סימן קד: דין בעל חוב מאוחר שקדם וגבה מקרקע או מטלטלי, ומלוה על פה מוקדמת קודמת למלוה בשטר

 סעיף א

מי שיש עליו בעלי חובות הרבה, כל מי שקדם זמן קנין של שטרו, קודם הוא לגבות, בין קרקע בין מטלטלים, אפילו אם הגיע זמן פרעון של המאוחר קודם, בין מלוה עצמו בין מלקוחות, ואם קדם המאוחר וגבה קרקע, אפילו הגבו לו בפני המוקדם, ושתק, מוציאין מידו.

הגה: מיהו כשבא לגבות, גובין לו, וכשיבא זמן הראשון לגבות, יטרוף ממנו, ודוקא כשבא לגבות מקרקע, אבל כשבא לגבות מטלטלין, יוכל בעל החוב הראשון לטעון שלא להגבותם, פן יבריחום או יפסידום, ועוד, דאם יגבם המאוחר שוב לא יוכל המוקדם להוציא ממנו. אבל אם הלוה עצמו נותנם לו, יש אומרים דאין בעל חוב המוקדם יכול למחות (תשובת רשב"א אלף קי"א). וכל זה במלוה בשטר, אבל מלוה על פה, אם קדם המאוחר וגבה, מה שגבה גבה (ר"ן פרק מי שהיה נשוי). אלא אם כן גבה בעל חוב מאוחר בינונית, והניח זבורית לבעל חוב מוקדם, דאז מה שגבה גבה. ואם מכרם קודם שהספיק הראשון להוציאה מידו, אין המוקדם חוזר עליו, אפילו אם המעות עדיין בידו, אלא חוזר על הלקוחות ששעבודו בידם, ואם מכרם לעכו"ם, שאינו יכול להוציאם מידו, חייב לשלם לו, אפילו אין המעות בידו, מדינא דגרמי. וכן אם הניח בעל חוב מאוחר מטלטלין לבעל חוב מוקדם, מה שגבה גבה.

הגה: יש אומרים דבדבר שאינו עתה בעולם ועתיד לבא אחר כך, לא שייך ביה דין קדימה, ואם קודם שבא הדבר לעולם נשבע לתת אותו לבעל חוב מאוחר, צריך לקיים שבועתו (תשובת חזה התנופה והביאו הטור סי' צ"ט ס"ו), וע"ל סימן צ"ט סעיף ב.

סעיף ב

בעל חוב שגבה חובו מבתי שמעון בכתב שלטון העיר שעשו הכרזה יום אחד, אח"כ בא בעל חוב (המוקדם) להוציא ממנו, וטוען המאוחר: כיון שלא ערערת בשעת הכרזה הפסדת בכך, אם היה הכרוז יוצא: כל מי שיש לו זכות ושעבוד על קרקע זה יבא ויערער וכל מי שלא יערער יבטלו זכיותיו אם נהגו כן, דינא דמלכותא הוא ובטלו זכיותיו.

הגה: והוא הדין אם היו הבעלי חוב חלוקים וצוו להשכין או לעקל נכסי הלוה, ולא ידענו מי הקודם, והשוטר מעיד כדברי האחד, נאמן מכח דינא דמלכותא אם המנהג כן (ב"י בשם תשובה שבסוף חזה התנופה וע"ל ס"ט שס"ט), וכן אם האחד גבה והשני טוען עליו שגבה שלא כדין ושלא היה חייב לו, הואיל וגובה ע"פ דינא דמלכותא, מה שגבה גבה. (תשובת הרשב"א סימן תתקט"ו). אבל אם בסתם הכריזו כל מי שיש לו זכות יבא ויערער, לא בטלו זכיותיו בשביל שלא ערער.

הגה: ואם הכריזו שכל מי שלא יבא יאבד זכיותיו, ואחד טען שלא שמע ההכרזה, מהני טענה שלו, ולא אמרינן חברא חברא אית ליה (תשובת רשב"א סימן תתנ"ג).

סעיף ג

במטלטלין וכן עבדים, אין בהם דין קדימה לענין שאם קדם המאוחר וגבה אין מוציאין מידו, ולא עוד אלא שאם עמד הראשון ותפסם, הבעל חוב המאוחר שקדם וגבה מוציא אותם בבית דין מידו, (מיהו אם תפס שטרות, אפילו המוקדם לא הוי כתפס הממון, ויחלוקו) (רבנו ירוחם נתיב כ"ו חלק ג).

סעיף ד

לא מקרי גבייה, אלא אם כן שמו בית דין המטלטלין ונתנום בידו, אבל אם סגרו בית דין חנותו של לוה בעד בעל חוב מאוחר, אין זו גבייה, ובעל חוב המוקדם גובה מאותם המטלטלים.

הגה: בית דין שעקלו מעות של ראובן שביד שמעון, מכח שחייב ללוי ושמעון עבר ונתנן לראובן, (ע"ל סימן פ"ו סעיף ה).

סעיף ה

שעבד לו מטלטלי אגב מקרקעי, דינם כמקרקעי, ואם קדם המאוחר וגבה, מוציאין (עיין בד"מ ט"ז) מידו, והוא שנתברר בעדים שמטלטלים אלו היו בידו קודם שלוה (משניהן), אבל אם לא נתברר כן בעדים, מחזיקים להו כלוה ולוה וקנה, דקיימא לן דיחלוקו, ואם קדם השני וגבה זכה. ואם קדם המאוחר וגבה מעות, אין מוציאין מידו, שהרי מטבע אין בו סימן שיוכלו העדים להעיד על אלו המעות שראו אותם עצמם ביד הלוה, והוה להו כמו לוה ולוה באגב וקנה וחזר וקנה, שזכה התופס בין אם הוא ראשון או אחרון. ואם אפשר הדבר להתברר בעדים, זכה הראשון, והכל לפי ראות עיני הדיין.

סעיף ו

הא דבמקרקעי שייך קדימה דווקא כשהיו בידו קודם שלוה. אבל אם קנאם אחר שלוה מבעלי חוב הרבה, אעפ"י ששעבד לכל אחד מהם מה שעתיד לקנות, אין בהם דין קדימה, אלא כולם שוים, וכל הקודם וגבה זכה, אפילו הוא אחרון.

סעיף ז

לוה וכתב לו מה שאני עתיד לקנות משועבד לך, ואחר כך קנה שדה וחזר ולוה מאחר, השדה משועבד לראשון, והוא קודם לגבות, וכן אפילו היו מאה.

סעיף ח

היו עליו בעלי חובות הרבה, כולם ביום אחד או בשעה אחת, במקום שכותבין שעות, אין בהם דין קדימה, וכל הקודם לגבות זכה, בין מקרקע בין מטלטלי.

סעיף ט

אם בית דין מכרו קרקע של זה להגבות לבעל חוב מוקדם, אין בעל חוב מאוחר יכול לטרוף. אבל אם הלוה מכרו כדי לפרעו לבעל חוב מוקדם, בעל חוב מאוחר טורף מהלוקח.

סעיף י

שטרות שזמן כולם יום אחד או שעה אחת במקום שכותבין שעות, ובאו כולם ביחד לגבות, וכן בעלי חובות שכל אחד מהם קודם לזמן חברו שבאו לגבות מטלטלים, שהרי אין בהם דין קדימה, או שבאו לגבות מקרקע שקנה הלוה לאחר שלוה מהאחרון שבהם ואין בנכסים כדי שיגבה כל אחד מהם חובו, מחלקים ביניהם. כיצד חולקים, אם כשיתחלק הממון הנמצא על מניינם יגיע לפחות שבהם כשיעור חובו, (או פחות, חולקים לפי מניינם בשוה. ואם יגיע לפחות שבהם יותר על חובו, חולקים מכל הממון ביניהם, כדי שיגיע לפחות שבהם כשיעור חובו). וחוזרים הנשארים מבעלי חובות, וחולקים היתר ביניהם בדרך הזאת. כיצד, היו שלשה חובות של זה מאה ושל זה מאתיים ושל זה שלש מאות אם היה כל הנמצא שם שלש מאות נוטלים מאה מאה, וכן אם נמצא שם פחות משלש מאות חולקים בשוה, נמצא שם יתר על ש', חולקים ש' בשוה ויסתלק בעל הק' ושאר הממון חולקים אותם השנים על אותו הדרך. כיצד, נמצאו שם חמש מאות או פחות, חולקים ש' בשוה, ויסתלק האחד, וחוזרים וחולקים המאתיים או הפחות בשוה, ויסתלק השני, נמצא שם שש מאות חולקים שלש מאות בשוה, ויסתלק בעל המנה, וחוזרים וחולקים המאתיים בין השנים, ויסתלק בעל המאתיים, ונותנים המאה הנשארים לבעל השלש מאות, ונמצא בידו שלש מאות, ועל דרך זו חולקים אפילו הם מאה, כשיבוא לגבות כאחד.

סעיף יא

בכל מקום שאנו אומרים בזה יחלוקו או שזכה הראשון, הזוכה בנכסים ישבע תחלה שעדיין לא נפרע מחובו, ואפילו אם יש נאמנות בשטרו.

סעיף יב

מי שהוציא שני שטרי חובות על אחד שנעשו ביום אחד מסכום אחד, הרי זה גובה שניהם, ואין אומרים שניהם (נעשו) על הלואה אחת.

סעיף יג

מלוה בשטר ומלוה ע"פ מוקדמת, מלוה ע"פ קודמת לגבות מבני חרי, כיון שעדים מעידים שקדמה.

סעיף יד

מלוה שלא מצא נכסים ללוה להפרע מהם חובו, אלא מה שניתן לו על תנאי שאמר לו: ואחריך לפלוני, ובא לבית דין ליפרע מנכסים אלו, אע"פ שהראשון קיים אין בית דין מגבין אותו מגוף הנכסים אלא מהפירות בלבד, מת הראשון ובא בעל חוב לגבות מנכסים אלו, אין מגבין לו כלום אפילו עשאן אפותיקי אלא הרי הם של השני.

סעיף טו

שנים שהלוו לעכו"ם בזה אחר זה ואין בנכסי העכו"ם כדי לזה ולזה, וכשבא ראובן המוקדם לגבות שטרו קרן ורבית, טען שמעון: רבית שעלה מזמן השטר לא תגבה עד שאגבה קרן חובי, לפי שלא חל חוב הריבית מזמן השטר אלא בכל יום הוא מתרבה, אין בדברי שמעון כלום.

סעיף טז

(כפול לקמן סוף סימן ר"פ סי"ב) לוה שאין לו ממה לפרוע, ונפל הבית עליו ועל מורישיו ובני הלוה אומרים: אבינו מת ראשון וירש את מורישו בקבר והורישו לנו ואין לבעל חוב ליטול כלום ממנו, (שהרי אין בעל חוב נוטל בראוי) (טור סוף סימן ז'), והמלוה אומר המוריש מת ראשון ונמצא שזכה הלוה בנכסים מחיים ובעל חוב גובה מהיורשים, הדין עם היורשים.