן ומן היקב מן החלב שבו.

הלכה יד

אין מעשרין באומד, אלא במדה או במשקל או במנין. וכל המדקדק בשיעור משובח. והמרבה במעשרות מעשרותיו מקולקלין, שהרי הטבל מעורב בהן, ופירותיו מתוקנין.

הלכה טו

המפריש מקצת מעשר אינו מעשר אלא כמי שחלק את הערמה. אבל צריך [להפריש] מזה החלק שיוציא מעשר שלו. כיצד?

היו לו מאה סאה הפריש מהם חמשה לשם מעשר, אינו מעשר ואינו יכול להפריש על החמש סאין מעשר במקום אחר אלא מפריש מהן חצי סאה שהיא המעשר שלהן.

[השגת הראב"ד דין]: המפריש מקצת מעשר וכו' עד שהוא המעשר שלהם

אמר אברהם: לא ידעתי ממי למד זה המחבר אם מסברתו או מפי רבו וחיי ראשי לא הסכימו להלכה לא הוא ולא רבו המשנה אמרה המפריש מקצת תרומה ומעשר מוציא ממנו תרומה עליו אבל לא למקום אחר ר"מ אומר אף מוציא ממנו תרומה ומעשר על מקום אחר המחבר הזה סבור מוציא ממנו תרומה עליו על מה שהפריש קאמר שצריך הוא לתקן ההפרשה עצמה שהפריש תחלה שאין עליה תורת תרומה כלל והיא טבל וצריכה תיקון ומתקן אותה מעצמה ולא ממקום אחר והמשנה לא אמרה כן אלא אבל לא למקום אחר ואין הלשון הזה מסכים לפירושו ועוד שהיה לו לומר עליה שהתרומה לשון נקבה אבל ודאי שמה שתרם ועישר קדושים הם שהממעט במעשר מעשרותיו מתוקנים ופירותיו מקולקלים לפי שהן טבל וחולין מעורבין ועל הכרי קאמר שאינו מוציא ממנו תרומה ומעשר על מקום אחר שהוא טבל גמור מפני שדומה כתורם ומעשר מן הפטור על החיוב אבל תורם ומעשר השאר מיניה וביה ורבי מאיר סבר יש ברירה הילכך יכול לתרום ולעשר ממנו על כרי אחר ויאמר סאה של טבל שהיא בכרי הזה יהא מעשר על תשע שבכרי הזה.

הלכה טז

המפריש מעשר זה, מברך תחלה כדרך שמברכין על המצות. וכן מברך על מעשר שני ועל מעשר עני ועל מעשר מן המעשר מברך על כל אחד בפני עצמו, ואם הפריש הכל זה אחר זה מיד ולא סח ביניהן, כוללן בברכה אחת ומברך להפריש תרומות ומעשרות.