הלכות בית הבחירה פרק ד

הלכה א

אבן היתה בקדש הקדשים במערבו שעליה היה הארון מונח ולפניו צנצנת המן ומטה אהרן, ובעת שבנה שלמה את הבית וידע שסופו ליחרב בנה בו מקום לגנוז בו הארון למטה במטמוניות עמוקות ועקלקלות. ויאשיהו המלך צוה וגנזו במקום שבנה שלמה, שנאמר: ויאמר ללוים המבינים לכל ישראל הקדושים ליי' תנו את ארון הקדש בבית אשר בנה שלמה בן דויד מלך ישראל אין לכם משא בכתף עתה עבדו את י"י אלהיכם וגו' ונגנז עמו מטה אהרן והצנצנת ושמן המשחה וכל אלו לא חזרו בבית שני. ואף אורים ותומים שהיו בבית שני לא היו משיבין ברוח הקדש ולא היו נשאלין בהן, שנאמר: עד עמוד כהן לאורים ותומים. ולא היו עושין אותן אלא להשלים שמנה בגדים לכהן גדול כדי שלא יהא מחוסר בגדים.

[השגת הראב"ד דין]: לא היו משיבין

אמר אברהם: והלא אורים ותומים ורוח הקדש שני דברים הם מן החמשה שחסרו בבית שני ולדבריו אינו אלא אחד וחיסור בגדים שאמר אינו כלום שאינו מחשבון הבגדים.

הלכה ב

בבית ראשון היה כותל מבדיל בין הקדש ובין קדש הקדשים, עביו אמה, וכיון שבנו הבית שני נסתפק להם אם עובי הכותל היה ממדת הקדש או ממדת קדש הקדשים, לפיכך עשו קדש הקדשים עביו עשרים אמה תמימות ועשו הקדש ארבעים אמה תמימות, והניחו אמה יתירה בין הקדש ובין קדש הקדשים, ולא בנו כותל בבית שני אלא עשו שתי פרוכות: אחת מצד קדש הקדשים ואחת מצד הקדש וביניהן אמה כנגד עובי הכותל שהיה בראשון, אבל במקדש ראשון לא היתה שם אלא פרכת אחת בלבד, שנאמר: והבדילה הפרכת לכם וגו'.

הלכה ג

ההיכל שבנו בני גולה היה מאה אמה על מאה אמה על רום מאה. וכן היתה מדת רומו: בנו גובה שש אמות אטום סתום כמו יסוד לו, ורום כותלי הבית ארבעים אמה, ורום הכיור שבתקרה אמה, ועל גביו גובה שתי אמות פנוי שיכנס בו הדלף, והוא הנקרא בית דילפא, ועובי התקרה שעל גבי בית דילפא אמה, ומעזיבה גובה אמה, ועלייה בנויה על גביו גובה כותליה ארבעים אמה, ובגגה גובה אמה כיור ואמתים גובה בית דילפא, ואמה תקרה ואמה מעזיבה, וגובה המעקה שלש אמות, וטס של ברזל כמו סייף גובהו אמה על גבי המעקה סביב כדי שלא ינוחו עליו העופות, והוא הנקרא כלה עורב, הרי הכל מאה אמה.

[השגת הראב"ד דין]: ורום הכיור

אמר אברהם: לא האיר ולא הצהיר ולא היה כיור בתקרה אלא טוח בכותל חזק מבפנים בסיוד וכיור כדי שלא יכנסו מים שבגגות התאים בכותלי ההיכל ואמתים בית דילפא כמו מרזבות קבועות בכותלים ובולטות לקבל דלף התקרה ולשופכו לחוץ ואיך אפשר להיות מ"ש ועדיין לא הגיע לתקרה.

הלכה ד

מן המערב למזרח, מאה אמה וזהו חשבונן: ארבעה כתלים זה לפנים מזה וביניהן שלשה מקומות פנויין, בין הכותל המערבי ובין הכותל שלפנים ממנו, חמש אמות ובין כותל שני ושלישי, שש אמות ובין כותל שלישי ורביעי, שש אמות ואלו המדות הן של עובי הכותל עם המקום הפנוי שבין שני כותלים, ואורך קדש הקדשים עשרים אמה, ובין שתי הפרוכות המבדילות בינו ובין הקדש אמה, ואורך הקדש ארבעים אמה, ועובי הכותל המזרחי שבו השער שש אמות, והאולם אחת עשרה אמה, ועובי כותל האולם חמש אמות, נמצא הכל מאה אמה.

הלכה ה

מן הצפון לדרום מאה אמה, עובי כותל האולם חמש אמות, ומכותל אולם עד כותל הקדש עשר אמות, וכותלי הקדש ששה כתלים זה לפנים מזה וביניהן חמשה מקומות פנויין בין כותל חיצון ובין השני חמש אמות, ובין שני ושלישי שלש אמות, וחמש בין שלישי ורביעי, ובין רביעי וחמישי שש, ובין חמישי וכותל הפנימי שש, נמצא הכל ארבעים אמה מצד זה וארבעים אמה מצד שכנגדו, ורוחב הבית מבפנים עשרים הרי מאה אמה.

[השגת הראב"ד דין]: מאה אמה עובי כותל האולם

אמר אברהם: כל זה הבל ורעיון רוח שלא היה שם כותל לאולם כלל וטעות גדולה היא זו שלא היה לאולם אלא כותל המזרח שלפני ההיכל ועל כן אמרו ההיכל צר מאחריו ורחב מלפניו ורוחב האולם נמנה ברוחב ההיכל.

הלכה ו

הפשפש והוא שער הקטן. ושני פישפשין היו להיכל מצדי השער הגדול שבאמצע: אחד בצפון ואחד בדרום. שבדרום לא נכנס בו אדם מעולם, ועליו הוא מפורש על ידי יחזקאל: השער הזה סגור יהיה לא יפתח. ושבצפון בו נכנסין, ומהלך בין שני הכתלים עד שמגיע למקום פתוח לקדש משמאלו ונכנס לתוך ההיכל ומהלך עד שער הגדול ופותחו.

הלכה ז

השער הגדול היה רחבו עשר אמות וגובהו עשרים אמה. וארבע דלתות היו לו: שתים בפנים ושתים בחוץ, החיצונות נפתחות לתוך הפתח לכסות עוביו של כותל, והפנימיות נפתחות לתוך הבית לכסות אחורי הדלתות.

הלכה ח

פתחו של אולם היה גבוה ארבעים אמה ורוחב עשרים ולא היה לו שערים וחמש מלתריות של מילא היו על גבי פתחו מלמעלה. התחתונה עודפת על הפתח אמה מזה ואמה מזה, וכל אחת מחמשתן עודפת על שלמטה ממנה אמה מזה ואמה מזה, נמצאת העליונה שלשים אמה, ונדבך של אבנים היה בין כל אחת ואחת.

הלכה ט

ההיכל היה בניינו רחב מלפניו וצר מאחוריו כמו ארי. ויציעים היו מקיפין לבית כולו מסביב חוץ לכותל המסיבה, ויציע התחתונה חמש ורובד על גבה שש, ויציע אמצעית שש ורובד על גבה ז', והעליונה ז', שנאמר: היציע התחתונה וגו' וכן היו השלש יציעים מקיפים לבית משלשה רוחותיו. וכן סביב לכתלי האולם מלמטה עד למעלה כך היו אמה אחת חלק ורובד שלש אמות, ואמה חלק ורובד שלש אמות עד למעלה, ונמצאו הרובדין מוקפין לכתלים. רוחב כל רובד שלש אמות עד למעלה ובין כל רובד ורובד אמה, ורובד העליון היה רוחבו ארבע אמות.

[השגת הראב"ד דין]: ורובד על גבה

אמר אברהם: איני יודע מהו על גבה אלא שבכותל של היכל היה מקצר אמה ונמצא חלל התא שש משש אמות ומעלה ואותן שש אמה שהתא בהן חללו חמש הם היו כנגד אוטם ההיכל שהיו שש אמות וזהו שחשבו רוחב ההיכל כותל התא חמש והתא שש וכותל ההיכל שש והוא למעלה מן האוטם.

הלכה י

כל אלו המקומות הפנויים שבין הכתלים הם הנקראים תאים. נמצאו התאים המוקפין למקדש חמשה מן הצפון וחמשה מן הדרום ושלשה מן המערב, ושלש דיוטות היו דיוטא על גבי דיוטא, נמצאו ט"ו תאים בדרום: חמשה ע"ג חמשה וחמשה על גביהן, וכן בצפון חמשה עשר, ושמונה תאים היו במערב שלשה על גבי שלשה ושנים על גביהן בדיוטא אחת, הכל ל"ח תאים.

[השגת הראב"ד דין]: בדיוטא אחת

אמר אברהם: אין צורך לזה ומה נשתנו השנים מן השלשה.

הלכה יא

ג' פתחים היו לכל אחד ואחד מן התאים: אחד לתא מן הימין, ואחד לתא מן השמאל, ואחד לתא שעל גביו. ובקרן מזרחית צפונית בתא שבדיוטא האמצעית היו חמשה פתחים: אחד לתא מימין, ואחד לתא שעל גביו, ואחד למסיבה, ואחד לתא שיש בו הפשפש, ואחד להיכל.

[השגת הראב"ד דין]: ואחד לתא שבו הפישפש

אמר אברהם: לא היה שם תא אחר לאותו הפשפש אלא באותו התא שבקרן מזרחית צפונית היה הפשפש למזרחו והיה פתח קטן כעין חלון שמכניס זרועו בה והוא נקרא פשפש ופותח פתח התא המזרחי שהיה המנעול מבפנים ושני מנעולים היו לו אחד יורד לאמת השחי ואחד פותח כיון ואם כדבריו היה תא למזרח והרי לא מנו אותן במנין התאים.

הלכה יב

ומסיבה היתה עולה מקרן מזרחית צפונית לקרן צפונית מערבית שבה היו עולין לגגות התאים. היה עולה במסיבה ופניו למערב הלך את כל פני הצפון עד שהוא מגיע למערב, הגיע למערב הפך פניו לדרום הלך את כל פני המערב עד שהוא מגיע לדרום, הגיע לדרום הפך פניו למזרח והיה מהלך לדרום עד שהוא מגיע לפתחה של עלייה שפתחה של עלייה היה פתוח לדרום.

הלכה יג

ובפתחה של עלייה היו שתי כלונסות של ארז שבהן עולין לגגה של עלייה, וראשי פספסין היו מבדילין בעלייה בין גג הקדש לגג קדש הקדשים. ולולין היו פתוחין בעלייה לבית קדש הקדשים שבהן משלשלין את האומנין בתיבות כדי שלא יזונו עיניהם מבית קדש הקדשים. ופעם אחת בשנה מפסח לפסח מלבנין את ההיכל.