הלכות מעשה הקרבנות פרק יז

הלכה א

הנודר מנחה מאפה תנור לא יביא מאפה כופח ולא מאפה רעפים ולא מאפה יורות הערביים.

הלכה ב

האומר הרי עלי במחבת והביא במרחשת, במרחשת והביא במחבת, מה שהביא הביא וידי חובתו לא יצא. ואם אמר: זו להביא במרחשת והביאה במחבת, או במחבת והביאה במרחשת, הרי זו פסולה, וכן כל כיוצא בזה. וכן האומר הרי עלי שני עשרונות להביאן בכלי אחד והביאן בשני כלים, בשני כלים והביאן בכלי אחד, מה שהביא הביא וידי חובתו לא יצא, שנאמר: כאשר נדרת לה'.

הלכה ג

אמר אלו להביא בכלי אחד והביא בשני כלים, או להביא בשני כלים והביא בכלי אחד, הרי אלו פסולין. לא קבען בשעת הנדר אלא אמר: הרי עלי שני עשרונות ובשעת הפרשה קבען והפרישן בשני כלים וחזר והביאן בכלי אחד, הרי אלו כשרים, שנאמר: כאשר נדרת ולא כאשר הפרשת. אמר: הרי עלי שני עשרונות להביא בכלי אחד והביאן בשני כלים, אמרו לו: בכלי אחד נדרת, הקריבם בשני כלים, הרי אלו פסולין, הקריבם בכלי אחד, הרי אלו כשרים.

הלכה ד

אמר הרי עלי שני עשרונות להביא בשני כלים והביא בכלי אחד, אמרו לו בשני כלים נדרת, הקריבן בשני כלים, הרי אלו כשרים. הקריבן בכלי אחד, הרי אלו כשתי מנחות שנתערבו.

הלכה ה

האומר הרי עלי מנחה, יביא אחת מחמשת מיני מנחות הבאות בנדר ונדבה. אמר: הרי עלי מנחות, יביא שני (מיני) מנחות מחמשתן. אמר: הרי עלי מין מנחות, יביא שני מנחות ממין אחד. הרי עלי מיני מנחות, יביא שתי מנחות משני מינים. וכן אם אמר: מיני מנחה יביא שני מינין, קבע נדרו במין מהן ושכחו מביא חמשתן.

הלכה ו

אין היחיד מביא מנחה בכלי אחד יותר מששים עשרון. ואם נדר יותר מששים, מביא ששים בכלי אחד והשאר בכלי, שני שאין יכולין להבלל כאחד אלא ששים, אבל יתר על ששים אין נבללין, אע"פ שאין הבלילה מעכבת. כמו שביארנו אמרו חכמים כל הראוי לבילה, אין הבילה מעכבת בו. וכל שאינו ראוי לבילה, הבילה מעכבת בו.

הלכה ז

אמר הרי עלי מאה ועשרים ואחד עשרון מביא מאה ועשרים בשני כלים: ששים בכל כלי ומביא עשרון אחד בכלי השלישי. אמר הרי עלי עשרון, יביא עשרון אחד. הרי עלי עשרונות יביא שנים. פירש נדרו ושכח כמה עשרון פירש יביא ששים עשרון בכלי אחד. שכח כמה עשרון פירש ובאי זה מין קבעו, הרי זה מביא ששים עשרון מכל מין ומין מחמשתן.

הלכה ח

קבע נדרו ושכח כמה עשרונות נדר ובכמה כלים נדר, הרי זה מביא מאחד ועד ששים בששים כלים. כיצד? מביא עשרון אחד בכלי ראשון ושני עשרונים בכלי שני ושלשה עשרונים בשלישי עד שיהיו עד ששים עשרון בכלי האחרון. ואם שכח אף באי זה מין קבע, מביא על סדר זה ששים כלים מכל מין, ונמצא מביא מכל מין אלף ושמנה מאות ושלשים עשרון.

הלכה ט

האומר הרי עלי מנחת שעורים, או מנחת חצי עשרון, או מנחת בלא שמן ולבונה, הרי זה פטור, שלא התנדב דבר שכמוהו מקריבין. אמר: הרי עלי מנחה מן השעורים או מן העדשים, או מנחה בלא שמן ולבונה, או מנחה חצי עשרון, שואלין אותו אם אמר לא נדרתי אלא על דעת שמותר להקריב בזה, ואילו ידעתי שאין מקריבין אלא עשרון שלם סלת בשמן ולבונה לא הייתי נודר, הרי זה פטור. ואם אמר: אילו הייתי יודע הייתי נודר כדרך שמקריבין, הרי זה חייב להקריב כדרך שמקריבין.

[השגת הראב"ד דין]: האומר הרי עלי מנחת שעורים וכו' עד פטור שלא התנדב

אמר אברהם: אין לסמוך על הכללות הללו שאם בדקו אותו ואמר אילו הייתי יודע הייתי מתנדב כדרך המתנדבים אף על פי שאמר מנחת שעורים מביא מן החטים וזעירי שמפליג בין מנחה למנחה לדעת ב"ש או לר"מ דאמר תפוס לשון ראשון הפליג שאם אמר מנחת שעורים אין כאן לשון ראשון וכן מ"ש בסוף שאם אמר הרי עלי קמח או הרי עלי עשרון הרי הוא כמי שלא נדר מעולם אינו כלום שהכל תלוי בבדיקה כמ"ש.

הלכה י

נדר עשרון ומחצה ואמר: אילו הייתי יודע הייתי נודר כדרך המתנדבין הרי זה מביא שנים. אמר: הרי עלי קמח או הרי עלי חצי עשרון ולא הזכיר שם מנחה, הרי זה פטור כמי שלא נדר מעולם. וכן האומר: הרי עלי תודה בלא לחם וזבח בלא נסכים, הרי זה פטור. ואם אמר: אילו הייתי יודע שאין מקריבין כך הייתי נודר כדרך הנודרין, הרי זה חייב להקריב כדרך המקריבין.

הלכה יא

האומר: הרי עלי לחמי תודה, יביא תודה ולחמה, שהדבר ידוע שאין מקריבין לחם בלא תודה וסוף הקרבן הזכיר. אמר: הרי עלי לחם לפטור תודתו של פלוני, יביא לחם תודה עם תודת חברו.

הלכה יב

מתנדב או נודר אדם יין בפני עצמו, ואין מתנדבין לוג יין ולא שני לוגין, שאין בנסכים לא לוג ולא שנים. ואין מתנדבין חמשה שאין חמשת לוגין ראויין לא לנסכי בהמה אחת ולא לנסכי שתי בהמות, אבל מתנדבין שלשה וארבעה וששה ומששה ומעלה, מפני שהן ראויין לנסכי בהמות.

הלכה יג

כיצד?

נדר שבעה, הרי הן כנסכי כבש ואיל. נדר שמונה, הרי אלו כנסכי שני אילים. תשעה, כנסכי שור וכבש או כנסכי שלשה כבשים. נדר עשרה, הרי אלו כנסכי שור ואיל, או שני כבשים ואיל וכן עד לעולם.

הלכה יד

נדר חמשה לוגין אומרין לו: השלם ששה, שהרי קבען לקרבן. אבל אם נדר לוג או שנים פטור, שהרי אינן ראויין כלל לא הן ולא מקצתן. ואין מתנדבין ולא נודרין פחות מלוג שמן, שאין לך מנחה פחותה מעשרון והיא צריכה לוג אחד שמן.

הלכה טו

האומר: הרי עלי יין, לא יפחות משלשה לוגין. הרי עלי שמן, לא יפחות מלוג. פירש נדרו ושכח כמה לוג נדר מן היין או מן השמן, יביא ארבעים ומאה לוג, שאין לך יום שמקריבין בו הצבור קרבנות מרובות יותר מיום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת, והיו הנסכים בו מאה וארבעים לוג שמן וכמותם יין, כמו שיתבאר בהלכות תמידין ומוספין.