הלכות מעשה הקרבנות פרק יב

הלכה א

המנחות הם מן הקרבנות והמנחות הבאות בפני עצמן, ואינן באות משום נסכים. מהם מנחת צבור, ומהם מנחת יחיד.

הלכה ב

וכל המנחות סולת חיטין, חוץ ממנחת סוטה ועומר התנופה שהם מן השעורים.

הלכה ג

שלש מנחות לצבור: עומר התנופה והוא קרב למזבח, כמו שיתבאר. ושתי הלחם שמביאין ביום עצרת ואלו נקראו מנחה ואינן קריבין לגבי המזבח והן חמץ, ועליהם נאמר קרבן ראשית תקריבו אותם לה' ואל המזבח לא יעלו. והמנחה השלישית הוא לחם הפנים שעושין בכל שבת ואינו קרב לגבי המזבח אלא כולו נאכל לכהנים, כמו שיתבאר.

הלכה ד

ותשע מנחות היחיד וכלן קריבין למזבח, ואלו הן: מנחת חוטא והוא המנחה שמקריב העני כשיתחייב חטאת ולא תגיע ידו. מנחת סוטה והיא מנחת הקנאות שבבר נתפרשו מעשיה. המנחה שמקריב כל כהן תחילה כשיכנס לעבודה שמקריב אותה בידו, והיא הנקראת מנחת חינוך. המנחה שמקריב כהן גדול בכל יום והיא הנקראת חביתין. מנחת הסולת והיא באה בנדר ונדבה. מנחת המחבת והיא באה בנדר ונדבה. מנחת המרחשת והיא באה בנדר ונדבה. מנחת מאפה תנור והיא באה בנדר ונדבה. מנחת רקיקין והיא באה בנדר ונדבה.

הלכה ה

כל המנחות הקריבות לגבי המזבח אין כל אחת מהן פחותה מעשרון ומיעוטו מעכב את כולו. וחמש מנחות הבאות בנדר ונדבה יש לו להתנדב ולנדור מהן כל מה שירצה, אפילו אלף עשרון. אבל מנחת העומר ומנחת חוטא ומנחת קנאות ומנחת חינוך והחביתין, כל אחת מהן עשרון אחת לא פחות ולא יתר.

הלכה ו

כל המנחות הקריבות לגבי המזבח טעונות הגשה במערב כנגד חודה של קרן דרומית מערבית ואינן טעונות תנופה, חוץ ממנחת סוטה ועומר התנופה ששניהן טעונות תנופה והגשה.

הלכה ז

כל המנחות הקריבות לגבי המזבח טעונות שמן ולבונה: לוג שמן לכל עשרון וקומץ לבונה לכל מנחה, בין שהיתה עשרון אחד בין שהיתה ששים עשרונים, שאין מביאין בכלי אחד יתר על ששים עשרון, כמו שיתבאר חוץ ממנחת קנאות ומנחת חוטא, שנאמר: לא ישים עליה שמן ולא יתן עליה לבונה.

הלכה ח

נתן והקריב לוקה על השמן בפני עצמו ועל הלבונה בפני עצמה. נתן כלי שיש בו שמן או לבונה על גביה, אינו עובר ולא פסל. מנחת חינוך והחביתין מוסיף לכל אחת מהן שמן, כמו שיתבאר.

הלכה ט

כל המנחות הקריבות לגבי המזבח נקמצות ומקטיר הקומץ כולו על גבי המזבח והשאר נאכל לכהנים, חוץ ממנחת זכרי כהונה שאינה נקמצת אלא מקטירין אותה כולה, שנאמר: וכל מנחת כהן וגו', הא למדת שמנחת חינוך והחביתין וכהן שהביא מנחת חוטא או מנחת נדבה, כולן נשרפות על גבי המזבח ואינן נקמצות.

הלכה י

הכהנת מנחתה נקמצת כמנחת ישראל ושיריה נאכלין.

[השגת הראב"ד דין]: הכהנת מנחתה נקמצת

אמר אברהם: כהנת זו לא ידעתי מה היא אם נשאת לכהן הרי כבר אמורה ואם נשאת לישראל מנחתה נאכלת.

הלכה יא

ולדות שנתערבו והרי כל אחד מהן ספק מנחתם נקמצת כמנחת ישראל ואינה נאכלת כמנחת כהנים. כיצד עושים?

הקומץ קרב בפני עצמו והשירים מתפזרין על בית הדשן.

הלכה יב

כל הנשואות לכהנים בין כהנת בין ישראלית אין שירי מנחותיהן נאכלים מפני חלק הבעל שאינו אוכל, ואינה כולה לאשים מפני חלק האשה, אלא הקומץ קרב לעצמו והשירים מתפזרין על בית הדשן. הקמיצה בכל מקום בעזרה ואם קמץ בהיכל כשירה.

הלכה יג

מקדישין מנחה בכלי שעל גבי קרקע וקומצין מכלי שעל גבי קרקע, ואין מקדישין הקומץ בכלי שעל גבי קרקע. ומאימתי יותרו השירים באכילה?

משיצית האור ברוב הקומץ.

הלכה יד

כל המנחות הקריבות לגבי המזבח מצה. וכן שירי המנחות שאוכלין הכהנים, אע"פ שהן מותרין לאכלן בכל מאכל ובדבש, אין אוכלין אותן חמץ, שנאמר: לא תאפה חמץ חלקם אפילו חלקם לא יחמיצו, ואם החמיץ שיריה לוקה. והמחמץ אחר המחמץ חייב, ולוקין על כל עשייה ועשייה שבה.

הלכה טו

כיצד?

לשה חמץ או ערכה חמץ או קטפה חמץ או אפאה חמץ לוקה, שנאמר: לא תעשה חמץ, ונאמר לא תאפה חמץ, לחייב על כל מעשה יחידי שבה. עשה חמץ מתחלה ועד סוף לוקה על כל מעשה מהן.

הלכה טז

הניח שאור על גבי העיסה והלך וישב לו ונתחמצה מאליה לוקה, שהנחת השאור הוא המעשה.

הלכה יז

תבל השירים בקצח או בשומשמין או בכל מיני תבלין ושמנים כשירה, מצה היא אלא שנקראת מצה מתובלת.

[השגת הראב"ד דין]: או בכל מיני תבלין ושמנים

אמר אברהם: נראה לי במצה האפויה נשנית שמותר לאכול שיריה בתבלין ואין חוששין לבטול טעם מצה אבל למנחת הסלת ללוש את שיריה בתבלין אסור משום חמוץ.

הלכה יח

המחמץ מנחה פסולה פטור, שנאמר: אשר תקריבו לה' לא תעשה חמץ, הכשירה להשם לא הפסולה. חמצה כשהיא כשירה ויצאת לחוץ וחזר וחמצה אחר שנפסלה ביציאתה אינו לוקה, חמצה בראשו של מזבח אינו לוקה, שנאמר: אשר תקריבו וכבר קרבה זו והיא כשירה.

הלכה יט

המחמץ לחם הפנים לוקה, שנאמר: כל המנחה. אבל מנחת נסכים אין בה מלקות: שאם גבלה במים, הרי נפסלה קודם שתתחמץ, ואם גבלה ביין של נסכים, מי פירות הן ואין מחמיצין.

הלכה כ

החטים של מנחות אין לותתין אותן שמא יחמיצו, שהרי בחוץ לותתין אותן ואין הכל זריזין לשומרן. אבל מנחת העומר הואיל והיא של צבור לותתין אותה, שהרי הצבור זריזין הן ומשמרין אותה.

הלכה כא

כל המנחות הנאפות נילושות בפושרין ומשמרן שלא יחמיצו, הואיל ולישתן ואפייתן בפנים בעזרה, אנשי פנים זריזין הן.

הלכה כב

ובמקום שמבשלין קדשי קדשים שם אופין את המנחות, שנאמר: זה המקום אשר יבשלו שם הכהנים את האשם ואת החטאת אשר יאפו את המנחה וגו'.

הלכה כג

המנחות טחינתן והרקדתן בחוץ, ולישתן ועריכתן ואפייתן בפנים. וכל מעשיהן כשרים בשר עד שיבואו לבית הקמיצה. ומחבת ומרחשת היו בעזרה ושתיהם מכלי השרת ומקדשין. ותנור של מקדש של מתכת היה.