סימן שלה: השוכר פועל למלאכה סתם או למלאכה ידועה

 סעיף א

השוכר את הפועל למלאכה ידועה, ונשלמה בחצי היום, אם יש לו מלאכה כמותה או קלה ממנה, עושה, ואם אין לו נותן לו שכרו כפועל בטל.

הגה: ואם רוצה ליקח מחברו מלאכה כזו וליתן לפועל, הרשות בידו. ויש אומרים דאם רוצה להוסיף בשכרו, צריך לעשות אפילו מלאכה כבידה מן הראשונה (הכל במרדכי פרק האומנין), ואם הוה מהחופרים או עובדי אדמה וכיוצא בהם, שדרכם לטרוח הרבה ואם לא יעשה מלאכה יחלה, נותן לו כל שכרו משלם, ודוקא שלא הראה לו אותה מלאכה תחילה, אבל אם הראה אותה לו וראה שלא היה בה מלאכת יום ולא התנה, אינו נותן לו כלום לאחר ששלמה כמו שנתבאר בסימן שקודם זה, דכל מה ששניהם יודעים יש לפועל להתנות. ואם שכרו סתם למלאכת יום אחד, יכול לשנותה ממלאכה קלה לכבידה.

הגה: מלמד שחלה התלמיד נתבאר בסוף סימן של"ד (טור ריש סימן של"ד ורמב"ן בתשובה סימן א), מקום שהוא פסידא דבעל הבית צריך ליתן לו שכרו משלם, ולא כפועל בטל, דאי לא עבדי חלשי. ואפילו יש לו תלמידים אחרים שלומד עמהם, דדבור לאחד דבור למאה (ב"י בשם הרשב"א ורבי ירוחם נכ"ט ח"ג), ואין בעל הבית יכול ליתן לו נער אחר ללמוד עמו (תשובת רמב"ן סימן א), ויש אומרים דיוכל ליתן לו נער אחר המבין וחריף כראשון, אבל לא קשה ממנו (מרדכי פרק האומנין) וכן נראה לי להורות. והא דצריכין ליתן למלמד שכרו משלם, היינו דוקא אם נראה לבית דין שנהנה בלימודו יותר מביטולו, אבל אם נראה לבית דין שנוח לו בבטול, אינו נותן לו אלא כשאר פועל בטל (תשובת רשב"א סימן תרמ"ג וסימן אלף מ"ב). המלמד עם בן חברו שלא מדעת האב, יש אומרים דחייב לשלם לו כדין היורד לתוך שדה של חברו שלא ברשות, שיתבאר לקמן סימן שע"ה (מרדכי שם והגהות מרדכי שם), ויש חולקין (תשובת רשב"א סימן תרמ"ה), ואם אחד אומר למלמד: למוד עם בני, ולא קצב לו שכירות, צריך ליתן לו כפי מה שנותנים אחרים (מרדכי הנ"ל בשם מהר"ם). בעל הבית ששכר מלמד ואמר שילך אצל קרובו לנסותו אם יוכל ללמוד עם הנער, ולא הלך, ואחר שלמד עמו אומר שינסנו עדיין, ועד מעיד שלא ידע ללמוד עמו הדין עם המלמד, מאחר שיודע עכשיו מוקמינן ליה אחזקה שידע כבר, ונשבע נגד העד ונוטל שכרו (מרדכי פרק מי שמת). רב שהיה בעיר כמה שנים והורה לקהל ואח"כ קצבו עמו שכר להבא, לא יוכל לתבוע מה שעבר, דודאי מחל להם (מהר"ם פאדווה סימן מ). פועל שקבל עליו כל אונס, ובא אונס דלא שכיח כלל, פטור, שעל מנת כן לא התנה (ב"י סוף סימן של"ב), וכן הוא בש"ס פרק מי שאחזו. אחד ששכר סוס על שמונה ימים לילך למקום אחד, וכאשר הלך ב' ימים נמלך וחזר למקומו, יכול לעשות באלו ו' ימים עם הסוס מה שירצה, להשכירו בעיר להביא עצים או שאר מלאכות המיוחדות לסוסים באותה עיר, אע"פ שזו המלאכה כבידה מן הראשונה, דניחא ליה שתהא בהמתו בעיר ועושה מלאכה כבידה ממה שתלך למקום (תשובת מיימוני דמשפטים סימן כ"ד).

סעיף ב

השוכר את הפועל להביא לו שליחות ממקום למקום, והלך ולא מצא שם מה שיביא, נותן לו שכרו משלם.

הגה: דהרי כבר עשה שליח שליחותו (המגיד פ"ט), אבל אם שלח שליח עם איגרת ומצא מי שנשלחו אליו וחזר, אין לשליח כלום, אלא אם כן הוי לבעל הבית לידע ולא לשליח, דאז הוי פסידא דבעל הבית כמו שנתבאר לעיל סימן של"ד (מרדכי פרק האומנין והגהות מרדכי דקידושין), ואם היה דבר כבד מה שיש לו להביא מנכה לו, שאינו דומה בא טעון לבא ריקם, אלא אם כן הוא מאותם אנשים שדרכם לטרוח.

סעיף ג

שכרו להביא תפוחים לחולה והלך והביא ומצאו שמת או שהבריא, לא יאמר טול מה שהבאת בשכרך, אלא נותן לו כל שכרו, וכן כל כיוצא בזה.