הלכות מעשה הקרבנות פרק יג

הלכה א

מצות עשה לעשות כל מנחה כמצותה האמורה בתורה.

הלכה ב

וכיצד עשיית חביתי כהן גדול?

מביא עשרון שלם ומקדישו, וחוצהו בחצי עשרון שבמקדש, שאף על פי שהיא קריבה חציין אינה מתקדשת לחציין. ומביא עמה שלשת לוגין שמן, שנאמר: בשמן תעשה להוסיף לה שמן כנסכי הכבש .ובולל הסולת בשמן וחולטה ברותחין, ולש מכל חצי עשרון שש חלות, נמצאו שתים עשרה חלות.

הלכה ג

ואחת אחת היו נעשות. וכיצד עושה?

מחלק השלשה לוגין ברביעית שבמקדש, רביעית לכל חלה ואופה החלה מעט ואח"כ קולה אותה על המחבת בשאר רביעית השמן שלה. ואינו מבשלה הרבה, שנאמר: תופיני בין בשל ונא.

הלכה ד

ואחר כך חולק כל חלה וחלה לשנים באומד, כדי שיקריב החצי בבקר והחצי בערב. ולוקח החציים וכופל כל אחד מהן לשנים ופותת עד שתמצא כל פתיתה כפולה לשנים. ומקריב החציין עם חצי קומץ לבונה בבוקר והחצי הנשאר עם חצי קומץ לבונה בערב. ואם היתה מנחת חינוך אינו חוצה אלא מקריבה כולה כאחת עם קומץ לבונה ושתיהן כליל לאשים.

[השגת הראב"ד דין]: ואח"כ חולק כל חלה וחלה

אמר אברהם: זו לא שמענו ואין לה שורש בשום מקום שיחלקו כל חלה וחלה אלא לשש חלות בשחרית ושש בין הערבים והתורה נתנה להם מדות גדולות וקטנות שימודו בהן כדי שלא יגרעו ולא יוסיפו על השיעורין והוא אמר שמחלקין את החלות באומד והתורה אמרה מחציתה בבקר ומחציתה בערב שלא יוסיף ולא יגרע. עד כאן לשונו.

הלכה ה

מנחת הסולת כיצד היתה נעשית?

מביא עשרון סולת או כמה עשרונות או כפי נדרו ושמן הראוי לה ומודד בעשרון של מקדש ונותן שמן בכלי, ואחר כך נותן עליו את הסולת, ואח"כ נותן שמן אחר על הסולת ובולל הסולת בו, ואחר כך נותנה בכלי שרת וצק לתוכה שמן. ושמן שנתן תחלה עם השמן הבלול עם שמן שיצק, הכל לוג לעשרון ונותן עליה לבונתה.

הלכה ו

מנחת המחבת והמחרשת כיצד?

נותן השמן בכלי ונותן עליו הסלת, ונותן על הסלת שמן אחר ובולל הסלת ואח"כ לשה בפושרין ואופה אותה במחבת או במרחשת כמו שנדר, ופותת אותה פתים ונותנה בכלי שרת ויוצק עליה שאר השמן ונותן לבונתה.

הלכה ז

מה בין מחבת למרחשת?

מרחשת יש לה שפה והבצק שאופין אותו עליה רך שהרי יש לה שפה ואינו יוצא. ומחבת אין לה שפה והבצק שאופין אותו בה קשה כדי שלא יצא מכאן ומכאן.

הלכה ח

מנחת מאפה תנור כיצד?

אם חלות היא, בולל הסלת בשמן ולש בפושרין ואופה ופותת, ונותן בכלי שרת ונותן עליה לבונתה ואין בה יציקת שמן, שנאמר: חלות מצות בלולות בשמן. ואם רקיקין היא, לש את הסלת בפושרין ומושח את הרקיקין בשמן, שנאמר: ורקיקי מצות משוחים בשמן. ויראה לי שאחר אפייה מושח אותם.

הלכה ט

וכיצד מושחן?

מביא לוג שמן לכל עשרון ומושחן וחוזר ומושחן עד שיכלה כל השמן שבלוג.

הלכה י

כל ארבע מנחות אלו האפויות, כשאופין אותן אופין כל עשרון עשר חלות, ואם רבה בחלות או חסר כשירה. וכיצד פותתין אותן?

כופל החלה לשנים והשנים לארבעה ומבדיל, ואם היתה המנחה של זכרי כהונה, אינו מבדיל ופותת. וכולן פתיתין כזיתים, ואם הגדיל הפתיתין או הקטין אותן כשרים.

הלכה יא

לא בלל לא פתת לא הגיש, לא משח את הרקיקין כשירה, לא נאמרו כל הדברים האלו אלא למצוה שכך היא מצותה.

הלכה יב

סדר הבאת המנחה כיצד?

מביא אדם סולת מתוך ביתו בקלתות של כסף או של זהב או של שאר מיני מתכות, כלי שהוא ראוי לכלי שרת. ואם היתה מנחת הסלת, נותנה לכלי שרת ומקדשה בכלי שרת. ואם היתה מן המנחות הנאפות אופה אותה שם במקדש ופותת, כמו שביארנו, ונותן הפתיתין לכלי שרת ונותן עליה שמנה ולבונתה ומוליכה אצל כהן, והכהן מוליכה אצל המזבח ומגישה בקרן דרומית מערבית כנגד חודה של קרן ודיו, ומסלק את כל לבונתה לצד אחד וקומץ ממקום שנתרבה שמנה, שנאמר: מסלתה ומשמנה, ונותן הקומץ לכלי שרת ומקדשו בכלי שרת. וקומץ שחלקו בשני כלים, אינו קדוש וחוזר ומקדש ומלקט את כל לבונתה ונותנה על הקומץ שבכלי ומעלהו על המזבח ומולחו ונותנו על גבי האשים מכלי שרת. ואם מנחת כהנים היא, אינו קומץ, אלא נותן מלח על כלה ומשליך הכל על גבי האשים.

הלכה יג

כיצד קומצין מנחות הנקמצות?

כדרך שקומץ כל האדם: פושט אצבעותיו על פס ידו וקומץ. קמץ בראשי אצבעותיו או מן הצדדין לא יקטיר, ואם הקטיר הורצה, ואם הוסיף בקומץ, כגון שהרחיק אצבעותיו וקמץ, הרי זה פסול.

הלכה יד

אין קומץ פחות מכשני זיתים, ומקצת הקומץ מעכב את כולו. והקומץ והלבונה מעכבין זה את זה. הסלת והשמן מעכבין זה את זה, ומקצת השמן מעכב את כולו. אין פחות מלוג לעשרון, כמו שביארנו.