הלכות שמיטה ויובל פרק ה

הלכה א

פירות שביעית ניתנו לאכילה ולשתייה ולסיכה ולהדלקת הנר ולצביעה. מפי השמועה למדו תהיה, אף להדלקת נר ולצבוע בה צבע.

הלכה ב

לאכילה ולשתייה כיצד?

לאכול דבר שדרכו לאכול ולשתות דבר שדרכו לשתות, כדין תרומה ומעשר שני.

הלכה ג

ולא ישנה פירות מברייתן כדרך שאינו משנה בתרומה ומעשר שני. דבר שדרכו ליאכל חי לא יאכלנו מבושל, ודבר שדרכו להאכל מבושל אין אוכלין אותו חי. לפיכך אין שולקין אוכלי בהמה ואינו מטפל לאכול תבשיל שנפסד והפת שעפשה, כדרך שאינו אוכל בתרומה ומעשר.

הלכה ד

ואין מבשלין ירק של שביעית בשמן תרומה שלא יביאנו לידי פסול, ואם בישל מעט ואכלו מיד, מותר שהרי לא הניחן כדי לבוא לידי פסול.

הלכה ה

פירות המיוחדין למאכל אדם, אין מאכילין אותן לבהמה לחיה ולעופות. הלכה הבהמה מאליה לתחת התאנה ואכלה, אין מחייבין אותו להחזירה, שנאמר: ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכול.

הלכה ו

לסיכה כיצד?

לסוך דבר שדרכו לסוך: לא יסוך יין וחומץ, אבל סך הוא את השמן. ולא יפטם את השמן ולא יסוך במרחץ, אבל סך הוא מבחוץ ונכנס.

הלכה ז

שמן של שביעית אין חוסמין בו תנור וכירים, ואין סכין בו מנעל וסנדל, ואין סכין אותו בידים טמאות, נפל על בשרו משפשפו בידים טמאות. ולא יסוך רגלו בתוך המנעל, אבל סך הוא רגלו ולובש המנעל, וסך גופו ומתעגל על גבי קטבליא.

הלכה ח

להדלקת הנר כיצד?

שמדליק את הנר בשמן שביעית עצמו, מכרו ולקח בו שמן אחר, או שהחליף שמן בשמן שניהם אסורים בהדלקה, שאין מדליקין בדמי שביעית. ולא יתן השמן לתוך המדורה אלא מדליקו בנר.

הלכה ט

לצביעה כיצד?

דברים שדרכן לצבוע בהן אף ע"פ שהן מאכלי אדם, צובעין בהן לאדם. אבל אין צובעין לבהמה מפירות שביעית אפילו מאכלי בהמה, שאין קדושת שביעית חלה על צבעי בהמה.

הלכה י

מיני כבוסים כגון בורית ואהל קדושת שביעית חלה עליהן ומכבסין בהן, שנאמר: והיתה שבת הארץ לכם, לכל צרכיכם, אבל אין מכבסין בפירות שביעית ואין עושין מהם מלוגמא, שנאמר: והיתה שבת הארץ לכם לאכלה ולא למלוגמא ולא לזילוף ולא להקיא ולא למשרה ולא לכביסה.

הלכה יא

כלל גדול אמרו בפירות שביעית: כל שהוא מיוחד למאכל אדם כגון חיטים תאנים וענבים וכיוצא בהן אין עושין ממנו מלוגמא או רטייה וכיוצא בו אפילו לאדם, שנאמר: לכם לאכלה, כל שהוא מיוחד לכם יהיה לאכלה ולא לרפואה. וכל שאינו מיוחד למאכל אדם, כגון קוצין ודרדרין הרכים, עושין מהן מלוגמא לאדם אבל לא לבהמה, וכל שאינו מיוחד לא לזה ולא לזה, כגון הסיאה והאזוב והקורנס, הרי הוא תלוי במחשבתו: חשב עליו לעצים, הרי הוא כעצים, לאכילה, הרי הוא כפירות, למאכל אדם ולמאכל בהמה, נותנין עליו חומרי מאכל אדם שאין עושין מהן מלוגמא, וחומרי מאכל בהמה שאין שולקין אותו.

הלכה יב

מותר למכור אוכלי אדם ואוכלי בהמה וליקח בהם אוכלי אדם, אבל אין מוכרין אוכלי בהמה ליקח בהם אוכלי בהמה אחרת. ואין צריך לומר שאין מוכרין אוכלי אדם ליקח בהם אוכלי בהמה, ואם לקח בהן או החליף בהן אוכלי אדם באוכלי בהמה, הרי הן כאוכלי אדם שאין עושין מהן מלוגמא לאדם.

הלכה יג

פירות שביעית אין מוציאין אותן מהארץ לחוצה לארץ ואפילו לסוריא, ואין מאכילין אותן לא לגוי ולא לשכיר, ואם היה שכיר שבת או שכיר שנה או שכיר חדש, או שקצץ מזונותיו עליו, הרי הוא כאנשי ביתו ומאכילין אותו. ומאכילין את האכסניא פירות שביעית.

הלכה יד

אין בית דין פוסקין לאשה פירות שביעית, מפני שזה כמשלם חוב מפירות שביעית, אבל ניזונת היא משל בעלה.

הלכה טו

אין אוספין פירות שביעית כשהן בוסר, שנאמר תאכלו את תבואתה אינה נאכלת עד שתעשה תבואה, אבל אוכל מהן מעט בשדה כשהם פגין כדרך שאוכל בשאר שני שבוע. ולא יכניס לאכול בתוך ביתו עד שיגיעו לעונת המעשרות.

הלכה טז

ומאימתי יהיה מותר לאכול פירות האילן בשדה בשביעית?

הפגין של תאנים משיזריחו אוכל בהן פתו בשדה וכן כל כיוצא בהן, הבוסר משיוציא מים ואוכלו בשדה וכן כל כיוצא בו, הזיתים משיכנסו סאה של זיתים רביעית שמן פוצע ואוכל בשדה. הכניסו חצי לוג, כותש וסך בשדה, הכניס שליש, מותר להכניס לביתו שהרי הגיעו לעונת המעשרות.

הלכה יז

מותר לקוץ אילנות לעצים בשביעית קודם שיהיה בהן פרי, אבל משיתחיל לעשות פרי, לא יקוץ אותו, שהרי מפסיד האוכל ונאמר: לכם לאכלה ולא להפסיד. ואם הוציא פירות והגיעו לעונת המעשרות, מותר לקוץ אותו, שהרי הוציא פירותיו ובטל דין שביעית ממנו.

הלכה יח

ומאימתי אין קוצצין האילן בשביעית?

החרובין – משישלשלו, והגפנים – משיגרעו, והזיתים משינצו ושאר כל האילנות משיוציאו בוסר. ואין קוצצין את הכפניות בשביעית, מפני שהוא הפסד פרי, ואם אין דרכן להעשות תמרים אלא שיציץ, מותר לקוץ אותן כפניות.

הלכה יט

אין שורפין תבן וקש של שביעית מפני שהוא ראוי למאכל בהמה, אבל מסיקין בגפת ובזגין של שביעית.

הלכה כ

מרחץ שהוסקה בתבן ובקש של שביעית, מותר לרחוץ בה בשכר, ואם אדם חשוב הוא אסור, שמא יסיקו בה דברים אחרים בשבילו, כדי שיהיה ריחה נודף, ונמצאו מפסידין פירות שביעית.

[השגת הראב"ד דין]: מרחץ שהוסקה בקש של שביעית וכו' עד מותר לרחוץ בה

אמר אברהם: המשנה לא אמרה אלא מותר לרחוץ בה ואם מתחשב הוא לא ירחוץ ופירשו בגמרא אם אדם חשוב הוא לא ירחוץ ונ"ל דמותר לרחוץ דקתני ברישא בתנם קאמר אבל בשכר לא דהוי כסחורה ואם אדם חשוב הוא לא ירחוץ דחנם דידיה כשכר דמי ואם כדבריו אדם חשוב לא ירחוץ בשום מרחץ בשביעית ומאי איריא כשהוסק בתבן וקש של שביעית.

הלכה כא

הקליפין והגרעינין שמותרין בתרומה לזרים, אין קדושת שביעית חלה עליהם והרי הן כעצים, אלא אם כן ראויין לצביעה, והקור קדושת שביעית חלה עליו.

הלכה כב

הצורר תבלין של שביעית ונותן לתוך התבשיל, אם בטל טעמן הרי אלו מותרין לכל דבר, ואם נשאר בהן טעם עדיין הם בקדושת שביעית.

הלכה כג

אין נותנין תבן וקש של שביעית לא לתוך הכר ולא לתוך הטיט, ואם נתן הרי זה כמבוער תנור שהסיקוהו בתבן ובקש של שביעית, יוצן ומשתרד רביעה שנייה במוצאי שביעית נהנין ושורפין בתבן ובקש של שביעית.

[השגת הראב"ד דין]: ואם נתן הרי הוא כמבוער

אמר אברהם: והוא שיישן עליו והכי איתא בירושלמי.