הלכות שמיטה ויובל פרק ג

הלכה א

עבודת הארץ בשנה ששית שלשים יום סמוך לשביעית אסורה הלכה למשה מסיני, מפני שהוא מתקנה לשביעית. ודבר זה בזמן שבית המקדש קיים הוא שנאסר מפי השמועה, וגזרו חכמים שלא יהיו חורשים שדה האילן ערב שביעית בזמן המקדש אלא עד העצרת, ושדה הלבן עד הפסח. ובזמן שאין מקדש מותרין בעבודת הארץ עד ראש השנה כדין תורה.

הלכה ב

אי זו היא שדה האילן?

כל שלשה אילנות לבית סאה אחד אילן סרק ואחד אילן מאכל ואפילו הן של שלשה אנשים רואין אותן כאילו הם תאנים: אם ראויין לעשות ככר דבילה של ששים מנה, חורשין כל בית סאה בשבילם, והוא שיהיה רחוק בין כל אחד ואחד כדי שיהיה הבקר יכול לעבור בכליו.

הלכה ג

היו פחות משלשה לבית סאה, או שהיו שלשה ואחד ראוי לעשות ששים מנה או יתר והשנים אינן ראויין לעשות, או שנים ראויין לעשות אפילו מאה מנה ואחד אינו עושה, אין חורשין להן אלא לצרכם, והוא מלוא האורֶה וסלו חוצה לו.

הלכה ד

היו מג' ועד תשעה וראויין לעשות ששים מנה, חורשין כל בית סאה בשבילן, ואע"פ שיש בהם מי שאינו ראוי לעשות.

[השגת הראב"ד דין]: חורשין כל בית סאה כו' ואף על פי

אמר אברהם: נ"ל מן הגמרא כמו שצריכים שלש אילנות שיהיו משולשים לששים מנה כן אמר זעירא ברבי חנינא שיהיו תשעה מתושעים לחשבון ששים מנה כל אחד יהיה ראוי לעשות תשיעית של ששים מנה רב ביבי בשם ר' חנינא דאמר משולשים קאי אשלשה אילנות וזעירא בר' חנינא דאמר מתושעים קאי אתשעה והוא הדין אחמשה וששה ושבעה דבעי מחומשים ומשושים ומשובעים וכן לכולן עד שיהיו עשרה וזה המחבר לא כיון יפה.

הלכה ה

היו עשרה אילנות לתוך בית סאה או יתר בין עושין בין אינם עושין, חורשין כל בית סאה בשבילן. עשר נטיעות מפוזרות לתוך בית סאה, חורשין כל בית סאה בשבילן עד ראש השנה. ודבר זה הלכה למשה מסיני.

הלכה ו

היו עשויות שורה אחת (או) מוקפות עטרה, אין חורשין להן אלא צרכן לכל אחת ואחת. והדילועין עם הנטיעות מצטרפות לעשרה.

[השגת הראב"ד דין]: היו עשויות שורה אחת מוקפות.

אמר אברהם: נ"ל מן הגמרא דאו מוקפות עטרה קתני במתניתין.

הלכה ז

אי זו היא נטיעה?

זה האילן הקטן כל זמן שקוראין לו נטיעה.

הלכה ח

אילן שנקצץ והוציא חליפין, אם נקצץ מטפח ולמעלה, הרי הוא כאילן, מטפח ולמטה, הרי הוא כנטיעה.

הלכה ט

וכל הדברים האלו בזמן המקדש, כמו שאמרנו, אבל בזמן הזה, מותרין בעבודת הארץ עד ראש השנה. אף בזמן המקדש מותר לסקל ולזבל השדות ולעדור המקשאות והמדלעות ובית השלחין עד ראש השנה. ומזבלין ומפרקין ומאבקין ומעשנין ומקרסמין ומזרדין ומפסלין ומזהמין את הנטיעות וכורכין וקוטמין אותן, ועושין להם בתים ומשקין אותם וסכין את הפגין ומנקבין אותן, כל עבודות אלו מותרות בערב שביעית עד ראש השנה של שביעית ואפילו בזמן המקדש.

הלכה י

פגי ערב שביעית שנכנסו לשביעית, ושל שביעית שיצאו למוצאי שביעית, לא סכין ולא מנקבין. ובזמן המקדש אין בונין מדרגות ע"פ הגאיות ערב שביעית משיפסקו הגשמים, מפני שהוא מתקנן לשביעית.

הלכה יא

אף בזמן הזה אין נוטעין אילנות ואין מרכיבין ואין מבריכין ערב שביעית, אלא כדי שתקלוט הנטיעה ותשהה אחר הקליטה ל' יום קודם ראש השנה של שביעית, וסתם קליטה שתי שבתות. ודבר זה אסור לעולם מפני מראית העין, שמא יאמר הרואה: בשביעית נטעו. נמצאת אומר: שהנוטע או המבריך או המרכיב ערב שביעית קודם ראש השנה במ"ד יום יקיים, פחות מכן יעקור. ואם לא עקר הפירות מותרין ואם מת קודם שיעקור, מחייבין את היורש לעקור.