הלכות תרומות פרק ט

הלכה א

האשה אוכלת בתרומה עד שיגיע גט לידה או ליד שלוחה שעשתה לקבלה. וכל שהיא ספק גרושה, הרי זו לא תאכל. האשה שעשתה שליח לקבל לה גיטה, אסורה לאכול בתרומה מיד, ואם אמרה: קבל לי גיטי במקום פלוני אינה אסורה עד שיגיע שליח לאותו מקום, שלחה שליח להביא לה גיטה, אוכלת בתרומה עד שיגיע גט לידה. האומר לאשתו הרי זה גיטיך שעה אחת קודם למיתתי, אסורה לאכול בתרומה מיד.

הלכה ב

עיר שהקיפוה כרכום וספינה המטרפת בים והיוצא לידון הרי אלו בחזקת קיימין, ואין צריך לומר מפרש ויוצא בשיירא, אבל עיר שכבשוה כרכום וספינה שאבדה בים והיוצא ליהרג מבתי דיני גוי ומי שגררתו חיה או נפלה עליו מפולת או שטפו נהר, נותנין לו חומרי מתים וחומרי חיים, לפיכך אם היו נשותיהן בת כהן לישראל או בת ישראל לכהן, הרי אלו לא יאכלו. אבל מי שנגמר דינו בבית דין והניחוהו בבית הסקילה ליהרג, הרי זה בחזקת מת ולא תאכל אשתו.

הלכה ג

הניחה בעלה גוסס במדינה אחרת בין שהיתה כהנת אשת ישראל או ישראלית אשת כהן, לא תאכל, שרוב גוססין למיתה, אחד אומר: מת, ואחד אומר: לא מת, הרי זו לא תאכל.

הלכה ד

אמרה לה צרתה או אחת מהחמש נשים שאינן נאמנות להעידה שמת בעלה, הואיל ואינה נישאת על פיהן, הרי זו אוכלת בתרומה בחזקת שבעלה קיים, עד שיעיד לה מי שהוא נאמן להשיאה על פיו.

[השגת הראב"ד דין]: אמרה לה צרתה או וכו' עד להשיאה על פיו

אמר אברהם: הוא פוסק כר' טרפון ואנן קיימא לן כר"ע שאסורה להנשא ואסורה לאכול בתרומה.

הלכה ה

המשחרר את עבדו משיזכה לו בגט שחרור פסלו מלאכול בתרומה. וכל עבד שיצא לחירות ועדיין הוא מעוכב גט שחרור, כמו שיתבאר בהלכות עבדים אע"פ כן הרי הוא אסור לאכול בתרומה.

הלכה ו

הכותב נכסיו לאחר וזכה לו על ידי אחר והיו בהן עבדים ושתק זה שנתנו לו ואחר כך צווח הרי זה ספק: אם זה שצווח הוכיח סופו על תחילתו ועדיין לא יצאו מרשות ראשון,או זה שצווח אחר ששתק חזר בו, לפיכך אין אוכלין בתרומה, בין שהיה רבו שני ישראל והראשון כהן בין שהיה רבו ראשון ישראל והשני כהן.

הלכה ז

ישראל ששכר בהמה מכהן, מאכילה תרומה וכהן ששכר בהמת ישראל אף על פי שהוא חייב במזונותיה לא יאכילנה תרומה, מפני שאינה קניין כספו.

הלכה ח

ישראל ששם פרה מכהן לפטמה ולהיות השבח ביניהן, לא יאכילנה בתרומה, אע"פ שיש לכהן חלק בשבחה, אבל כהן ששם פרה מישראל לפטמה אף על פי שיש לישראל חלק בשבח הואיל וגופה לכהן שהרי שמה על עצמו, הרי זה מאכילה תרומה.

הלכה ט

פרתו של ישראל שילדה בכור מאכילו תרומה, שהבכור לכהנים. ואוצר אדם כרשיני תרומה לתוך שובכו ואינו חושש שמא יבואו היונים שלו ויאכלו אותן.

הלכה י

יראה לי: שאם מכר הכהן פרתו לישראל ולקח הדמים, אע"פ שעדיין לא משך הלוקח הרי זה אסור להאכילה תרומה, שדין תורה מעות קונות, כמו שיתבאר בהלכות מקח וממכר. ואם מכר ישראל לכהן אף על פי שנתן הדמים, לא תאכל בתרומה עד שימשוך.