הלכות מעילה פרק ה

הלכה א

אחד המקדיש לבדק הבית דבר הראוי לחזק הבדק כגון אבן או קורה, או המקדיש לבדק הבית דבר הראוי למזבח כגון כבשים ותורים, או המקדיש למזבח דבר הראוי לבדק הבית כגון אבן וקורה, או המקדיש לזה ולזה דברים שאינן ראויין לא לזה ולא לזה כגון המקדיש תרנגולין וחומץ וציר או קרקע, אפילו הקדיש אשפה מליאה זבל או עפר או אפר, מועלין בכולן משעה שהוקדשו עד שיפדו דברים הראויים להפדות.

הלכה ב

כל קדשי בדק הבית עם דברים שמועלין בהן מקדשי מזבח, מצטרפין זה עם זה למעילה, ואם נהנה בשוה פרוטה מכולם מעל.

הלכה ג

אכל והאכיל את חברו או נהנה ומהנה חברו, אכילתו והניית חברו או אכילת חברו והנייתו כולן מצטרפין למעילה, ואם נעשה מן הכל הנייה בפרוטה מעל.

הלכה ד

המעילה מצטרפת לזמן מרובה. כיצד?

נהנה היום מן ההקדש ונהנה לאחר כמה שנים בהעלם אחד, הרי אלו מצטרפין לפרוטה ומעל.

הלכה ה

אין מעילה אלא בתלוש מן הקרקע, אבל הנהנה בקרקע עצמה או במחובר לה, לא מעל אפילו פגם. כיצד?

החורש שדה הקדש או הזורע בה פטור. נטל מאבקה ונהנה בה ופגמה מעל. הדש בשדה הקדש מעל, שהאבק שלה מועיל לשדה והרי נהנה באבק ופגם השדה. וכן אם חרש שדה הקדש כדי להעלות אבק לעשב שנתן בה ונטל העשב מעל. הדר במערת הקדש או בצל אילן או שובך של הקדש, אע"פ שנהנה לא מעל. וכן המקדיש בית בנוי הדר בו, לא מעל אבל המקדיש עצים ואבנים ובנה בהן בית, הדר שם מעל כמו שיתבאר.

הלכה ו

גידולי הקדש מועלין בהן. כיצד?

הקדיש שדה והוציאה עשבים, אילן ועשה פירות, מועלין בהן. אבל המקדיש את הבור ריקן ואחר כך נתמלא מים, הקדיש אשפה ואחר כך נתמלאת זבל, שובך ונתמלא יונים, הואיל ואינן גדולי הקדש אין מועלין בהן. וכן הזבל והפרש שבחצר הקדש, לא נהנין ולא מועלין. ומה יעשו בהן?

ימכרו ויפלו דמיהן ללשכה. מעין שהוא יוצא מתוך שדה הקדש, אסור ליהנות במים שיוצאין ממנו בתוך השדה, והנהנה לא מעל. יצאו המים חוץ לשדה, מותר ליהנות בהן. ערבה הגדילה בשדה הקדש, לא נהנין ולא מועלין. אילן של הדיוט הסמוך לשדה הקדש ושרשיו יוצאים בתוך השדה, אם בינו לבין השדה של הקדש עד שש עשרה אמה, הרי אותן השרשין שבתוך השדה אסורין, והנהנה מהן לא מעל. היה האילן רחוק יתר על שש עשרה, הנהנה בהן מעל. אילן של הקדש הסמוך לשדה הדיוט ושרשיו יוצאין בתוך השדה, אם היה בתוך שש עשרה אמה, מועלין בהן. היה רחוק יתר על שש עשרה אמה, אותן השרשין שבתוך השדה הדיוט לא נהנין ולא מועלין.

[השגת הראב"ד דין]: ערבה הגדילה

אמר אברהם: זה שיבוש שלא נאמר במשנה אלא על אותה ערבה של אותה מקום שהיתה למטה מירושלים שייחדוה לשם מצוה.

הלכה ז

קן שבראש האילן של הקדש שבנה אותן העוף מעצים ועשבים וכיוצא בהן, כל הקן עם הביצים שבו עם האפרוחים הצריכין לאמן אין נהנין בהן, והנהנה לא מעל.

הלכה ח

המקדיש את היער מועלין בכולו בין באילנות בין בכל קן שבראש האילנות או שביניהן.

הלכה ט

גזברים ששפו עצי הקדש וקצצו אותן, מועלין באותן העצים הקטנים שחתכו מעת שקצצו. אבל אין מועלין לא בשפוי ולא בנסורת ולא בנביה של עצים, והוא הגוף הקשה העגול שבתוך העץ הדומה ליבלת שלא יצלח למלאכה.

[השגת הראב"ד דין]: והוא הגוף הקשה

אמר אברהם: אינו כן אלא העלה הנובל שהרי שנינו שהנביה נושרת עליהן והווה להן לזבל.

הלכה י

המקדיש עבדו אין מועלין בו ולא בשערו אף על פי שהוא עומד להגזז, מפני שהוא מחובר לו וכל זמן שהוא מחובר הולך ומשביח.

הלכה יא

הזורע פירות הקדש פודה אותן בשעת זרען. ואע"פ שלא פדה, הרי הגדולין חולין ואין מועלין בהן ואין משלמין מהן קרן וחומש וחייבין בחלה.

הלכה יב

שמרים של הקדש שנתן עליהם מים, ראשון ושני ושלישי אסור ליהנות בו, והנהנה לא מעל. רביעי מותר, במה דברים אמורים? בקדשי בדק הבית, אבל קדשי מזבח אף מרביעי ואילך לעולם אסור.

הלכה יג

המקדיש תרנגולת למזבח, מועלין בה ובביצתה. הקדיש חמור למזבח מועלין בה ובחלבה. הקדיש תורים לבדק הבית, מועלין בהן ובביצתן כמו שביארנו.

הלכה יד

כתנות כהונה שבלו, מועלין בהן כשאר קדשים. והחדשים, הואיל וניתנו ליהנות בהן, אין מועלין בהן.

הלכה טו

קדשי עכו"ם אם לבדק הבית הקדישו, מועלין בהן. ואם קדשי מזבח הן, אין בהן מעילה מן התורה, שנאמר: בקרבנות דבר אל בני ישראל, אבל אסור ליהנות בהן מדברי סופרים.

הלכה טז

קול ומראה וריח של הקדש לא נהנין ולא מועלין. במה דברים אמורים?

כשהריח בקטרת אחר שעלתה התימורת, אבל אם הריח בקטרת כשתעלה תמרתה מעל.