הלכות מעשה הקרבנות פרק ה

הלכה א

כבר ביארנו ששחיטת הקדשים כשירה בזרים ומקבלת הדם ואילך מצות כהונה. וכל הזבחים קיבול דמן בכלי שרת ביד כהן, אבל מקום שחיטתן ומקום קיבול דמן אינו שוה בכלן.

הלכה ב

כיצד?

קדשי קדשים אין שוחטין אותן ואין מקבלין את דמן אלא בצפון המזבח בכל המקום שביארנו גבולותיו בתחילת ספר זה. וקדשים קלים שחיטתן וקיבול דמן בכל מקום מן העזרה.

הלכה ג

ומנין שאין שוחטין קדשי קדשים אלא בצפון?

שהרי נאמר בעולה: ושחט אותו על ירך המזבח צפונה. ובחטאת הוא אומר: במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת. וכשם שהחטאת נקראת קדש קדשים כך העולה נקראת קדש קדשים. ובאשם הוא אומר: במקום אשר ישחטו את העולה ישחטו את האשם. ושלמי צבור הוקשו לחטאת, שנאמר: ועשיתם שעיר עזים אחד לחטאת ושני כבשים בני שנה לזבח שלמים, לפיכך הן קדשי קדשים כחטאת ונשחטין במקום שחיטתה. ומקום שחיטה הוא מקום הקבלה.

הלכה ד

ומנין ששוחטים קדשים קלים בכל העזרה אפילו אחורי ההיכל?

שהרי נאמר בשלמים: ושחטו פתח אוהל מועד להכשיר כל הרוחות, שהרי לא ייחד להם רוח. והוא הדין לשאר הקדשים קלים, ואם שחטם בהיכל כשרים, אבל אם שחטן בגגו של היכל, פסולין שאין הגגות ראויות לשחיטה כלל אלא בקרקע העזרה.

הלכה ה

שלמים ששחטן קודם שיפתחו דלתות ההיכל פסולין, שנאמר: פתח אהל מועד בזמן שפתוח. אפילו היו דלתותיו מוגפות הרי זה כנעול, אבל הפרוכת שעליו אינה פוסלת.

הלכה ו

העולה והאשם והשלמים בין של יחיד בין של צבור זריקת דם שלשתן על גבי המזבח שוה לעולם. וכיצד הוא עושה?

כשלוקח הכהן הדם במזרק וזורק ממנו במזרק שתי זריקות על שתי זויות המזבח באלכסון מחצי המזבח ולמטה על קרן מזרחית צפונית ועל קרן מערבית דרומית, ומתכוין כשיזרק הדם על הקרן שיהיה הדם מקיף על הזויות כמין ג"ם כדי שימצא הדם של שתי מתנות על ארבעה כתלי המזבח. לפי שנאמר: בעולה ובשלמים סביב, והוא הדין לאשם ושירי הדם נשפכין על היסוד הדרומי.

הלכה ז

החטאות הנאכלות דמן טעון ארבע מתנות על ארבע קרנות המזבח החיצון מחצי מזבח ולמעלה, לפי שנאמר בה: על קרנות המזבח וכיצד הוא עושה?

כשלוקח הכהן הדם במזרק מוליכו אצל המזבח וטובל אצבעו הימנית הסמוכה לגודל בדם, וסומך באצבעו הגדולה מכאן ובגודל מכאן ומחטא ויורד כנגד חודה של קרן עד שיכלה כל הדם שבאצבעו, וכן הוא עושה בכל קרן וקרן ואם נתן סמוך לקרן כאמה אחת מכאן או מכאן כפר.

הלכה ח

וצריך לטבול אצבעו על כל קרן וקרן, וכשגומר הנתינה על הקרן מקנח אצבעו בשפת המזרק. ואח"כ טובל פעם שניה, ששירי הדם שבאצבעו פסולין ליתן מהן על קרן אחרת.

הלכה ט

אין בכל הקרבנות קרבן שטעון הזיית דם באצבעו אלא חטאת בלבד, שנאמר: בה וטבל אצבעו בדם, וצריך שיהיה שם דם כדי טבילה לא שיספג אצבעו מדם.

הלכה י

ומנין הוא מתחיל?

עולה בכבש ופונה לימינו ומהלך על הסובב ונותן בקרן דרומית מזרחית תחילה, ואחר כך בקרן השניה הסמוכה לה שהיא מזרחית צפונית, ואח"כ בקרן שלישית הסמוכה לה שהיא צפונית מערבית, ואחר כך בקרן רביעית הסמוכה לה שהיא מערבית דרומית. ועל יסוד אותה הקרן שהשלים בה המתנות הוא שופך שירי הדם, שנאמר: ואת כל הדם ישפך אל יסוד מזבח (העולה) זה יסוד דרומי.

הלכה יא

כל חחטאות הנשרפות דמם נכנס לפנים להיכל ומזין ממנו שם כאשר מפורש בתורה. ושירי הדם שופכן על יסוד המערבי של מזבח החיצון שהוא פוגע בו תחילה בצאתו מן ההיכל.

הלכה יב

והיכן מזין מדמן וכמה מזה מהם?

פר ושעיר של יום הכפורים דם כל אחד מהן טעות שמונה הזיות על בין הבדים ושמונה על הפרוכת. ומערב דם הפר והשעיר ומזה משניהם ארבע הזאות על ארבע קרנות מזבח הזהב שבהיכל, ושבע הזיות על אמצעו של מזבח זה, כמו שיתבאר בהלכות עבודת יוה"כ. ואם לא כיון בהזיות שבפנים כשרות.

הלכה יג

פרים הנשרפין ושעירים הנשרפין זורק דם מכל אחד מהם שבע הזיות על הפרוכת המבדלת בין הקדש ובין קדש הקדשים, וארבע הזיות על ארבע קרנות מזבח הזהב.

הלכה יד

וכל הדמים הניתנין על מזבח הזהב, כשהוא נכנס עומד בין המזבח למנורה והמזבח לפניו ונותן על קרנות המזבח מבחוץ. מתחיל מקרן מזרחית צפונית לצפונית מערבית למערבית דרומית לדרומית מזרחית.

הלכה טו

פר כהן משיח הבא על כל המצות כהן המשיח עצמו מקבל דמו ומזה ממנו מבפנים, ואם קיבל והזה כהן הדיוט, כשר.

הלכה טז

שעירי ע"ז והן שעירין הנשרפין לא נתפרש בהן בתורה כיצד נותן דמן ולהיכן הוא נותן, אלא לפי שהן חטאת הקהל דינן כדין פר העלם שהוא חטאת הקהל לכל האמור בו: למתן דמים ולשריפה ולטמא את השורף.

הלכה יז

הבכור והמעשר והפסח דם כל אחד מהן טעון מתנה אחת בשפיכה כנגד היסוד באי זו רוח שירצה משלש זויות המזבח שהרי קרן מזרחית דרומית לא היה לה יסוד, כמו שביארנו. ומניין שאינן טעונין אלא מתנה אחת?

שהרי נאמר בבכור: ואת דמם תזרוק על המזבח, מפי השמועה למדו, שהוא הדין במעשר ובפסח שנותן דמן מתנה אחת כבכור.

הלכה יח

כל הזבחים מקטירין אימוריהן על גבי המזבח אחר שזורקין הדם תחילה. וכל הזבחים מפשיטין אותן ואחר כך מוציאין את אימוריהן, ואין מפשיטין אותן עד שיזרק הדם, חוץ מחטאות הנשרפות שאין מפשיטין אותם כלל, שנאמר: את עורם ואת בשרם. נמצאת אומר: זורק תחילה ואח"כ מפשיט וקורע ומוציא האימורין ומקטירן.

הלכה יט

כל עורות קדשי הקדשים לכהנים בין בקרבנות צבור בין בקרבנות יחיד, שנאמר: עור העולה אשר הקריב, אבל עורות קדשים קלים לבעלים, וכל עולה שלא זכה המזבח בבשרה לא זכו הכהנים בעורה, שנאמר: עולת איש, עולה שעלתה לאיש.

הלכה כ

כל קדשי הקדשים שאירע בהן פיסול קודם הפשטן, אין עורותיהן לכהנים. לאחר הפשטן, עורן לכהנים. וכל העורות מחלקין אותן אנשי משמר ביניהן מערב שבת לערב שבת.

הלכה כא

המתפיס עולתו לבדק הבית, וכן המקדיש נכסיו והיו בהן זכרים שדינן שיקרבו עולות, אין עורותיהן לכהנים, שנאמר: עולת איש, פרט לעולת הקדש, אלא ימכרו העורות ויפלו לבדק הבית אחד. עולת איש או אשה או עכו"ם או עבד, עורותיהן לכהנים, לא נאמר איש אלא להוציא ההקדש.