הלכות מעילה פרק ב

הלכה א

קדשים קלים אין מועלין בהן עד שיזרק הדם, נזרק הדם, מועלין באימוריהן עד שיצאו לבית הדשן שהרי הן לאשים, ואין מועלין בדבר הנאכל, כמו שביארנו. אפילו העלה האימורין שלהן למזבח קודם זריקה, אין מועלין בהן עד שיזרק הדם. הוציא אימוריהן לחוץ קודם זריקה, אין מועלין בהן עד שיזרק הדם. נזרק הדם אף על פי שעדיין הן בחוץ ולא החזירן, מועלין בהן, שהזריקה מועלת ליוצא בין להקל בין להחמיר.

הלכה ב

כל קדשי קדשים מועלין בהן משהוקדשו עד שיזרק הדם. נזרק הדם, מועלין בהן בדבר שכולו לאשים עד שישרף ויצא לבית הדשן, ואין מועלין בדבר הנאכל כמו שביארנו.

הלכה ג

כיצד?

העולה אחד עולת העוף ואחד עולת בהמה והקומץ והלבונה, ומנחת כהנים והחביתין ומנחת נסכים, מועלין בהן משעת הקדשן עד שיצאו אחר שריפתן על המזבח לבית הדשן.

הלכה ד

וכן פרים הנשרפין ושעירים הנשרפין, מועלין בהן משעת הקדשן עד שישרפו ותגמר שריפתן בבית הדשן ויתוך הבשר, אבל קודם שיתוך מועלין בו והוא בבית הדשן.

הלכה ה

וכן פרה אדומה מועלין בה משהוקדשה עד שתעשה אפר, אע"פ שהיא כקדשי בדק הבית, הרי נאמר בה: חטאת היא. ותנאי בית דין הוא: שלא ימעול אדם באפר הפרה.

הלכה ו

חטאת בהמה ואשם וזבחי שלמי צבור, מועלים בכולן משהוקדשו עד שיזרק הדם. נזרק הדם, מועלין באימוריהן עד שיצאו לבית הדשן ואין מועלין בבשר. וכן חטאת העוף, מועלין בה משהוקדשו עד שיזה דמה, הוזה דמה אין בה מעילה, אבל אסור ליהנות במוראתה ונוצתה, והנהנה בהן אחר הזייה לא מעל.

הלכה ז

המנחות מועלין בהן משהוקדשו, אע"פ שעדיין לא נתקדשו בכלי שרת עד שיקטיר הקומץ, קרב הקומץ, הותרו השירים באכילה. ואם נפסלו השירים או חסרו ואחר כך הקטיר הקומץ הואיל והקטרה זו אינה מתרת השירים באכילה, הרי הדבר ספק אם יצאו ידי מעילה או לא יצאו.

הלכה ח

לחם הפנים מועלין בו משהוקדש, אף על פי שעדיין לא נאפה עד שיקטיר הבזיכין. הקטיר הבזיכין, הותר באכילה. וכן שתי הלחם, מועלין בהן משהוקדשו קודם שיאפו עד שיזרק דם הכבשים. נזרק דם הכבשים, הותר באכילה.

הלכה ט

הנסכים מועלין בהן משהוקדשו, ירדו לשיתין אין מועלין בהן. מים שמנסכים בחג הסוכות, כל זמן שהן בכד של זהב אין נהנין בהן, והנהנה לא מעל. נתנו אותן בצלוחית, מועלין בכולן, שהרי הן מכלל הנסכים.

הלכה י

לוג שמן של מצורע מועלין בו משהוקדש בכלי עד שיזרק דם האשם. נזרק דם האשם, לא נהנין ולא מועלין עד שיתנו ממנו מתנותיו. נתנו ממנו המתנות, הותרו השירים באכילה כבשר חטאת ואשם.

הלכה יא

כל דמי שחיטת הקדשים אין מועלין בו בין לפני כפרה בין לאחר כפרה עד שיצא לנחל קדרון. יצא לנחל קדרון, מועלין בו מפני שהיה נמכר לגנות ודמיו הקדש. אבל המקיז דם לבהמת קדשים, הרי הוא אסור בהנייה ומועלין בו, הואיל ואינה יכולה לחיות בלא דם הרי הוא כגופה.

[השגת הראב"ד דין]: יצא לנחל קדרון

אמר אברהם: אותה מעילה אינה אלא מדרבנן והכי איתא ביומא.

הלכה יב

העצמות והגידים והקרנים והטלפים שפירשו מקדשי קדשים: לפני זריקת דמים, מועלין בהן. פירשו לאחר זריקת דמים, אין מועלין בהן. עצמות העולה שפירשו לפני זריקה, אין מועלין בהן לאחר זריקה, שהזריקה מתרת אותם, ואם פירשו אחר זריקה, מועלין בהן לעולם. עצמות העולה שפקעו מעל המזבח קודם חצות הלילה, מועלין בהן, לאחר חצות, אין מועלין בהן. אף על פי שפקעו קודם חצות, כיון שהגיע חצות הלילה נעשו כל האיברים כמי שנתאכלו ונעשו אפר.

הלכה יג

גחלת שפקעה מעל המזבח בין לפני חצות בין לאחר חצות, לא נהנין ולא מועלין, אבל גחלת של קדשי בדק הבית מועלין בה. והשלהבת לא נהנין ולא מועלין.

הלכה יד

דשן המזבח החיצון בין קודם הרמת הדשן בין אחר הרמה, מועלין בו.

הלכה טו

דישון המזבח הפנימי ודישון המנורה, לא נהנין ולא מועלין.

הלכה טז

כל בהמת קדשי קדשים שהיא בעלת מום, בין שקדם מום קבוע להקדשה בין שקדם הקדשה למום קבוע, ואפילו היתה מחוסר זמן מועלין בהם משהוקדשו עד שיפדו. אבל תורין שלא הגיע זמן ובני יונה שעבר זמנן והן קדשי מזבח, אע"פ שאסור ליהנות בהן הנהנה לא מעל, הואיל ואינן ראויין לפדיון הרי הם כחטאות המתות לפיכך אין מועלין בהן.