הלכות מעילה פרק ז

הלכה א

מי ששגג ולקח הקדש או מעות הקדש ונתנו לשליח להוציאו בתורת חולין: אם עשה השליח שליחותו, המשלח הוא שמעל. ואם לא עשה שליחותו אלא עשה השליח מדעת עצמו, השליח הוא שמעל. כיצד?

בעל הבית שאמר לשלוחו: תן (לי) מאותו בשר לאורחין הלך ונתן להן ככר, או שאמר לו: תן להן ככר ונתן להן בשר. אמר לשלוחו: הבא לי מן החלון והביא לו מן המגדל, או שאמר לו הבא מן המגדל והביא לו מן החלון, השליח מעל וכן כל כיוצא בזה. הלך השליח והביא מן החלון כמו שאמר לו, אע"פ שאמר השולח: לא היה בלבי שיביא אלא מן המגדל, בעל הבית מעל שהרי עשה שליחות מאמרו, ודברים שבלב אינן דברים. ואפילו היה השליח חרש או שוטה או קטן שאין להן שליחות אם עשה כמאמרו, בעל הבית מעל. ואם לא עשה שליחותו, בעל הבית פטור.

אמר לשלוחו: תן לאורחין חתיכה חתיכה של בשר, הלך השליח ואמר להן: טולו שתים שתים, בעל הבית מעל, שהרי נעשה דברו והשליח פטור מפני שהוא מוסיף על שליחות בעל הבית ולא עקר השליחות, אבל אם אמר להם השליח: טולו שתים שתים מדעתי, שניהן מעלו. נטלו האורחים שלש שלש, אף האורחין מעלו מפני שכל אחד מהן עשה שליחות חברו והוסיף מדעתו. נמצא חברו חייב לפי שנעשו דבריו ולא נעקרה השליחות והוא חייב על זה שהוסיף מדעתו.

הלכה ב

במה דברים אמורים?

,כשהיו החתיכות מקדשי בדק הבית אבל אם היו בשר עולה וכיוצא בו, לא מעל אלא האוכל בלבד, שהרי הוא חייב באיסור אחר יתר על המעילה: ובכל התורה כולה אין שליח לדבר עבירה אלא במעילה לבדה שלא יתערב עמה איסור אחר.

[השגת הראב"ד דין]: אבל אם היו בשר עולה

אמר אברהם: תוספתא היא במעילה ויפה פירש עוד אומר בה גם אני מפני שהעולה אינה נעשית חתיכות אלא מנתחה איברים איברים כדאיתא בתמיד וכדתנן בשקלים בשר שנמצא בעזרה איברים עולה וחתיכות חטאת הילכך אלו שראו אותה חתיכות היה להם לטעות של חטאת הם וכאנוסים דמו דלא הוה להו לשיולי אבל האוכל חייב שהוא נהנה וראוי לסמוך עליו.

הלכה ג

הנותן פרוטת הקדש לשלוחו ואמר לו: הבא לי בחציה נרות ובחציה פתילות, הלך והביא לו בכולה נרות או בכולה פתילות, או שאמר לו: הבא לי בכולה נרות או בכולה פתילות, הלך והביא בחציה נרות ובחציה פתילות, שניהם פטורים. בעל הבית לא מעל, שהרי לא נעשה שליחותו בפרוטה, והשליח לא מעל, שהרי לא עקר שליחותו בפרוטה. אבל אם אמר לו: הבא לי בחציה נרות ממקום פלוני, ובחציה פתילות ממקום פלוני והלך והביא נרות ממקום פתילות ופתילות ממקום נרות, השליח מעל.

הלכה ד

נתן לו שתי פרוטות ואמר לו: הבא לי אתרוג והלך והביא לו בפרוטה אתרוג ובפרוטה רמון, השליח מעל ובעל הבית פטור, שהרי שלחו לקנות לו אתרוג ששוה שתי פרוטות, לפיכך אם היה האתרוג שהביא לו בפרוטה אחת שוה שתי פרוטות, שניהם מעלו.

הלכה ה

השולח פרוטה ביד שלוחו לקנות לו בה חפץ, ונזכר בעל הבית שהיא הקדש קודם שתגיע ליד החנוני, השליח מעל שהוא שוגג, ובעל הבית כבר נזכר ואין המזיד חייב בקרבן מעילה, כמו שביארנו. נזכר אף השליח וידע שהיא הקדש קודם שתגיע לחנוני, שניהם פטורים מקרבן מעילה, והחנוני חייב כשיוציא אותה פרוטה שנתערבה במעותיו, שהרי הוא שוגג. הודיעו לחנוני שפרוטה שנתנו לו הקדש, שלשתן פטורין ונתפס המקח להקדש.

הלכה ו

וכיצא יעשה כדי להציל החנוני מן החטא עד שיהיה מותר להשתמש בכל המעות? נוטל פרוטה של חולין או כלי כל שהוא ואומר: פרוטה של הקדש בכל מקום שהיא מחוללת על זה. ותעשה אותה פרוטה או הכלי הקדש ויותר החנוני להשתמש בכל המעות. וכן פרוטה של הקדש שנתערבה בכל הכיס, או שאמר פרוטה בכיס זה הקדש, מחלל אותה ואח"כ ישתמש בכיס. ואם הוציא ולא חילל, לא מעל עד שיוציא את כל הכיס.

הלכה ז

אמר: כיס מכיסי הקדש ושור משוורי הקדש, מועלין בכולן ומועלין במקצתן. כיצד עושה? מביא את הגדול שבהם ואומר: אם הקדש הוא, הרי הוא הקדש, ואם לאו, ההקדש בכל מקום שהוא מחולל על זה, ויהנה בקטן.

הלכה ח

המועל בפחות משוה פרוטה בין בזדון בין בשגגה, משלם את הקרן ואינו חייב חומש ולא קרבן. ויראה לי: שאינו לוקה על פחות משוה פרוטה אם היה מזיד.

הלכה ט

המפקיד מעות אצל בעל הבית ונשתמש בהן והוציא בעל הבית מעל, שהרי אין לו רשות להשתמש בהן ובעל הפקדון לא הרשהו.

הלכה י

הפקידן אצל שולחני או חנווני ולא היו חתומין ולא קשורין קשר משונה הואיל ויש לו רשות מן הדין להשתמש בהן, אם הוציאו שניהן פטורין: בעל הפקדון פטור, שהרי לא אמר לו השתמש בהן, והחנוני פטור, מפני שאינן קשורין קשר משונה ולא חתומין וכאילו השתמש ברשות.

הלכה יא

האשה שהכניסה מעות של הקדש לבעלה, או שהקדיש מורישה ומת ונפלו לה הקדשות בירושה, לכשיוציא הבעל המעות בחפציו ימעול.