הלכות תרומות פרק ה

הלכה א

אין תורמין אלא מן היפה, שנאמר: בהרימכם את חלבו ממנו ואם אין שם כהן תורם מן המתקיים, אע"פ שיש שם יפה שאינו מתקיים. כיצד?

תורם תאנים על הגרוגרות, ובמקום שאין שם כהן תורם גרוגרות על התאנים, ואם רגיל לעשות תאנים גרוגרות, תורם מן התאנים על הגרוגרות אפילו במקום שאין שם כהן. אבל במקום שיש בו כהן אין תורמין מן הגרוגרות על התאנים אפילו למקום שדרכן לעשות תאנים גרוגרות.

הלכה ב

תורמין בצל שלם אף על פי שהוא קטן, אבל לא חצי בצל אע"פ שהוא גדול בכל מקום. אין תורמין ממין על שאינו מינו, שנאמר: כדגן מן הגורן וכמלאה מן היקב. ואם תרם אין תרומתו תרומה.

הלכה ג

הקשות והמלפפון מין אחד, כל מין חטים אחד, כל מין תאנים וגרוגרות ודבילה אחד, ותורם מזה על זה. וכל שהוא כלאים בחברו לא יתרום מזה על זה, אפילו מן היפה על הרע. כיצד?

היו לו חמשים סאה חיטין וחמשים סאה שעורים בבית אחד, והפריש על הכל שני סאין חיטין אינן תרומה. וכל שאינו כלאים בחברו, תורם מן היפה על הרע, אבל לא מן הרע על היפה. ואם תרם תרומתו תרומה, חוץ מן הזונין על החטים מפני שאינן אוכל אדם.

הלכה ד

אין תורמין מדבר שנגמרה מלאכתו על דבר שלא נגמרה מלאכתו, ולא מדבר שלא נגמרה מלאכתו על דבר שלא נגמרה מלאכתו, ולא מדבר שלא נגמרה מלאכתו על דבר שנגמרה מלאכתו, שנאמר: כדגן מן הגורן וכמלאה מן היקב, מן הגמור על הגמור, ואם תרמו תרומתן תרומה.

הלכה ה

מאימתי תורמין את הגורן?

משיברור, ברר מקצת תורמין מן הברור על שאינו ברור. המכניס שבלים לתוך ביתו לעשותן מלילות הרי זה תורם מן שבלים.

הלכה ו

מאימתי תורמין את הגת?

משיהלכו בה שתי וערב. מאימתי תורמין את הזיתים?

משיטענו.

הלכה ז

אין תורמין מן הטהור על הטמא, ואם תרם תרומתו תרומה והלכה למשה מסיני שעיגול של דבלה שנטמא מקצתו תורמין לכתחלה מן הטהור שבו על הטמא שבו. ולא העיגול בלבד שהוא גוף א' אלא אפילו אגודה של ירק, אפילו ערימות של חטים שנטמאה מקצתה תורמין מן הטהור שבה על הטמא שבה, אבל אם היו שני עיגולים או שתי אגודות או שתי ערימות אחת טמאה ואחת טהורה בצידה לא יתרום מן הטהור על הטמא לכתחלה. ותורמין תרומת מעשר מן הטהור על הטמא לכתחלה, שנאמר: את מקדשו ממנו טול מן המקודש שבו.

הלכה ח

אין תורמין מן הטמא על הטהור, ואם תרם בשוגג תרומתו תרומה. במזיד לא תקן את השירים וזה שהרים תרומה, ויחזור ויתרום. במה דברים אמורים?

שלא ידע בטומאה, אבל אם ידע ושגג שמותר לתרום מן הטמא על הטהור הרי הוא כמזיד. וכן בתרומת מעשר.

הלכה ט

אין תורמין מן המחובר על התלוש ולא מן התלוש על המחובר. כיצד?

היו לו פירות תלושין ואמר: פירות אלו יהיו תרומה על פירות אלו המחוברים אפילו (אמר) לכשיתלשו. או שהיו לו שתי ערוגות ואמר: פירות ערוגה זו תלושין יהיו תרומה על פירות ערוגה זו מחוברים, או שאמר: פירות ערוגה זו מחוברים יהיו תרומה על פירות ערוגה זו תלושין לא אמר כלום. אבל אם אמר: פירות ערוגה זו תלושין יהיו תרומה על פירות ערוגה זו לכשיתלשו, ונתלשו, הואיל ובידו לתולשן אינו מחוסר מעשה ולכשיתלשו שניהם דבריו קיימין, והוא: שיביאו שתיהן שליש בעת שאמר.

הלכה י

אין תורמין מן הלח על היבש ולא מן היבש על הלח, ואם תרם תרומתו תרומה. כיצד? ליקט ירק היום וליקט ממנו למחר, אין תורמין מזה על זה אלא אם כן דרכו להשתמר ב' ימים. וכן ירק שדרכו להשתמר ג' ימים, כגון המלפפונות, כל שליקט בשלשת ימים מצטרף ותורם מזה על זה, ירק שדרכו להשתמר יום אחד בלבד וליקט בשחרית וליקט בערב תורם מזה על זה.

הלכה יא

אין תורמין מפירות שנה זו על פירות שנה שעברה, ולא מפירות שנה שעברה על פירות שנה זו, ואם תרם אינה תרומה, שנאמר: שנה שנה ליקט ירק ערב ראש השנה עד שלא באה השמש וחזר וליקט אחר שבאה השמש, אין תורמין מזה על זה, שזה חדש וזה ישן. וכן אם ליקט אתרוג בערב ט"ו בשבט עד שלא בא השמש וחזר וליקט אתרוג אחר משבאה השמש, אין תורמין מזה על זה, מפני שאחד בתשרי ראש השנה למעשרות תבואה וקטניות וירקות וט"ו בשבט ראש השנה למעשרות האילן.

הלכה יב

אין תורמין פירות הארץ על פירות חוצה לארץ ולא מפירות חוצה לארץ על פירות הארץ, [ולא מפירות הארץ על פירות סוריא ולא מפירות סוריא על פירות הארץ], ולא מפירות שאינן חייבין בתרומה כגון לקט שכחה ופיאה או פירות שנתרמה תרומתן על פירות שחייבין בתרומה, ולא מפירות שחייבין בתרומה על פירות הפטורין, ואם תרם אינה תרומה.

הלכה יג

המפריש תרומה ממעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו, או ממעשר שני והקדש שלא נפדו על פירות אחרות אין תרומתן תרומה.

[השגת הראב"ד דין]: המפריש תרומה ממעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו וכו'

אמר אברהם: אין אלו אלא דברי תימה המשנה אמרה אין תורמין ממעשר ראשון שניטלה תרומתו ולא ממעשר שני והקדש שנפדו ואם תרם אין ת"ת והדעת נותנת כ"ש אם לא נפדו אבל זה המחבר סבר שהוא דרך אחת עם מעשר ראשון שנטלה תרומתו ואין השכל מורה כן שהמעשר השני כאן בשהקדימו בכרי ודוקא בשניטל ממנו תרומת מעשר מפני שמקצתו מתוקן אבל אם לא נטל ממנו כלום יכול הוא לתרום מה שיש בו מתרומה גדולה על מקום אחר וזה דרך האמת.

הלכה יד

אין תורמין מדבר שהוא חייב מן התורה על דבר שהוא חייב מדבריהן, ולא מן המחוייב מדבריהן על החייב מן התורה, ואם תרם תרומתו תרומה ויחזור ויתרום.

הלכה טו

עציץ נקוב הרי הוא כארץ. וכמה יהא בנקב?

כדי שרש קטן, והוא פחות מכזית. זרע תבואה בעציץ שאינו נקוב והביאה שליש ואח"כ נקבו ונגמרה התבואה והוא נקוב, הרי הוא כצומח בשאינו נקוב עד שיקבנו קודם שיביא שליש.

הלכה טז

התורם מפירות הגדלין בארץ על הגדלין בעציץ נקוב, או מפירות עציץ נקוב על הגדלין בארץ, תרומתו תרומה. תרם משאינו נקוב על הנקוב, תרומתו תרומה ויחזור ויתרום. תרם מן הנקוב על שאינו נקוב, תרומתו תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות ממקום אחר.

הלכה יז

התורם מן הדמאי על הדמאי ומן הדמאי על הודאי, תרומתו תרומה ויחזור ויתרום מכל אחד ואחד בפני עצמו. תרם מן הודאי על הדמאי, תרומתו תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות.

הלכה יח

אין תורמין שבלים על החיטים וזיתים על שמן וענבים על יין, ואם תרם אינה תרומה, גזירה שמא יטריח הכהן לדרוך ולכתוש, אבל תורמין שמן על הזיתים הנכבשין ויין על ענבים לעשותן צמוקין. למה זה דומה?

לתורם משני מינין שאינן כלאים זה בזה מן היפה על הרע. וכן תורמין מזיתי שמן על זיתי כבש, אבל לא מזיתי כבש על זיתי שמן. מיין שאינו מבושל על המבושל, אבל לא מן המבושל על שאינו מבושל. מן הצלול על שאינו צלול, אבל לא משאינו צלול על הצלול. מתאנים על גרוגרות במנין, מגרוגרות על התאנים במדה, אבל לא תאנים על גרוגרות במדה ולא גרוגרות על התאנים במנין, כדי שיתרום לעולם בעין יפה. ותורמין חטים על הפת, אבל לא מן הפת על החטים לפי חשבון. ובכל אלו אם תרם תרומתו תרומה.

הלכה יט

אין תורמין שמן על הזיתים הנכתשין ולא יין על ענבים הנדרכות, שזה דומה לתורם מדבר שנגמרה מלאכתו, על דבר שלא נגמרה מלאכתו ואם תרם תרומתו תרומה, ויחזור ויתרום מן הזיתים והענבים בפני עצמן. הראשונה מדמעת בפני עצמה והאוכלה חייב עליה כשאר תרומות גמורות, אבל לא מן השנייה.

הלכה כ

מי שתרם שמן על זיתים שדעתו לאוכלן או זיתים על זיתים ודעתו על הכל לאכילה, או שתרם יין על ענבים שהם לאכילה, או ענבים על ענבים והכל לאכילה ונמלך לדורכן ודרך הזיתים והענבים שכבר תרם עליהם, אינו צריך לחזור ולתרום.

הלכה כא

אין תורמין חומץ על יין, אבל תורמין יין על חומץ שהיין והחומץ מין אחד הן. (היה בלבו לתרום מן היין על היין ונמצא בידו חומץ אינה תרומה). היה בלבו לתרום חומץ על חומץ ונמצא החומץ שתרם, יין תרומתו תרומה.

הלכה כב

התורם חבית של יין על היין ונמצא חומץ אם יודע שהיתה חומץ עד שלא תרמה אינה תרומה, ואם אחר שתרמה החמיצה הרי זו תרומה. ואם ספק תרומה ויחזור ויתרום. וכן התורם קישות ונמצאת מרה, אבטיח ונמצא סרוח, או שנמצאו נקורין. תרם חבית של יין ונמצאת מגולה שאסור לשתותה, תרומה ויחזור ויתרום שנייה, ואין אחת משתיהן מדמעת בפני עצמה, והאוכל אחת משתיהן אינו חייב חומש.

הלכה כג

כיצד?

נפלה אחת מהן על החולין אינה מדמעת. נפלה שנייה למקום אחר, אינה מדמעתה. נפלו שתיהן למקום אחד מדמעות בקטנה שבשתיהן. וכן אם אכל זר שתיהן, משלם בקטנה שבשתיהן וחומשה. וכיצד הוא עושה בשתיהן?

נותנן לכהן אחד ונוטל מן הכהן דמי הגדולה.

הלכה כד

הבודק את החבית והניחה להפרישה תרומה על אחרים עד שתעשה כולה תרומה ויתננה לכהן, ולאחר זמן בדקה ומצאה חומץ מעת שבדקה תחלה עד ג' ימים ודאי יין וכל יין שחשב אותן הימים שהתרומה שלו בחבית זו הרי הוא מתוקן, מכאן ואילך ספק וצריך להפריש ממנו תרומה שנייה.

הלכה כה

בשלשה פרקים צריך לבדוק את היין שהניחו לפרוש עליו שמא החמיץ ואלו הן: בקדים של מוצאי החג, ובהוצאת הסמדר, ובשעת כניסת מים לבוסר, ויין מגתו מפרישין עליו בחזקת שהוא יין [עד] מ' יום.

הלכה כו

המניח פירות להיות מפריש עליהן עד שיעשו תרומה, אף ע"פ שאין מפרישין לכתחלה אלא מן המוקף, אם הפריש, הרי הן בחזקת קיימין. מצאן שאבדו, הרי זה חושש לכל מה שתקן, שמא לא הפריש עליהן אלא אחר שאבדו, לפיכך מפריש תרומה שנייה.