הלכות מעשה הקרבנות פרק טז

הלכה א

הנודר גדול והביא קטן, לא יצא. קטן והביא גדול יצא. כיצד?

אמר: הרי עלי עולה או שלמים כבש והביא איל, או שנדר עגל והביא שור, גדי והביא שעיר יצא.

הלכה ב

נדר עולה מן הכבשים או מן האילים והביא פלגס הרי זה ספק אם יצא ידי נדרו או לא יצא. וכן הנודר עולת עוף מן התורים או מן בני היונה והביא תחילת הציהוב שבזה ושבזה הרי זה ספק. נדר שחור והביא לבן לבן והביא שחור זכר והביא נקבה נקבה והביא זכר, לא יצא.

הלכה ג

הנודר סתם מביא מן הגדולים שבמין שנדר, ואם אותו המקום רגילין לקרות בסתם לאחד מן המינין מביא כאנשי המקום. כיצד?

נדר עולה מן הבקר יביא שור, אמר הרי עלי עולה, אם דרך אנשי המקום לקרות עולה סתם אפילו לעולת העוף, מביא פרידה אחת תור או בן יונה. ואם דרכן שאין קורין עולה סתם אלא לעולת בקר יביא שור, וכן כל כיוצא בזה.

הלכה ד

מי שנדר שור או איל או כבש או עגל וכיוצא בהם, לא יביא כחוש ביותר שבאותו המין מפני שדמיו מועטין. ואינו חייב להביא היפה השמן ביותר שאין שם למעלה ממנו, אלא יביא הבינוני ואם הביא הכחוש, יצא ידי נדרו.

הלכה ה

האומר: הרי עלי שור שוה מנה, יביא שור ששוה מנה באותו מקום חוץ מנסכיו, הביא שנים במנה, לא יצא.

הלכה ו

האומר שור זה עולה ונפל בו מום, אם רצה יביא בדמיו שנים ואפילו הביא בדמיו איל אחד יצא. אמר שני שוורים אלו עולה ונפל בהם מום, אם רצה יביא בדמיהם אחד. איל זה עולה ונפל בו מום, אם רצה יביא בדמיו כבש. וכן אם נדר כבש ונפסל, אם רצה יביא בדמיו איל.

הלכה ז

אמר: הרי עלי עולה והפריש שור ונגנב, פוטר עצמו בשה. אמר שור זה ודמיו עלי עולה הוקבע, ואם נפסל לא יביא בדמיו אלא שור.

הלכה ח

האומר: אחד מכבשי הקדש ואחד משוורי הקדש והיו לו שנים, הגדול שבהן הקדש. היו שלשה, הגדול שבהן הקדש וחוששין לבינוני. כיצד יעשה?

ימתין לבינוני עד שיפול בו מום ותחול הקדושה על הגדול לבדו. ואם אמר שור שבשוורי הקדש, הגדול שבהם הקדש ואין חוששין לבינוני.

הלכה ט

פירש אחד מהן ושכח, או שאמר לו אביו אחד מהן הקדש, הרי זה מקדיש גדול שבהן ואחר כך יצא ידי חובתו. וכן הנודר עולה מן הבקר וקבע נדרו ושכח מה קבע אם שור אם עגל, הרי זה יביא שור. וכן אם קבע בכבשים ושכח מה קבע יביא איל. קבע בעזים ושכח, יביא שעיר. שכח באיזה מין מן הבהמה קבע עולתו, יביא שור ואיל ושעיר, ואם נסתפק לו שמא קבע עולתו בעוף, יוסיף תור ובן יונה.

[השגת הראב"ד דין]: פירש אחד מהם וכו' עד הרי זה יביא שור

אמר אברהם: המשנה אמרה יביא פר ועגל ואם קבע בכבשים ושכח יביא איל וטלה ואם קבע בעזים ושכח יביא גדי ושעיר ואם אמר מן הבהמה ושכח יביא פר ועגל איל וטלה וגדי ושעיר אלא שהוא לדעת רבי דאמר קטן והביא גדול לא יצא אבל לרבנן אם הביא גדול שבמין יצא

הלכה י

נדר תודה או שלמים וקבע נדרו בבקר ושכח במי קבעו, יביא פר ופרה וכן אם נסתפק לו בכבשים, יביא איל ורחל. נסתפק לו בעזים, יביא שעיר ושעירה. שכח באי זה מין קבע נדרו, מביא פר ופרה איל ורחל שעיר ושעירה. האומר הרי עלי עולת עוף מביא תור או בן יונה, פירש ושכח באי זה מין קבע נדרו מביא תור ובן יונה.

הלכה יא

האומר: הרי עלי למזבח, יביא קומץ לבונה, שאין לך דבר שקרב כולו למזבח כמות שהוא אלא לבונה, פירש נדרו ושכח מה פירש, יביא מכל דבר שקרב כולו למזבח לפיכך מביא עולת בהמה ועולת העוף ומנחת נסכים ולבונה ויין בפני עצמו.

הלכה יב

אמר הרי עלי בסלע למזבח, יביא כבש, שאין לך דבר שקרב בסלע למזבח אלא כבש. פירש ושכח מה שפירש יביא בסלע מכל דבר ודבר שקרב למזבח.

הלכה יג

האומר הרי עלי לבונה, לא יפחות מקומץ הרי עלי עצים, לא יפחות משני גזרים, עביין כמחוקות וארכן אמה. הרי עלי עץ, מביא גזר אחד ארכו אמה. ואם רצה להביא דמי העצים יביא.

הלכה יד

מי שנדר או התנדב שמן כיצד עושין בו?

קומץ ממנו קומץ ונותן עליו מלח וזורקו על גבי האשים והשאר נאכל לכהנים כשירי מנחות. וכיצד עושין ביין הבא בפני עצמו?

נותן עליו מלח ומנסכו כולו על גבי השיתין ככל הנסכים. והלבונה הבאה בפני עצמה, נותן עליה מלח וכולה לאשים.

הלכה טו

מי שנדר נדר, לא יביאנו ממעות מעשר שני, שהרי נתחייב בקרבן זה וכל המחוייב בקרבן לא יביא קרבנו אלא מן החולין.

הלכה טז

אמר: הרי עלי תודה מן החולין ולחמה מן המעשר, לא יביא לחמה אלא מן החולין, שהרי נדר בקרבן תודה, והתודה אינה באה אלא עם הלחם מן החולין.

הלכה יז

פירש ואמר הרי עלי להביא תודה ממעות מעשר שני ולחמה מן החולין, יש לו להביא כמו שנדר. ואם הביא הכל מן החולין יצא. וכן אם פירש ואמר: הרי עלי תודה היא ולחמה מן המעשר, יביא ולא יביא לחמה מחיטי מעשר שני אלא ממעות מעשר שני כמו הבהמה שהיא ממעות מעשר שני. ואף על פי שפירש שיביא לחמה מן המעשר, לא יביא נסכיה ממעות מעשר שני, שאין הנסכים באין לעולם אלא מן החולין, כמו שביארנו, לפי שנאמר: בהן: והקריב המקריב קרבנו עד שיהיו משלו ולא יהיה בהן צד לגבוה כלל.