הלכות בית הבחירה פרק א

הלכה א

מצות עשה לעשות בית ליי' מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות, וחוגגין אליו שלש פעמים בשנה, שנאמר: ועשו לי מקדש. וכבר נתפרש בתורה משכן שעשה משה רבינו והיה לפי שעה, שנאמר: כי לא באתם עד עתה וגו'.

הלכה ב

כיון שנכנסו לארץ העמידו המשכן בגלגל ארבע עשרה שנה שכבשו ושחלקו, ומשם באו לשילה ובנו שם בית של אבנים ופרשו יריעות המשכן עליו ולא היתה שם תקרה ושס"ט שנה עמד משכן שילה, וכשמת עלי חרב ובאו לנוב ובנו שם מקדש, וכשמת שמואל חרב ובאו לגבעון ובנו שם מקדש ומגבעון באו לבית העולמים. וימי נוב וגבעון שבע וחמשים שנה.

הלכה ג

כיון שנבנה המקדש בירושלים נאסרו כל המקומות כולן לבנות בהן בית ליי' ולהקריב בהן קרבן, ואין שם בית לדורי הדורות אלא בירושלים בלבד ובהר המוריה שבה נאמר: ויאמר דויד זה הוא בית יי' האלהים, וזה מזבח לעולה לישראל ואומר: זאת מנוחתי עדי עד.

הלכה ד

בנין שבנה שלמה כבר מפורש במלכים, וכן בנין העתיד להבנות, אע"פ שהוא כתוב ביחזקאל אינו מפורש ומבואר, ואנשי בית שני, כשבנו בימי עזרא, בנוהו כבנין שלמה ומעין דברים המפורשים ביחזקאל.

הלכה ה

ואלו הן הדברים שהן עיקר בבנין הבית: עושין בו קדש וקדש הקדשים ויהיה לפני הקדש מקום אחד והוא הנקרא: אולם, ושלשתן נקראין היכל. ועושין מחיצה אחרת סביב להיכל רחוקה ממנו כעין קלעי החצר שהיו במדבר. וכל המוקף במחיצה זו שהוא כעין חצר אהל, מועד הוא הנקרא: עזרה, והכל נקרא: מקדש.

הלכה ו

ועושין במקדש כלים: מזבח לעולה ולשאר הקרבנות וכבש שעולים בו למזבח, ומקומו לפני האולם משוך לדרום, וכיור וכנו לקדש ממנו הכהנים ידיהם ורגליהם לעבודה, ומקומו בין האולם ולמזבח משוך לדרום שהוא שמאל הנכנס למקדש, ומזבח לקטורת ומנורה ושולחן, ושלשתן בתוך הקדש לפני קדש הקדשים.

הלכה ז

המנורה בדרום משמאל הנכנס, ושולחן מימין שעליו לחם הפנים, ושניהם בצד קדש הקדשים מבחוץ, ומזבח הקטורת משוך מבין שניהם לחוץ. ועושין בתוך העזרה גבולין: עד כאן לישראל, עד כאן לכהנים. ובונים בה בתים לשאר צרכי המקדש, כל בית מהם נקרא לשכה.

הלכה ח

כשבונין ההיכל והעזרה בונין באבנים גדולות, ואם לא מצאו אבנים בונין בלבנים. ואין מפצלין את אבני הבנין בהר הבית, אלא מפצלין אותן ומסתתין אותן מבחוץ ואחר כך מכניסין אותן לבנין, שנאמר: אבנים גדולות אבנים יקרות ליסד הבית אבני גזית. ואומר: ומקבות והגרזן כל כלי ברזל לא נשמע בבית בהבנותו.

הלכה ט

ואין בונין בו עץ בולט כלל, אלא או באבנים או בלבנים וסיד. ואין עושין אכסדרות של עץ בכל העזרה, אלא של אבנים או לבנים.

[השגת הראב"ד דין]: ואין בונין עץ בולט כלל כו'

אמר אברהם: והלא לשכת כהן גדול של עץ היתה ובשמחת בית השואבה מקיפין כל העזרה גזוזטרא אלא לא אסרה תורה כל עץ אלא אצל מזבח ה' והיא עזרת כהנים משער ניקנור ולפנים אבל בעזרת נשים ובהר הבית מותר.

הלכה י

ומרצפין את כל העזרה באבנים יקרות, ואם נעקרה אבן אף על פי שהיא עומדת במקומה, הואיל ונתקלקלה פסולה. ואסור לכהן העובד לעמוד עליה בשעת העבודה עד שתקבע בארץ.

[השגת הראב"ד דין]: עד שתקבע בארץ

אמר אברהם: עוד אמרו שאם נעקרה האבן ועמד הכהן ועבד במקומה (בגומא) אין דרך שירות בכך.

הלכה יא

ומצוה מן המובחר לחזק את הבנין ולהגביהו כפי כח הציבור, שנאמר: ולרומם את בית אלהינו ומפארין אותו ומייפין כפי כחן: אם יכולין לטוח אותו בזהב ולהגדיל במעשיו, הרי זו מצוה.

הלכה יב

אין בונין את המקדש בלילה, שנאמר: וביום הקים את המשכן ביום מקימין לא בלילה. ועוסקין בבנין מעלות השחר עד צאת הכוכבים. והכל חייבין לבנות ולסעד בעצמן ובממונם אנשים ונשים כמקדש המדבר ואין מבטלין תינוקות של בית רבן לבנין. ואין בנין בית המקדש דוחה יום טוב.

הלכה יג

המזבח אין עושין אותו אלא בנין אבנים (גזית), וזה שנאמר בתורה: מזבח אדמה תעשה לי, שיהיה מחובר באדמה: שלא יבנוהו לא על גבי כיפין ולא על גבי מחילות, וזה שנאמר: ואם מזבח אבנים מפי השמועה למדו שאינו רשות, אלא חובה.

הלכה יד

כל אבן שנפגמה כדי שתחגור בה הציפורן כסכין של שחיטה, הרי זו פסולה לכבש ולמזבח, שנאמר: אבנים שלמות תבנה את מזבח יי', ומהיכן היו מביאין אבני מזבח?

מן בתולת הקרקע. חופרין עד שמגיעין למקום הניכר שאינו מקום עבודה ובנין ומוציאין ממנו האבנים, או מן הים הגדול ובונין מהן. וכן אבני ההיכל והעזרות שלמות היו.

הלכה טו

אבני היכל ועזרות שנפגמו או שנגממו, פסולין ואין להן פדיון אלא נגנזים. כל אבן שנגע בה הברזל, אע"פ שלא נפגמה, פסולה לבנין המזבח ובנין הכבש, שנאמר: כי חרבך הנפת עליה ותחללה. והבונה אבן שנגע בה ברזל במזבח או בכבש לוקה, שנאמר: לא תבנה אתהן גזית, והבונה אבן פגום, עובר בעשה.

הלכה טז

אבן שנפגמה או שנגע בה ברזל אחר שנבנית במזבח או בכבש, אותה האבן פסולה והשאר כשירות. ומלבנין את המזבח פעמים בשנה: בפסח ובחג. וכשמלבנין אותן מלבנין במפה, אבל לא בכפיס של ברזל, שמא יגע באבן ויפסול.

[השגת הראב"ד דין]: ומלבנין את המזבח וכו'

אמר אברהם: וכשסדין אותו לא היו סדין אותו אלא בכפיס של עץ וכן מכל העזרות ומכל הלשכות שהן קדש.

הלכה יז

אין עושין מדרגות למזבח, שנאמר: לא תעלה במעלות על מזבחי. אלא בונין כמו תל בדרומו של מזבח מתמעט ויורד מראש המזבח עד הארץ והוא הנקרא: כבש, והעולה במעלות על המזבח לוקה. וכן נותץ אבן אחת מן המזבח או מכל ההיכל או מבין האולם ולמזבח דרך השחתה לוקה, שנאמר: ונתצתם את מזבחותם וגו' לא תעשון כן ליי' אלהיכם.

הלכה יח

המנורה וכליה והשולחן וכליו ומזבח הקטורת וכל כלי שרת, אין עושין אותן אלא מן המתכת בלבד, ואם עשאום של עץ או עצם או אבן או של זכוכית פסולין.

הלכה יט

היו הקהל עניים, עושין אותן אפילו של בדיל, ואם העשירו עושין אותן זהב. אפילו המזרקות והשפודין והמגרפות של מזבח העולה והמדות אם יש כח בציבור עושין אותן של זהב, אפילו שערי העזרה מחפין אותן זהב אם מצאה ידם.

הלכה כ

אין עושין כל הכלים מתחילתן אלא לשם הקודש, ואם נעשו מתחילתן להדיוט, אין עושין אותן לגבוה. וכלי גבוה עד שלא נשתמש בהן גבוה, רשאי להשתמש בהן הדיוט, ומשנשתמש בהן גבוה, אסורין להדיוט. אבנים וקורות שחצבן מתחלה לבית הכנסת, אין בונין אותן להר הבית.