סימן שמט: דין אשה ועבד וקטן שגנבו
סעיף א
אחד האיש ואחד האשה שגנבו חייבים לשלם, אלא שאשת איש שגנבה אם אין הקרן בעין או חלופיו, אין לה ממה לשלם עד שתתאלמן או תתגרש.
סעיף ב
אשת ראובן השאילה לאשת שמעון חפצים, ויצא קול בעיר שנגנבו, אם שמעון מודה שהחפצים באו לרשותו ואינו יודע מה נעשה בהם, צריך לישבע שאינם ברשותו ושלא שלח בהם יד, וגם האשה תשבע שאינה ברשותה, ויכתבו עליה פסק דין שחייבת לשלם לה החפצים לכשתתאלמן או תתגרש (וע"ל סוף סימן צ"ז).
סעיף ג
קטן שגנב, מחזירין קרן לבעלים אם הוא בעין, ואם אינו בעין פטור אף לאחר שיגדיל.
סעיף ד
עבד שגנב, מחזירין קרן לבעלים אם הוא בעין, ואם אינו בעין אין בעליו חייב לשלם, נשתחרר העבד, חייב לשלם, אם יש לו.
סעיף ה
ראוי לבית דין להכות הקטנים כפי כח הקטן על הגניבה, כדי שלא יהיו רגילים בה. וכן אם הזיקו שאר נזקים, וכן מכים העבדים אם הזיקו מכה רבה, שלא יהיו משולחים להזיק.