הלכות מעשה הקרבנות פרק טו

הלכה א

האומר ולדה של זו עולה והיא שלמים, דבריו קיימים. היא שלמים וולדה עולה, אם לכך נתכוון דבריו קיימים. ואם אחר שגמר בלבו והוציא בשפתיו שתהיה שלמים חזר בו ואמר: וולדה עולה, אע"פ שחזר בו בתוך כדי דבור, הרי ולדה שלמים, שאין חזרה בהקדש ואפילו בתוך כדי דבור.

הלכה ב

האומר: ידה של זו עולה או רגלה של זו עולה, תמכר לחייבי עולות ודמיה חולין חוץ מדמי אותו אבר, והוא שיהיה זה המחוייב עולה שקנה אותה נדר עולה בדמים קצובים. האומר לבה או ראשה של זו עולה, הואיל ודבר שהנשמה תלויה בו הוא כולה עולה. הקדיש אבר אחד מן העוף, הרי זה ספק אם נתקדש כולו או לא נתקדש.

הלכה ג

האומר בהמה זו חצייה עולה וחצייה שלמים, קדשה ואינה קריבה אלא תרעה עד שיפול בה מום ותמכר, ויביא בחצי דמיה עולה ובחצי דמיה שלמים. היה מחוייב חטאת ואמר: חצייה חטאת וחצייה עולה או שלמים, או שאמר חצייה עולה או שלמים וחצייה חטאת, הרי היא תמות, כמו שיתבאר בחטאות המתות.

הלכה ד

בהמת השותפין שהקדיש אחד מהן חצייה שלו וחזר ולקח חצייה האחר והקדישו, הרי זה קדשה וקריבה. אף על פי שמתחילתה דחויה היתה כשהקדיש חציה, אין הדחוי מעיקרו דחוי ואע"פ שהוא קדושת דמים, הואיל והיא בעלי חיים אין בעלי חיים נדחים והרי נראית כולה להקרבה לפיכך תקרב ועושה תמורה.

הלכה ה

האומר דמי בהמה זו עולה או הרי זו לעולה, אם היתה ראויה ליקרב עולה, נתקדשה קדושת הגוף והיא עצמה תקרב עולה. ואם אינה ראויה, תמכר ויביא בדמיה עולה.

הלכה ו

אמר על בהמה טמאה וכיוצא בה מאסורי קרבן שאין קדושה חלה עליהן: הרי אלו עולה, לא אמר כלום, כמו שביארנו בהלכות איסורי מזבח, אמר: הרי אלו לעולה, ימכרו ויביא בדמיהן עולה.

הלכה ז

האומר דמי פרה זו לעולה כל שלשים יום ולאחר שלשים יום לשלמים, או שאמר דמיה לשלמים כל שלשים יום ולאחר שלשים יום לעולה, דבריו קיימים, ואם הקריב דמיה בתוך שלשים יום מביא בהן כמו שנדר. ואם הקריבו לאחר שלשים יום מביא כמו שנדר.

[השגת הראב"ד דין]: ואם הקריבו לאחר שלשים יום

אמר אברהם: ואם מכרה תוך שלשים יום כבר חלה קדושת עולה על דמיה כשיקריב אותה לאחר שלשים יום במאי פקעה מינייהו קדושת עולה שכבר חלה עליהם א"ו מחללין על בהמה או על מעות לצורך עולה ואח"כ מקריבין שלמים ונראה לי שהפדיון כל דהו ואם יטעון עלינו טוען ויאמר קדושת דמים פקעא בכדי נשיב ונאמר בר פדא חולק על זה וס"ל דלא פקעא וספק איסורא לחומרא ובר פדא מתרץ לברייתא פרה זו כל ל' או לאחר שלשים יום שלמים ולא אמר מעכשיו כלום דבריו קיימים ואע"ג דהדר ביה בתוך שלשים יום ורב פפא דהוא בתרא מתרץ לברייתא אליבא דבר פדא הכי ועוד דקי"ל הקדיש זכר לדמיו הוא עצמו יקרב עולה אלמא כי אמר לדמי נמי קדש קדושת הגוף.

הלכה ח

היתה לו בהמה מעוברת ואמר: אם תלד זכר הרי הוא עולה, ואם היא נקבה זבחי שלמים ילדה זכר יקרב עולה. ילדה נקבה תקרב זבחי שלמים. ילדה זכר ונקבה, הזכר יקרב עולה והנקבה זבחי שלמים. ילדה שני זכרים, אחד יקרב עולה והשני ימכר לצרכי עולה ודמיו חולין. וכן אם ילדה שתי נקבות, אחת תקרב שלמים ושניה תמכר לצרכי שלמים ודמיה חולין. ילדה טומטום ואנדרוגינוס, אינן קדשים והרי הן חולין, כמו שביארנו. והמקדיש עובר במעי בעלת מום וכיוצא בה, הרי זה קדוש.