סימן תכז: מצות עשה להסיר כל מכשול שיש בו סכנת נפשות ועשיית מעקה לגגו
סעיף א
מצות עשה לעשות אדם מעקה לגגו, שנאמר (דברים כב, ח) ועשית מעקה לגגך, והוא שיהיה בית דירה, אבל בית אוצרות ובית הבקר וכיוצא בהן, אינו זקוק לו.
סעיף ב
כל בית שאין בו ד' אמות על ד' אמות פטור ממעקה.
סעיף ג
בית של שני שותפים חייבים במעקה, שנאמר: (שם) כי יפול הנופל ממנו, לא תלה אלא בנופל, אם כן למה נאמר גגך, למעט בתי כנסיות ובתי מדרשות לפי שאינם עשוים לדירה.
סעיף ד
היתה רשות הרבים גבוה מגגו, אינו זקוק למעקה, שנאמר: (שם) כי יפול הנופל ממנו.
סעיף ה
גובה המעקה, אין פחות מי' טפחים כדי שלא יפול ממנו הנופל, וצריך להיות המחיצה חזקה כדי שישען אדם עליה ולא תפול.
סעיף ו
כל המניח גגו בלא מעקה ביטל מצות עשה ועבר על לא תעשה, שנאמר: (שם) ולא תשים דמים בביתך.
סעיף ז
אחד הגג ואחד כל דבר שיש בו סכנה וראוי שיכשול בה אדם וימות, כגון שהיתה לו באר או בור בחצירו, בין שיש בו מים שאין בו מים, חייב לעשות חוליא גבוה י' טפחים, או לעשות לה כיסוי, כדי שלא יפול בה אדם וימות.
סעיף ח
וכן כל מכשול שיש בו סכנת נפשות, מצות עשה להסירו ולהשמר ממנו ולהזהר בדבר יפה, שנאמר: (דברים ב, ט) השמר לך ושמור נפשך, ואם לא הסיר והניח המכשולות המביאים לידי סכנה, ביטל מצות עשה ועובר בלא תשים דמים.
סעיף ט
הרבה דברים אסרו חכמים מפני שיש בהם סכנת נפשות, וקצתם נתבארו בטור (יורה-דעה סימן קט"ז), ועוד יש דברים אחרים ואלו הן: לא יניח פיו על הסילון המקלח וישתה, ולא ישתה בלילה מהבארות ומהאגמים שמא יבלע עלוקה והוא אינו רואה.
הגה: וכבר כתבתי דברים אלו (שם) ביורה דעה סימן קט"ז, עיין שם.
סעיף י
כל העובר על דברים אלו וכיוצא בהם, ואמר הריני מסכן בעצמי ומה לאחרים עלי בכך, או איני מקפיד בכך, מכין אותו מכת מרדות, והנזהר מהם, עליו תבא ברכת טוב.