הלכות מתנות עניים פרק ו

הלכה א

מתנה אחרת ששית יש לעניים בזרע הארץ, והוא המעשר שנותנין לעניים והוא הנקרא מעשר עני.

הלכה ב

וזהו סדר תרומות ומעשרות: אחר שקוצר זרע הארץ או אוסף פרי העץ ותגמר מלאכתו מפריש ממנו אחד מן החמשים, וזהו הנקרא: תרומה גדולה ונותנה לכהן. ועל זה נאמר בתורה: ראשית דגנך תירושך ויצהרך ואחר כך מפריש מן השאר אחד בעשרה, וזהו הנקרא: מעשר ראשון ונותנו ללוי, ועל זה נאמר בתורה: כי את מעשר בני ישראל וגו' ונאמר: ולבני לוי הנה נתתי את כל מעשר בישראל.

הלכה ג

ואח"כ מפריש מן השאר אחד מעשרה והוא הנקרא: מעשר שני: והוא לבעליו ואוכלין אותו בירושלים. ועליו נאמר: ואם גאל יגאל איש ממעשרו ועליו נאמר: עשר תעשר ואכלת לפני ה' אלהיך במקום אשר יבחר.

הלכה ד

על הסדר הזה מפרישין בשנה ראשונה מן השבוע ובשניה וברביעית ובחמישית אבל בשלישית ובששית מן השבוע, אחר שמפרישים מעשר ראשון מפריש מן השאר מעשר אחר ונותנו לעניים והוא הנקרא: מעשר עני, ואין בשתי שנים אלו מעשר שני, אלא מעשר עני, ועליו נאמר: מקצה שלש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך בשנה ההיא והנחת בשעריך ובא הלוי ועליו נאמר: כי תכלה לעשר.

הלכה ה

שנת השמטה כולה הפקר ואין בה לא תרומה ולא מעשרות כלל לא ראשון ולא שני ולא מעשר עני. ובחוצה לארץ שאין בה שמטת קרקע מפרישין בארץ מצרים ובעמון ובמואב מעשר ראשון ומעשר עני, מפני שהארצות אלו קרובות לארץ ישראל כדי שיהיו עניי ישראל נסמכין עליה בשביעית. והלכה למשה מסיני שיהיו מפרישים בארץ עמון ומואב מעשר עני בשביעית, אבל בארץ שנער מפרישין בשביעית מעשר שני כסדר רוב השנים.

הלכה ו

מעשר ראשון שלקח הלוי מפריש ממנו אחד מעשרה ונותנו לכהן, והוא הנקרא: תרומת מעשר, ועליו נאמר: ואל הלוים תדבר.

הלכה ז

בעל השדה שעברו עליו עניים והיה לו שם מעשר עני נותן לכל עני שיעבור עליו מן המעשר כדי שבעו, שנאמר: ואכלו בשעריך ושבעו.

הלכה ח

כדי שבעו כמה?

אם מן החטים נותן לא יפחות מחצי קב, ואם מן השעורים לא יפחות מקב, ואם מן הכוסמין לא יפחות מקב, ומן הגרוגרות לא יפחות מקב ואם מן הדבלה לא יפחות ממשקל חמש ועשרים סלע, ואם מן היין לא יפחות מחצי לוג, ואם מן השמן לא יפחות מרביעית, ואם מן האורז רובע הקב, נתן לו ירק נותן לו משקל ליטרא, והוא משקל חמשה ושלשים דינר, מן החרובין שלשה קבין, מן האגוזים – עשרה, מן האפרסקין – חמשה, מן הרמונים – שנים, אתרוג – אחד. ואם נתן לו משאר הפירות לא יפחות מכדי שימכרם ויקח בדמיהן מזון שתי סעודות.

הלכה ט

היה לו דבר מועט והעניים מרובין ואין בו כדי ליתן לכל אחד ואחד כשיעור נותן לפניהם והן מחלקין ביניהם.

הלכה י

ומעשר עני המתחלק בגורן אין בו טובת הנאה לבעלים, אלא העניים באים ונוטלין על כרחו, ואפילו עני שבישראל מוציאין אותו מידו, אבל המתחלק בבית יש לו טובת הנאה לבעלים ונותנו לכל עני שירצה.

הלכה יא

היה לו מעשר בגורן ורצה ליתנו לעני קרובו או מיודעו יש להפריש מחצה ליתנו לו, והחצי מחלקו לכל עני שיעבור, כשיעור שאמרנו.

הלכה יב

במה דברים אמורים שאינו נותן לעני אלא כדי שבעו?

בשדה, אבל אם היה המעשר בבית מחלקו לכל העניים אפילו כזית כזית, שאינו מצווה ליתן כדי שבעו אלא בשדה, שהרי אינו מוצא שם ליקח, שנאמר: ואכלו בשעריך ושבעו.

הלכה יג

באו איש ואשה לבית נותנין לאשה תחלה ופוטרין אותה ואחר כך נותנין לאיש. אב ובנו איש וקרובו, שני אחין שני שותפין שהיה אחד מהן עני נותן לו האחר מעשר עני שלו.

הלכה יד

שני עניים שקבלו שדה באריסות זה מפריש מעשר עני מחלקו ונותנו לחברו, וכן חברו מפריש מחלקו ונותן לו.

הלכה טו

המקבל שדה לקצור אסור בלקט שכחה ופאה ומעשר עני. אימתי?

בזמן שקבלה ממנו ליקח חלק בכל השדה, כגון: שנתן לו שלישה או רביעה בשכרו, אבל אם אמר לו בעל השדה: שליש מה שאתה קוצר בלבד הוא שלך או רביע מה שתקצור הרי זה אין לו כלום עד שיקצור, ובשעת הקציר הוא עני. לפיכך מותר בלקט שכחה ופאה ואסור במעשר עני, שאין מפרישין מעשר עני אלא אחר שקצר והרי זכה בחלקו שקצר.

הלכה טז

המוכר את שדהו קרקע ופירות והעני הרי זה מותר בלקט שכחה ופאה ומעשר עני שלה, והלוקח אסור בהן אע"פ שעדיין לא נתן דמים, ואפילו לוה הדמים ולקחה הרי זה אסור במתנות עניים.

הלכה יז

מעשר עני אין פורעין ממנו מלוה ואין משלמין ממנו את התגמולין, אבל משלמין ממנו דבר של גמילות חסדים וצריך להודיעו שהוא מעשר עני. ואין פודין בו שבויים ואין עושין בו שושבינות, ואין נותנין ממנו דבר לצדקה ונותנין אותו לחבר עיר בטובת הנאה. ואין מוציאין אותו מהארץ לחוץ לארץ, שנאמר: והנחת בשעריך ונאמר ואכלו בשעריך ושבעו.