חושן משפט

הלכות דיינים

• סימן א: מנוי השופטים בארץ ובחו"ל
• סימן ב: בית דין מכין ועונשין לצורך שעה
• סימן ג: בכמה דיינים דנין
• סימן ד: כיצד אדם עושה דין לעצמו
• סימן ה: באיזה יום דנין ובאיזה זמן ביום
• סימן ו: על כמה דנין
• סימן ז: מי ראוי לדון והפסולים מחמת שנאה וקורבה
• סימן ח: שלא למנות דיין שאינו הגון וגודל שכר הדיין וענשו
• סימן ט: שלא ליקח שוחד והתרת שכר בטלה
• סימן י: להיות מתון בדין ושימלך בגדול ממנו
• סימן יא: כיצד מזמינים לדין ועל פי מי
• סימן יב: דיין שבאו לפניו רך וקשה וכל דיני פשרה
• סימן יג: כיצד בוררים הדיינים כשאין בעלי דינים מסכימים יחד
• סימן יד: אם אחד מבעלי דינין אומר נלך לבית דין הגדול ודין האומר מאיזה טעם דנתוני
• סימן טו: איזה דין דנין תחלה ודין דין מרומה
• סימן טז: כמה זמן נותנים להביא ראיה ודין הטלת חרם
• סימן יז: להשוות הבעלי דינים בכל דבר
• סימן יח: כיצד נושאין ונותנין בדבר ושהולכין אחר הרוב
• סימן יט: כיצד נותנין הפסק וסדר כתיבתו
• סימן כ: עד מתי יכול להביא ראיה לסתור הדין
• סימן כא: מי שקבל עליו להשלים הדין ליום ידוע ונאנס
• סימן כב: מי שקבל עליו קרוב ופסול ודין שבועה והפוכה
• סימן כג: עד מתי נאמן הדיין לומר לזה זכיתי
• סימן כד: שנזקקין לתובע תחילה
• סימן כה: דיין שטעה מתי חוזר ומתי משלם
• סימן כו: שלא לדון בדיני עכו"ם
• סימן כז: שלא לקלל דיין ולא שום מישראל

הלכות עדות

• סימן כח: כיצד מאיימין העדים ואין מקבלין עדות שלא בפני בעל דין
• סימן כט: שלא יוכלו העדים לחזור
• סימן ל: אין עידי ממונות צריכים דרישה וחקירה וצריך להיות עדות שלם
• סימן לא: דיני הרבה כתי עדויות
• סימן לב: המודה בפני עדים שיאמרו דברים כהוייתן ואם אמר משטה אני בך
• סימן לג: פסולי עדות מחמת קורבה ואשה ועבד
• סימן לד: עדים הפסולים מחמת עבירה
• סימן לה: פסול סומא וחרש שוטה וקטן
• סימן לו: רבים שהעידו ונמצא אחד מהם קרוב או פסול
• סימן לז: הפסולים מחמת הנאה
• סימן לח: קצת דיני הזמה

הלכות הלואה

• סימן לט: כותבין שטר ללוה בלא מלוה ועל איזה הודאה כותבין
• סימן מ: דין המחייב עצמו לחברו
• סימן מא: דין מי שנמחק או אבד שטר חובו
• סימן מב: שכותבין השטר בכל לשון ודין אם אין המטבע מפורש בו
• סימן מג: שצריך לכתוב זמן בשטר וכל דיני האיחור והקדימה בפרטות
• סימן מד: דין חזרת השטר בשיטה אחרונה וכיצד מקיימים המחק והתלוים
• סימן מה: שהעדים צריכין לקרות מקודם השטר ודין שטר הבא על הנייר ועדיו על המחק
• סימן מו: העדים שאמרו קטנים או פסולים היינו או שטר אמנה היה וכל דין קיום שטרות
• סימן מז: מי שטען אמנה הוא או פרוע
• סימן מח: שכותבין טופסי שטרות
• סימן מט: שיכירו העדים שם הלוה והמלוה ודין טעות השמות והסכום
• סימן נ: שטר שכתב בו לויתי ממך מנה
• סימן נא: שטר שאין בו אלא עד אחד או אחד מהם פסול
• סימן נב: שטר שיש בו רבית או קרוע ונמחק ונטשטש
• סימן נג: שלא לשנות השטר
• סימן נד: דין אם כותבין שובר כשאבד שטרו וכיצד כותבים אותו
• סימן נה: דין אסמכתא כגון מי שפרע מקצת חובו והשליש שטרו
• סימן נו: דין שלישות
• סימן נז: דין שטר פרוע
• סימן נח: מי שהוציא שטר חוב על חברו וטענת סטראי
• סימן נט: שטר מקויים והלוה טוען פרוע
• סימן ס: דין שעבוד מטלטלין אגב מקרקעי ודין שעבוד דבר שלא בא לעולם ומחייב עצמו בדבר שאינו קצוב
• סימן סא: כמה דינים מענין שטרות
• סימן סב: דין אשה הנושאת ונותנת בתוך הבית
• סימן סג: מי שהועד עליו שמחזר אחר זיוף
• סימן סד: נפקד שרצה לעכב בחובו שטרות הפקדון
• סימן סה: דין שטרות שנמצאו ודין שובר שנמצא ביד שליש
• סימן סו: דין מכירת שטרות ואונאתן
• סימן סז: דיני שמיטה ופרוזבול
• סימן סח: דין שטרות העשויות בערכאות עכו"ם
• סימן סט: דין הוציא עליו כתב ידו מקויים או בלתי מקויים ודין טענת פרעתי ומודה מקצת
• סימן ע: דין מלוה על פה ואם אמר ליה אל תפרעני אלא בעדים
• סימן עא: לוה שהאמין למלוה בעל פה למה מועיל נאמנות
• סימן עב: המלוה על המשכון והרבה דיני משכונות
• סימן עג: כמה זמן סתם הלואה וכמה פרטי דיני הלואה
• סימן עד: באיזה מקום ניתנה מלוה לפרוע וסדר הפרעון

הלכות טוען ונטען

• סימן עה: אם המלוה והלוה צריכין לברר הטענות כל דיני המחוייב שבועה מן התורה או מדרבנן, ומי שאינו יכול לישבע, וכל שטוען התובע ונתבע ברי ושמא
• סימן עו: אחד שלוה משנים בעל פה מזה מנה ומזה מאתיים וכל אחד תובע מאתיים
• סימן עז: דין שנים שלוו מאחד ודין שותפין שלוה אחד לבדו
• סימן עח: הטוען שפרע תוך הזמן
• סימן עט: דין האומר לא לויתי וחילוק שבין צא תן לו או חייב אתה ליתן לו
• סימן פ: באיזה ענין טוען וחוזר וטוען
• סימן פא: אם הודה מעצמו מתי יכול לומר משטה אני בך
• סימן פב: דין שטר שאינו מקויים או מקויים שהלוה טוען אמנה או פרוע או רבית, ודין תנאי השטר והשבועה
• סימן פג: דין מלוה שהודה בשטר שהוא מזויף
• סימן פד: הפוגם או פוחת שטרו או עד אחד מעיד שהוא פרוע
• סימן פה: הוציא שטר חוב עליו והלה טוען שמכר לו שדהו
• סימן פו: ראובן נושה בשמעון ושמעון בלוי מוציאין מלוי ונותנין לראובן
• סימן פז: דיני שבועת היסת ושבועה דאורייתא
• סימן פח: דיני כפירה והודאה ושתהא ממין הטענה
• סימן פט: שהשכיר נשבע ונוטל
• סימן צ: הניזקין נשבעים ונוטלים כגון הנגזל והנחבל ודין המביא כלים מבית בעל הבית והוא אומר שאולים הם
• סימן צא: חנוני נשבע ונוטל ודין פנקסים
• סימן צב: דין החשוד על השבועה
• סימן צג: דין שבועת ספק ושבועת השותפין
• סימן צד: דין גלגול שבועה
• סימן צה: דין איזה שבועה נשבעין על קרקעות ודין הקדש בזמן הזה
• סימן צו: חרש שוטה וקטן איזה שבועה נשבעים וגם אשת איש

הלכות גבית מלוה

• סימן צז: להלוות לעני ושלא לנגשו, ושלא לחבול כלי או"נ ואלמנה, והשבת העבוט, ודין הסידור
• סימן צח: סדר גביית החוב והמבקש זמן לפסול שטר ואם לא בא בזמנו
• סימן צט: כיצד משביעין ללוה אם יש לו, ומחרימים מי שיודע לו נכסים ואם הוא כשר או רמאי ואם נתן שלו במתנה
• סימן ק: המבקש זמן לפרעון כמה זמן נותנין לו, ואם לא בא בזמנו, והמסרב צווי בית דין
• סימן קא: מגבין לבעל חוב מעות או מטלטלין, ואם תלה מעותיו בעכו"ם, ואם יש עליו חובות לעכו"ם
• סימן קב: מאיזה קרקע מגבין החוב לבעל החוב
• סימן קג: שמין קרקע של לוה, ואם טעו בשומא, ושומא הדרה לעולם
• סימן קד: דין בעל חוב מאוחר שקדם וגבה מקרקע או מטלטלי, ומלוה על פה מוקדמת קודמת למלוה בשטר
• סימן קה: דין התופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים ונפקד שתפס הפקדון בשביל הבעל חוב
• סימן קו: דין הבא ליפרע שלא בפני בעל חובו

הלכות גביית חוב מהיתומים

• סימן קז: כופין את היתומים לפרוע חוב אביהם
• סימן קח: באיזה ענין נפרע מלוה מיורשיו ואיזה שבועה אדם מוריש לבניו
• סימן קט: מכריזין על נכסי יתומים
• סימן קי: אין נזקקין לנכסי קטן

הלכות גביית חוב מנכסים משועבדים

• סימן קיא: דין מלוה בשטר גובה ממשעבדי והמלוה על פה
• סימן קיב: אין בעל חוב טורף מהמשועבדים ממה שקנה
• סימן קיג: אין בעל חוב טורף ממטלטלים המשועבדים
• סימן קיד: דין בעל חוב עם הלוקח אם יכול לדחותו אצל הלוה
• סימן קטו: דין הפירות והשבח בטורף מלוקח ויתומים
• סימן קטז: כיצד כותבין לו הטירפא

הלכות אפותיקי

• סימן קיט: המוכר כל שדותיו ולוה שהתנה שיגבה מן העידית
• סימן קיז: דין העושה שדהו או עבדו אפותיקי
• סימן קיח: הכותב ללוקח שני, דין ודברים אין לי עמך
• סימן קכ: הזורק חובו סתם או בתורת גיטין וזרקו ונאבד

הלכות העושה שליח לגבות חובו

• סימן קכא: השולח חובו על ידי שליח

הלכות הרשאה

• סימן קכב: אם מת המלוה או שביטל השליחות או ההרשאה
• סימן קכג: הרשאה על מה נכתבת וכיצד נכתבת
• סימן קכד: נתבע אם יכול לעשות מורשה
• סימן קכה: השולח חובו או פקדונו על ידי שליח
• סימן קכו: הפורע חובו במעמד שלשתן
• סימן קכז: דין איש שלוה מאשתו וגרשה או מעבדו ושחררו והלוה מן העכו"ם שנתגייר
• סימן קכח: דין הפורע חובו של חברו או שמשכנו בשביל חברו

הלכות ערב

• סימן קכט: דין הערב בשטר ועל פה ומתי נפרעין מן הערב
• סימן קל: דין הערב שפרע למלוה כיצד נפרע מן הלוה
• סימן קלא: מי שחזר בו אחר שנתרצה להיות ערב
• סימן קלב: עבד ואשה וקטן שערבו ושנים שנעשו ערבים בשביל אחד ואחד בשביל שנים

הלכות חזקת מטלטלין

• סימן קלג: מי שמוחזק במטלטלין הידועים לאחר
• סימן קלד: אומן שטוען בדבר שהוא אומן שקנאו מבעליו
• סימן קלה: דין המחזיק בבעלי חיים כגון בהמה ועבד
• סימן קלו: מי שנתחלפו כליו בבית האבל והמשתה
• סימן קלז: מי שלקט פירותיו של חברו
• סימן קלח: דין שנים האוחזין בטלית וחלוקים עליו
• סימן קלט: דין שנים חלוקים בדבר ואם בא שלישי וחטפה

הלכות חזקת קרקעות

• סימן קמ: דין המחזיק בקרקע של חברו ודין חזקת הבתים וחנויות
• סימן קמא: דין חזקת שדה הלבן והאילן
• סימן קמב: דין סיוע המערער למחזיק בחזקתו ואם היה הסיוע בטעות
• סימן קמג: דין המחזיק שלא בפני המערער והוא במדינה אחרת או ברח
• סימן קמד: שנים שהחזיקו בשדה אחת זה אכלה וזה אכלה
• סימן קמה: הביא המחזיק עדים ולא כיוונו עדותם בשנים
• סימן קמו: מחאה מבטל החזקה ובאיזה לשון ובמה ומתי
• סימן קמז: המערער על השדה והוא עד או דיין
• סימן קמח: מי שאבדה לו דרך שדהו
• סימן קמט: אלו שאין להם חזקה השותפין והאריסין והאפטרופסים הגזלנים והאחין וחרש שוטה וקטן
• סימן קנ: מי שירד לתוך שדה בתורת משכון וחזר ועשה שטר מכירה
• סימן קנא: דין אלו שאין אכילתן ראיה
• סימן קנב: דין אלו שאין להם חזקה מתי יש להם חזקה

הלכות נזקי שכנים

• סימן קנג: דין הוצאת זיז ומרזב והעמדת סולם ונעיצת קורות
• סימן קנד: חזקת חלונות ופתחים וכמה צריך להתרחק מהן
• סימן קנה: דין הרחקת נזיקין
• סימן קנו: דין מי שירד לאומנתו של חברו, ומי שמביא סחורה לעיר אחרת

הלכות שותפים בקרקע

• סימן קנז: שנים שהן שותפים בחצר ובאים לידי חלוקה, כיצד יבנו הכותל
• סימן קנח: חלקו גינה או בקעה כיצד עושים הגדר
• סימן קנט: היזק ראייה שמגג לגג וכיצד יסירוהו
• סימן קס: גג הסמוך לחצר ושתי חצרות אחת גבוה מחברתה
• סימן קסא: דברים שבני החצר כופין זה את זה
• סימן קסב: דברים שבני מבוי כופין זה את זה
• סימן קסג: דברים שבני העיר כופין זה את זה
• סימן קסד: בית ועליה של שנים ומה יש על כל אחד לתקן
• סימן קסה: מי שיש לו גינה תחת בד של חברו
• סימן קסו: מי שנפל כותלו לגינת חברו
• סימן קסז: שתי גינות אחת גבוה מחברתה
• סימן קסח: שטף נהר את זיתיו, והמוכר זיתיו לעצים
• סימן קסט: מי שיש לו בור לפנים מבורו וגינה לפנים מגינתו
• סימן קע: גנות המסתפקות ממעין אחד

הלכות חלוקת שותפות

• סימן קעא: איזה דבר שהשותפין כופין זה את זה לחלוק וכל דיניו
• סימן קעב: בית או חצר איך נותנים ד' אמות ודין הזבל שבחצר ונתינת האכסניא
• סימן קעג: שותפים או אחים שרצו לחלוק דבר שאין בו דין חלוקה וחלוקת ספרים, ושאין להם חזקה זה על זה
• סימן קעד: אחים או שותפים או בכור שבאים לחלוק

הלכות מצרנות

• סימן קעה: אחין שרצו לחלק וכל דיני דבר מצרא

הלכות שותפים

• סימן קעו: השיתוף כיצד מתקיים וכיצד נוהגין וכיצד נפרדין ואם מת אחד מהם
• סימן קעז: שותפים שאחד מהם ירד לאומנות המלך או חלה
• סימן קעח: שותף שבקש מהמוכס שימחול לו
• סימן קעט: שותפין אין להם חזקה זה על זה
• סימן קפ: שותפים בחצר שנדרו הנאה זה מזה
• סימן קפא: שיירא שעמד עליהם גייס והציל אחד מהם

הלכות שלוחין

• סימן קפב: כיצד נעשה שליח או טעה וקנה ביוקר ואם עבר על דעת משלחו
• סימן קפג: עשה שליח לקנות לו חטין וקנה לו שעורים
• סימן קפד: הקונה שדה על שם אחר ואחר כך אומר שהוא לעצמו ודין שליח שמנה לג' ביחד
• סימן קפה: סרסור שמכר בפחות או ביותר ממה שאמר לו בעל הבית, ושאר טענות שבינו לבין בעל הבית
• סימן קפו: הלוקח כלים מן האומן למכור
• סימן קפז: דין שליח שטוען שאירע לו אונסין
• סימן קפח: אין שליחות לעכו"ם ויש שליחות לעבד ואשה

הלכות מקח וממכר

• סימן קפט: דין אין המקח נגמר בדברים
• סימן קצ: דין קניית קרקע בכסף
• סימן קצא: דין קניית קרקע בשטר
• סימן קצב: דין קניית קרקע בחזקה
• סימן קצג: המחובר לקרקע דינו כקרקע
• סימן קצד: עכו"ם שמכר קרקע לישראל וקיבל כסף ולא כתב שטר
• סימן קצה: דין קניית קרקע או מטלטלין בחליפין
• סימן קצו: דין קניית עבד כנעני
• סימן קצז: קניית בהמה גסה ודקה
• סימן קצח: דין קניית מטלטלין איזה במשיכה ואיזה במסירה, ומה דינו במעות שבידו
• סימן קצט: יש דרכים שמעות קונות ויש זמן שמעות קונות
• סימן ר: דין קניית מטלטלין על ידי חצירו וכיצד קונה כליו
• סימן רא: דין רושם על החבית והתוקע כפו לחברו
• סימן רב: דין קניית מטלטלין אגב קרקע או עבדים וקרקע או עבד ומטלטלין או בהמה וכלים שעליה
• סימן רג: כל מטלטלין נקנין בחליפין ומטבע אין נקנה בחליפין
• סימן רד: אימתי מקבל החוזר בו מי שפרע ומתי נקרא מחוסר אמנה
• סימן רה: דין מוכר מחמת אונס ומסר מודעה ובטלה
• סימן רו: דין כשאמכור אמכור לך במאה ומכר לאחר ביותר או שאמר אמכרנה לך כמו שישומו אותו בית דין
• סימן רז: המוכר נכסיו על תנאי ודיני אסמכתא והמחייב עצמו בדבר שאינו חייב בו
• סימן רח: מקח שנעשה בצד איסור
• סימן רט: המקנה דבר שאינו מסויים או שלא בא לעולם
• סימן רי: המקנה לעובר שלו או לעובר אחר
• סימן ריא: דין דבר שלא ברשותו והכותב נכסיו לבניו לאחר מותו
• סימן ריב: דין מקנה דירת בית או חצירו או מקדיש דבר שלא בא לעולם
• סימן ריג: פירות כוורת ופירות שובך באיזה ענין קנה
• סימן ריד: המוכר בית סתם מה נמכר עמו
• סימן רטו: המוכר חצר ובית הבד ומרחץ ועיר מה מכר בכלל
• סימן רטז: המוכר שדה ואמר חוץ מדקל פלוני או חוץ מהאילנות או קרקע לזה ואילנות לזה (וכיצד יכתוב בשטר מכירה כדי להסתלק מן העירעורים)
• סימן ריז: המוכר בתוך שדהו אמת השלחים או דרך יחיד או דרך רבים או מקום לעשות קבורה
• סימן ריח: המוכר בית כור עפר ויש בו סלעים ובקעים
• סימן ריט: כיצד מסיימין המצרים ואם לא סיים אותם
• סימן רכ: המוכר את הספינה וקרוב וצמד בקר ופרה וחמור ושפחה
• סימן רכא: מוכר שאמר במאתים ולוקח אומר במנה
• סימן רכב: שנים חלוקים על המקח ושאר טענות שבין המוכר והלוקח
• סימן רכג: המחליף פרה בחמור וילדה או מי שיש לו ב עבדים או ב שדות
• סימן רכד: המחליף פרה בחמור או שקנה ונמצא נקב בבית הכוסות
• סימן רכה: אם קבל עליו כל אונס שאירע או התנה בפירוש שלא יהיה עליו אחריות
• סימן רכו: המוכר שדה שלא באחריות או יצא עליו קול ערעור

הלכות אונאה ומקח טעות

• סימן רכז: עד כמה הוה מחילה או חזרת האונאה ושליח שטעה ואחים שחלקו וטעו
• סימן רכח: אסור להונות בדברים ולגנוב דעת הבריות ולרמות במקח וממכר
• סימן רכט: המוכר לחברו חטים או שעורים או פירות כמה פסולת צריך לקבל הלוקח
• סימן רל: המוכר לחברו מרתף של יין והלוקח יין והחמיץ
• סימן רלא: שלא לרמות במדה ובמשקל כיצד יעשה אותם וכיצד ישקול וחייבים להעמיד ממונים על המדות ועל השערים
• סימן רלב: המוכר דבר במדה ובמשקל וטעה או שטעה במנין המעות ומוכר דבר ונמצא בו מום
• סימן רלג: המוכר מין ונמצא מין אחר או רע ונמצא יפה
• סימן רלד: המוכר דבר איסור ואכלו הלוקח
• סימן רלה: קטן וחרש ושוטה ושכור מתי מוכר מטלטלין והקונה בשבת וביום טוב
• סימן רלו: עכו"ם שאנס קרקע מישראל או בעלילות דברים
• סימן רלז: המחזיר אחר דבר לקנותו וקדם אחר וקנאו
• סימן רלח: כותבין שטר למוכר ולא ללוקח
• סימן רלט: מי שבא ואמר אבד שטר קנייתי כיצד כותבין לו שטר אחר
• סימן רמ: שני שטרי מכר היוצאים על שדה אחת מזמן אחד

הלכות מתנה

• סימן רמא: המתנה במה תתקיים וכן המחילה, והנותן דבר שאינו מסויים
• סימן רמב: דין מתנה באונס ומסירת מודעה ומתנה טמירתא
• סימן רמג: דין המזכה לחברו על ידי אחר ורוצה הנותן או המקבל לחזור בו
• סימן רמד: האומר לשנים לכתוב שטר מתנה לפלוני
• סימן רמה: הכותב נתתי שדה פלוני לפלוני והאומר נתתי שדה פלוני לפלוני והוא אומר לא נתת לי
• סימן רמו: השומע שמת בנו וכתב נכסיו לאחר
• סימן רמז: השולח חפצים לבני ביתו ולא פירש היאך יחלקום
• סימן רמח: הנותן מתנה לחברו ואמר ליה ואחריך לפלוני
• סימן רמט: הנותן מתנה וחוזר בו או הנותן לעבד ואשה

הלכות מתנת שכיב מרע

• סימן רנ: דין מתנת שכיב מרע במקצת או בכולה בלא קנין ובקנין
• סימן רנא: דיני מתנת שכיב מרע או בריא
• סימן רנב: מתנת שכיב מרע מוציאין ממנו למזון האשה והבנות
• סימן רנג: איזה לשון מועיל לשכיב מרע שאמר תנו מנה לפלוני מאתים לפלוני ושלש מאות לפלוני
• סימן רנד: שכיב מרע שביקש שיעשו קנין במתנות
• סימן רנה: שכיב מרע שאמר יש לי מנה ביד פלוני או של פלוני בידי
• סימן רנו: עכו"ם שנתגייר שנתן מתנת שכיב מרע או ששחרר עבדו
• סימן רנז: הכותב נכסיו לבנו או לאחר מהיום ולאחר מותו ומתנת בריא שכתבו בה מהיום ולאחר מיתה
• סימן רנח: מתנה שכתוב בה לאחר מיתה אם יש בו זמן

הלכות אבידה ומציאה

• סימן רנט: השבת אבידה מאיזה מקום חייב להשיבה
• סימן רס: המוצא דבר שמוכח שהונח שם
• סימן רסא: דין המוצא במקום שניכר שאינה אבידה
• סימן רסב: על איזה דבר חייב להכריז ואיזה דבר הוא של מוצאו
• סימן רסג: המוצא אבידה שמתבייש להשיבה
• סימן רסד: אבידתו קודמת לכל אדם אבידת רבו ואבידת אביו של מי קודמת
• סימן רסה: אין ליטול שכר על האבידה
• סימן רסו: דין אבידת עוברי עבירה
• סימן רסז: כיצד מכריז וכיצד מטפל בה בעודו בידו
• סימן רסח: דין קנייה בחצרו ובארבע אמותיו
• סימן רסט: המגביה מציאה לחברו ואם הגביהו חרש ופקח
• סימן ער: מציאת חרש שוטה וקטן ובנו ובתו ועבדו ושפחתו ואשתו ופועלו
• סימן רעא: מציאת בהמה ושטר חוב ושובר וגט אשה

הלכות פריקה וטעינה ודין הולכי דרכים

• סימן ערב: דין בהמות או ספינות שפגעו זה בזה

הלכות הפקר ונכסי הגר

• סימן רעג: דין הזוכה מן ההפקר והפקר כיצד וכמה
• סימן רעד: עוד יש איזה דברים של חברו שמותרים אע"פ שאינם הפקר
• סימן ערה: דין הזוכה בנכסי עכו"ם שנתגייר ומת בלא יורשין

הלכות נחלות

• סימן רעו: סדר נחלות כיצד הוא
• סימן רעז: הבכור נוטל פי שנים ואיזה הוא בכור לנחלה וספק בכור
• סימן רעח: אין הבכור נוטל פי שנים לא במלוה ולא בשבח ואם מכר חלק בכורה
• סימן רעט: דין האומר זה בני או אחי או עבדי וחזר ואמר איפכא
• סימן רפ: אמר אחד זה אחינו או שבא אחד ואמר אני אחיך
• סימן רפא: המעביר נכסיו מבניו ליתנם לאחד
• סימן רפב: שלא להעביר נחלה ממי שראוי לירש
• סימן רפג: דין ירושת עכו"ם וגר וישראל מומר לעכו"ם
• סימן רפד: אין צריך עדות ליורש שהוא קרוב וצריך עדות שמת
• סימן רפה: שבוי שברח והיוצא לדעת מה יעשו בנכסים
• סימן רפו: יתומים גדולים וקטנים היאך ניזונים מנכסיהם
• סימן רפז: מי שמת והניח בנים גדולים וקטנים
• סימן רפח: היאך שמין מה שעל בניהם ובנותיהם כשחולקים
• סימן רפט: אחים גדולים וקטנים ורוצים לחלוק

הלכות אפוטרופוס

• סימן רצ: דין אפוטרופוס מי ימנו וכיצד יתנהג וכל משפטיו

הלכות פקדון

• סימן רצא: דין שומר חנם מאימתי מתחייב בשמירה וכיצד הוא השמירה
• סימן רצב: שלא לשלוח יד בפקדון ואם שלח בו יד
• סימן רצג: מתי ניתן הפקדון ליתבע ואם יכול להחזירו בכל מקום
• סימן רצד: הכופר בפקדון או שטוען נגנב
• סימן רצה: שילם הנפקד כיצד משביעין אותו
• סימן רצו: המפקיד בעדים וטוען הנפקד נגנבה או לא היו דברים מעולם
• סימן רצז: הכופר בפקדון אפילו נותן המפקיד סימן
• סימן רצח: נפקד אומר איני יודע כמה אני חייב והמפקיד טוען ברי
• סימן רצט: שנים שהפקידו ביד אחד ואחד מהם בא לתבוע
• סימן ש: ששנים שהפקידו אחד מאה ואחד מאתיים וכל אחד תובע מאתיים
• סימן שא: דין השומרים בעבדים וקרקעות ובהקדשות ובשל עניים
• סימן שב: דיני שומרים אחד האיש ואחד האישה

הלכות שומר שכר

• סימן שג: שומר שכר באיזה דבר חייב או פטור ומאימתי מתחייב
• סימן דש: המעביר חבית ממקום למקום ונשבר מתי חייב
• סימן שה: שומר שכופר או שטוען נאנס או נגנב

הלכות אומנים

• סימן שו: האומנים שומרי שכר ואם קלקלו וטבח שניבל

הלכות שוכר

• סימן שז: דיני השוכר וחיובו ופטורו ואם השאיל או השכיר
• סימן שח: השוכר בהמה לרכוב עליה כמה יטעון עליה
• סימן שט: השוכר את הבהמה לילך למקום ידוע והוליכה למקום אחר
• סימן שי: השוכר את החמור ונסתמא או מת או נשבר
• סימן שיא: השוכר את הספינה ופרקה בחצי הדרך או טבעה בחצי הדרך
• סימן שיב: המשכיר בית לחברו לזמן קצוב או סתם
• סימן שיג: המשכיר בית לחברו בבירה גדולה באיזה מקום רשאי להשתמש
• סימן שיד: מה הדברים שעל המשכיר לעשות או על השוכר
• סימן שטו: דין המשכיר בית על תנאי
• סימן שטז: המשכיר בית לחברו לזמן קצוב ורצה השוכר להשכירו לאחרים
• סימן שיז: אמר השוכר פרעתי שכר הבית והמשכיר אומר לא פרעת
• סימן שיח: השוכר רחים מחברו ושוב לא נצטרך
• סימן שיט: מי שהטעה חברו עד שהכניס פירותיו לביתו

הלכות חכירות וקבלנות

• סימן שכ: מקבל או חוכר מחברו היאך יתנהגו זה עם זה
• סימן שכא: המקבל בית השלחין ושדה האילן ויבשו
• סימן שכב: המקבל שדה מחברו ואכלה חגב או נשדפה
• סימן שכג: המקבל שדה מחברו ולקתה בעומריה
• סימן שכד: המקבל שדה לזורעה מין ידוע ובא לשנותה
• סימן שכה: המקבל שדה מחברו אם רשאי לזורעה פשתן
• סימן שכו: המקבל שדה לזורעה שומשמין וזרעה חטין
• סימן שכז: דין מקבל שבא להסתלק ועדיין לא נגמרו הזרעים
• סימן שכח: דין מקבל שרוצה להסתלק מפני רעת השדה
• סימן שכט: המקבל שדה לזמן ומת והניח בן
• סימן של: המקבל שדה ליטע כמה אילנות

הלכות שכירת פועלים

• סימן שלא: השוכר פועלים ינהג עמהם כמנהג המדינה
• סימן שלב: דין האומר לשלוחו צא ושכור לי פועלים ושכרן יותר ממה שאמרו לו
• סימן שלג: השוכר את הפועל ובא הפועל לחזור קודם שהתחיל או אחר כן
• סימן שלד: השוכר את הפועל להשקות השדה והשוכר מלמד וחלה בנו
• סימן שלה: השוכר פועל למלאכה סתם או למלאכה ידועה
• סימן שלו: השוכר את הפועל לעשות בשלו והראהו בשל חברו
• סימן שלז: דין אכילת פועל בשעת מלאכה ממה אוכל או מתי אוכל
• סימן שלח: דין אכילת בהמה בשעת מלאכה ואיסור חסימותה
• סימן שלט: לתת שכר אדם בהמה וכלים בזמנו ומתי זמנו

הלכות שאלה

• סימן שמ: השואל חייב באונס ובהמה שמתה מחמת מלאכה ואם שלחה על יד בנו או עבדו
• סימן שמא: השואל מחברו חפץ סתם או לזמן קצוב
• סימן שמב: אין השואל רשאי להשאיל
• סימן שמג: דין השואל אחר כלות זמן השאלה
• סימן שדמ: טען שמתה מחמת מלאכה או רוצה לשלם או לישבע
• סימן שמה: דין שואל פרה ושכר אחרת
• סימן שמו: דין פטור שאלה בבעלים עם כל דיניו ובעל בנכסי אשתו
• סימן שמז: דין הזיק שור של שואל לשל משאיל או איפכא

הלכות גניבה

• סימן שמח: איסור גניבה ומי נקרא גנב ומאיזה שעה מתחייב
• סימן שמט: דין אשה ועבד וקטן שגנבו
• סימן שנ: דין גנב חלבו של חברו ואכלו
• סימן שנא: דין הגונב כיס בשבת
• סימן שנב: דין הפקיד לשנים
• סימן שנג: נשתנה הגניבה ביד הגנב או שנתייאשו בעליה ממנה
• סימן שנד: השביחה הגניבה ביד הגנב
• סימן שנה: גנב שהחזיר הגניבה שלא מדעת הבעלים
• סימן שנו: אסור לקנות שום דבר מהגנב והקונה מגנב מפורסם או אינו מפורסם
• סימן שנז: המכיר כליו וספריו ויצא לו שם גניבה בעיר
• סימן שנח: דברים האסורים לקנות מהרועים ומשומרי פירות ומבעלי אומנות

הלכות גזילה

• סימן שנט: איסור גזילה אפילו על מנת להחזיר ומה נקרא גזילה ואיסור לא תחמוד ולא תתאוה
• סימן שס: מצוה על הגזלן להשיב הגזילה ואם אין בה שוה פרוטה או נשתנית
• סימן שסא: דין יאוש אם יש עמו שינוי השם או שינוי רשות
• סימן שסב: השביחה הגזילה ביד הגזלן ממילא
• סימן שסג: הגוזל בהמה ועבדים והזקינו והדר בחצר חברו שלא מדעתו
• סימן שסד: הנכנס בבית פלוני והוציא כלים או חטף מידו זהובים
• סימן שסה: הגוזל ואינו יודע ממי גזל
• סימן שסו: גזלן שבא לעשות תשובה אם מקבלין ממנו
• סימן שסז: גזלן שבא להחזיר את הגזילה והגוזל את אביו
• סימן שסח: דין המציל או הקונה מלסטים ישראל או עכו"ם
• סימן שסט: אסור לקנות מגזלן ולסטים וליהנות מממונם ודינא דמלכותא כיצד
• סימן שע: דברים שהם גזל מדבריהם כגון מפריחי יונים והמשחקים בקוביא
• סימן שעא: קרקע אינה נגזלת אפילו נתייאשו הבעלים
• סימן שעב: גזלן שהפסיד השדה ואכל פירות כיצד גובה אותם הנגזל
• סימן שעג: דין מכרה הגזלן והשביחה הלוקח מה דינו של לוקח עם הגזלן
• סימן שעד: מכרה הגזלן וחזר וקנאה מהנגזל או נתנה לו במתנה
• סימן שעה: היורד לשדה חברו או לתוך חורבתו ונטעו או בנאו
• סימן שעו: דין המסיג גבול רעהו
• סימן שעז: מי שדרך הרבים עובר בתוך שדהו

הלכות נזיקין

• סימן שפו: חילוק שבין גרמא בנזקין לדינא דגרמי והזורק כלי מראש הגג
• סימן שעח: אסור להזיק ממון חברו ולא לגרום שום היזק
• סימן שעט: דין זה בא בחביתו וזה בא בקורתו ונשבר החבית
• סימן שפ: האומר לחברו קרע כסותי או של חבירי או רודף או נרדף ששיברו כלים
• סימן שפא: דין חמשה שישבו על ספסל אחד
• סימן שפב: הקוצץ אילן של חברו והמונע חברו מלעשות מצוה
• סימן שפג: דין אדם המזיק לבהמת חברו
• סימן שפד: דין אדם המזיק שלא בגופו
• סימן שפה: דין היזק שאינו ניכר כגון מנסך יינו של חברו
• סימן שפז: שמין השברים לניזק ומשלם לו עליהם

הלכות מאבד ממון חברו בידים

• סימן שפח: דין ניזק נשבע ונוטל

הלכות נזקי ממון

• סימן שפט: דין ממון האדם שהיזק וחילוק שבין תם למועד ובאיזה מקום חייב קרן ושן ורגל
• סימן שצ: נזקי רגל ותולדותיו ודיני צרורות וכלב ותרנגול שקפצו
• סימן שצא: שן באיזה מקום ובאיזה אכילה משלם מה שהזיקה או מה שנהנית
• סימן שצב: דין כלב שנטל חררה ואכל חררה והדליק הגדיש
• סימן שצג: הכניס פירותיו לחצר חברו שלא ברשות והוזק בהן בעל החצר
• סימן שצד: בהמה שנפלה לגנה והזיקה וכיצד משערין ההיזק
• סימן שצה: המשסה את הכלב בחברו או בעצמו
• סימן שצו: כיצד שמירת תם ומועד או מסרן לשומר חנם או לשומר שכר
• סימן שצז: מי שבהמתו רגילה ליכנס לתוך שדה חברו ובהמת הקצבים שמזקת
• סימן שצח: הכניס שורו לחצר חברו שלא ברשות או נתן לו רשות להכניסו
• סימן שצט: פרה שהזיקה גובה מולדה ושור שנגח פרה מעוברת כיצד שמין אותה
• סימן ת: שור שהיה רודף אחר חברו או שנים רודפים או שנים נרדפים
• סימן תא: שור שנגח וחזר ונגח ואם תפס ניזק וחזר ונגח
• סימן תב: שוורים שחבלו זה בזה והן תמים או מועדים
• סימן תג: שמין השוורים לניזק ואם פיחתו או הותירו
• סימן תד: שור שחבל בשור או השביח או פיגם
• סימן תה: שור שחבל באדם או שנגח אשה או שפחה
• סימן תו: שור של עכו"ם או של הפקר או של חרש שוטה וקטן
• סימן תז: שור שנגח ומכרו מזיק או ניזק
• סימן תח: אין דנין דיני נזיקין אלא בעדות ברורה
• סימן תט: אין מגדלים בהמה דקה בישוב וחזיר וכלב רע בכל מקום
• סימן תי: בור באיזה מקום חיובו וכמה שיעורו וכל משפטי בור
• סימן תיא: תולדות הבור כגון אבנו סכינו ומשאו שהזיקו
• סימן תיב: המניח הכד ברשות הרבים ונתקל בו אחר או טען כד ונתקל ונשבר והשופך מים לרשות הרבים והזיקו
• סימן תיג: דין הקדרים שהולכין זה אחר זה ונתקלו ונפלו
• סימן תיד: אימתי אדם רשאי להוציא זבלים לרשות הרבים
• סימן תטו: הגודר גדרו בקוצים והוזק בהם והמצניע קוצים בכותל חברו
• סימן תטז: הכותל והאילן שהיו רעועים ונפלו והזיקו
• סימן תיז: כל דבר המזיק אין מוציאין אותו לרשות הרבים
• סימן תיח: נזקי האש פטורו וחיובו וטמון באש וכל דיניו
• סימן תיט: כיצד נפרעים לנזקים מהמזיק ומיורשיו

הלכות חובל בחברו

• סימן תכ: החובל בחברו חייב בחמשה דברים וכיצד משערין אותם והמבייש בדברים תלמיד חכם ועם הארץ
• סימן תכא: המבייש חברו שלא בכוונה והחובל בחברו שלא בכוונה
• סימן תכב: צריך החובל לפייס הנחבל שימחול לו
• סימן תכג: נגף אשה ויצאו ילדיה וכיצד שמין דמי ולדות
• סימן תכד: החובל באביו ואמו או החובל בבניו או החובל בחברו בשבת
• סימן תכה: חייבי מיתת בית דין היאך דנים אותן בזמן הזה
• סימן תכו: חייב אדם להציל את חברו בין בגופו בין בממונו
• סימן תכז: מצות עשה להסיר כל מכשול שיש בו סכנת נפשות ועשיית מעקה לגגו