הלכות תרומות פרק יג

הלכה א

התרומה עולה באחד ומאה. כיצד?

סאה תרומה שנפלה למאה סאה של חולין ונתערב הכל, מפריש מן הכל סאה אחת ונותנה לכהן, והשאר מותר לזרים. וכל תרומה שאין הכהנים מקפידין עליה, כגון תרומת הכליסין והחרובין והשעורים של אדום, אינו צריך להגביה, הואיל ונפלה במאה בטלה במיעוטה והכל מותר לזרים.

הלכה ב

נפלה סאה תרומה לפחות ממאה נעשה הכל מדומע וימכר הכל לכהנים בדמי תרומה חוץ מדמי אותה סאה. במה דברים אמורים?

כשנתערב מין במינו, אבל מין בשאינו מינו בנותן טעם: אם יש בכל טעם תרומה נעשה הכל מדומע וימכר לכהנים חוץ מדמי תרומה שבו, ואם טעם הכל טעם חולין, הכל מותר לזרים.

הלכה ג

סאה תרומה שנפלה למאה והגביה סאה מן הכל ונפלה הסאה שהגביה למקום אחר, אינה מדמעת אלא לפי חשבון. וכן סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה ונעשה הכל מדומע ונפל מן המדומע למקום אחר, אינו מדמע אלא לפי חשבון. כיצד?

הרי שנפלו עשר סאין של תרומה לתשעים סאה חולין ונדמעו הכל, אם נפל ממדומע זה עשר סאין לפחות ממאה חולין נדמעו, שהרי יש בעשר של מדומע סאה של תרומה, נפל לתוכן פחות מעשר סאין, אינן מדמעות.

הלכה ד

במה דברים אמורים?

בדבר שאין דרכו להבלל, כגון חטים לחטים או קמח לקמח, אבל דרכו להבלל, כגון שמן תרומה לשמן חולין או יין תרומה ליין חולין, הולכין אחר הרוב: אם רוב תרומה, הרי זה מדמע כתרומה. ואם רוב חולין, הרי הוא כחולין ואינו מדמע אף על פי שהכל אסורים לזרים.

הלכה ה

סאה תרומה שנפלה למאה, הגביהה ונפלה אחרת הגביהה ונפלה אחרת, הרי החולין מותרין עד שתרבה תרומה עליהן: שאם נפלו לתוך המאה חולין מאה סאה ועוד של תרומה סאה אחר סאה, נעשה הכל מדומע.

[השגת הראב"ד דין]: סאה תרומה שנפלה למאה וכו' עד נעשה הכל מדומע

אמר אברהם: אינו כן אלא שאם נפלו שם חמשים ואחת סאה אחר סאה אע"פ שהגביה ראשונה ראשונה נדמעו שהרי רבתה התרומה על כדי החולין שבתחלה בחשבון הנפילות ושמא הוא מגביה החולין והתרומה נשארת שם והרי שיש באותו הכרי נ"א של תרומה ונ' של חולין.

הלכה ו

סאה תרומה שנפלה למאה ולא הספיק להגביהה עד שנפלה סאה אחרת, אם ידע בראשונה קודם שתפול השניה לא נדמעו, אלא מפריש סאתים והשאר מותר, הואיל והיה לה לעלות הרי היא כאילו עלתה. ואם לא ידע בסאה ראשונה אלא אחר שנפלה השנייה, הרי זה מדומע וכאילו נפלו שתיהן כאחת.

[השגת הראב"ד דין]: סאה תרומה שנפלה למאה וכו' עד שתיהן כאחת

אמר אברהם: כמה רב גובריה דעביד כיחידאה דר"א בר"ש הוא דמפליג בהכי אבל תנא קמא לא מפליג אלא בין ידע בין לא ידע אוסר ואשכחן בהדיא בההוא פירקא סאה תרומה שנפלה למאתים ידע בה ואחר כך נפלה אחרת הרי זה מותרת לפחות מכאן הרי זו אסורה הרי למאה ותשעים ותשע נפלו וידע בה אסור כ"ש למאה בפ"ו דתרומות תוספתא.

הלכה ז

אין פסולת של תרומה מצטרפת עמה לאסור החולין. אבל פסולת החולין מצטרפת עם החולין להעלות התרומה. כיצד?

סאה חטים יפות של תרומה שנפלה למאה סאה חטים רעות של חולין וטחן הכל, אף ע"פ שהמורסן של חולין מרובין ושל תרומה מועט והרי קמח של תרומה בפחות ממאה מקמח החולין הרי זה עולה ומשערין בקמח עם המורסן שהוא מאה ואחד. אבל אם נפלה סאה חטים רעות של תרומה לפחות ממאה סאה חטים יפות של חולין וטחן הכל והרי הקמח של תרומה אחד ממאה מקמח החולין, הרי זה עולה במאה ואחד, שהרי הותירו החולין ופחתה התרומה.

[השגת הראב"ד דין]: אין פסולת של תרומה וכו' עד להעלות את התרומה

אמר אברהם: יותר מכאן אמרו בירושלמי שהפסולת של תרומה מצטרפות עם החולין לבטל התרומה.

הלכה ח

לוג יין של תרומה צלול שנפל למאה לוגין עכורין, אין מוציאין שמרים שבהם, אלא מעלין את הלוג. וכן אם נפל לוג עכור למאה לוגין צלולין, אין מוציאין שמרים שבו.

[השגת הראב"ד דין]: וכן אם נפל לוג וכו' עד שאין המים מעלה את היין

אמר אברהם: הפירוש שהוא מפרש לטעם התוספתא טעות הוא בידו שהרי דבר ידוע שהמים מבטלין את היין אם אין בו בנותן טעם אלא לפי שהמים נפלו לתוך היין ואין בהם כדי לבטל התרומה בטעם אף על פי שיש שם מאה חולין אין מצטרפין לפי שהן שני שיעורין שהמים ביין בנותן טעם ויין במים שיעורו במאה וכיון שאין שיעוריהם שוין לבטול התרומה אין מצטרפין וכן הדין אפילו לוג יין של תרומה שנפל לחמשים מים וחמשים יין אם אין בחמשים מים כדי לבטל טעם הלוג של תרומה אין מצטרפין למאה.

הלכה ט

לוג מים שנפל לתשעים ותשעה לוגין יין ואח"כ נפל לתוך הכל לוג יין של תרומה נדמע הכל, שאין המים מעלה את היין.

הלכה י

סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה חולין ונפלו חולין אחרים עד שהוסיפו על מאה, אם בשוגג, הרי זו עולה במאה ואחד. ואם במזיד, הרי הכל מדומע שאין מבטלין איסורי תורה לכתחלה.

הלכה יא

תרומת חוץ לארץ מותר לבטלה ברוב ואוכלה בימי טומאתו. ולא עוד אלא אם היה לו יין של תרומת חוץ לארץ, נוטל ממנו לוג אחד ונותן עליו שני לוגין חולין ונמצא הכל שלשה ואחר כך נוטל מיין של תרומה לוג ונותן לתוך השלשה ומגביה מארבעתן לוג ושותה, וחוזר ומשליך לתוכן לוג אחר וחוזר ונוטל לוג ושותה. וכן נותן לוג תרומה ונוטל לוג מן התערובת עד שיכלה כל היין של תרומה. ונמצא שנטל כמה לוגין בשני לוגין של חולין.

[השגת הראב"ד דין]: תרומה חוץ לארץ וכו' עד בשני לוגין של חולין

אמר אברהם: טועה בזה שאינו כן בבכורות וענין זה אסור הוא שהרי מחצה למחצה הוא.

הלכה יב

הזורע תרומה בצד החולין ולא נודע אי זהו זרע תרומה אפילו היה מאה לִגְנָה של תרומה ולגנה אחת של חולין, כולן מותרין. במה דברים אמורים?

בדבר שזרעו כלה בקרקע, כגון החטים והשעורים וכיוצא בהן, אבל דבר שאין זרעו נפסד בארץ, כגון השום והבצלים אפילו מאה לגנה של חולין ולגנה אחת של תרומה תערובת ביניהן הרי הכל מדומע. ואם נתלש הכל תעלה התרומה באחת ומאה, ולא יתלוש לכתחילה.

הלכה יג

שתי קופות אחת של תרומה ואחת של חולין ואין ידוע אי זו היא, או שנפלה סאה של תרומה לתוך אחת מהן ואין ידוע להיכן נפלה, ואח"כ נפלה אחת משתי קופות לתוך החולין אינן מדמעתן. וכן אם זרע אחת מהם הגידולין חולין לכל דבר, והשנייה נוהג בה כתרומה. נפלה הקופה השניה למקום אחר אינה מדמעת. וכן אם זרע אחר את השנייה הגידולין חולין. נפלו שתיהן למקום אחד מדמעת כקטנה שבשתיהן. זרע אחד את שתיהם, בדבר שזרעו כלה הגידולין חולין, ובדבר שאין זרעו כלה, הגידולין מדומע. במה דברים אמורים?

בזורע את השנייה עד שלא קצר את הראשונה. אבל קצר את הראשונה ואחר כך זרע את השנייה אפילו בדבר שאין זרעו כלה, הגידולין חולין, שאין תלוש ומחוברין נעשין חובה זה לזה.

[השגת הראב"ד דין]: שתי קופות אחת של חולין וכו' עד שירבו חולין על התרומה

אמר אברהם: דבר זה מן הטעות הראשונה שטעה למעלה שאמר בתרומה בזהרי זה מדבריהם ואולי הטעתו מה שראה בפסחים דמתרצי אליבא דר"י בתרומה בזהרי זה דרבנן ולא היא דבזמן הזה בחטים ויין נמי איכא תרומה דרבנן אותן מקומות שלא החזיקו עולי בבל מה שלא היה בימי יהושע

הלכה יד

שתי קופות אחת של חולין ואחת של תרומה ולפניהן שתי סאין אחת של חולין ואחת של תרומה ונפלו אלו לתוך אלו, מותרין. שאני אומר: חולין לתוך חולין נפלו ותרומה לתוך התרומה ואע"פ שלא רבו חולין על התרומה. במה דברים אמורים?

בתרומה בזמן הזה שהוא מדבריהם, אבל בתרומה של תורה עד שירבו חולין על התרומה.

הלכה טו

סאה תרומה שנפלה לתוך הכרי ואמר: תרומת הכרי זה לתוכו במקום שנפלה אותה סאה שם נסתיימה תרומת הכרי ונדמע הכל בתרומה שנפלה ובתרומת הכרי. אמר: תרומת הכרי בצפונו, חולקין אותו לשנים והחצי שבצפון לשנים ונמצא רביע הכרי שהוא צפון צפוני הוא המדומע.

[השגת הראב"ד דין]: סאה תרומה שנפלה לתוך הכרי וכו' עד ובתרומת הכרי

אמר אברהם: בעיא היא בירושלמי.

הלכה טז

היו לפניו שני כריים ואמר: תרומת שני כריים באחד מהן הרי שניהן מדומעין, היו לפניו שתי סאין וכרי אחד ואמר: הרי אחת מן הסאין האלו עשויה תרומה על הכרי הזה, הרי אחת מהן תרומה ואין ידוע אי זו היא. היו לפניו שני כריים וסאה אחת ואמר: הרי זה תרומה על אחד מן הכריים הללו, הרי הוא תרומה ונתקן אחד מהן ואין ידוע אי זה הוא המתוקן מן הטבל.