סימן רלח: כותבין שטר למוכר ולא ללוקח
סעיף א
כותבין שטר למוכר שמכר שדהו לפלוני אע"פ שאין אותו פלוני לפנינו, והוא שמיד הקנה לו השדה בקנין או שהעיד על עצמו שכבר קנה באחד מדרכי הקנייה. ובלבד שיהיו העדים מכירים השמות שבשטר שזהו פלוני בן פלוני וזהו פלוני בן פלוני, אבל אין כותבין שטר ללוקח אלא מדעת המוכר, ויש מי שאומר שאפילו קנו מהמוכר שהקנה לפלוני שלא בפני הלוקח ובא הלוקח שיכתבו לו השטר, אין שומעין לו, שלא אמרו סתם קנין לכתיבה עומד, אלא בפניו.
הגה: מי שבא לעדים ואמר: בית שיש לי במקום פלוני אני נותנו לפלוני, אע"פ שאין העדים יודעין אם יש לו בית במקום פלוני או לא, יכולין לכתוב דהרי אינן מעידין רק על המתנה ואם אין לו ממילא המתנה בטילה (מרדכי סוף פרק המוכר פירות).
סעיף ב
הלוקח נותן שכר הסופר, אפילו במוכר שדהו מפני רעתה.
סעיף ג
יש מי שאומר דהא דכותבין שטר למוכר אע"פ שאין לוקח עמו, דוקא כשמעידים על עצמו שכבר קיבל המעות מיד הלוקח, ואם לא כתבו כן, כשיתבענו לדין ליתן הדמים צריך להביא ראיה שמכירה זו היתה מדעת. ויש מי שאומר שאפילו העידו על עצמו שקיבל המעות, אם משמע מתוך השטר שהמקח הוא מדעת שניהם, אין כותבים. ויש מי שאומר שכותבין, אפילו לא העידו על עצמו שקיבל המעות.
הגה: שהרי שטר זה אינו מכריח הלוקח שיקנה, דאינו אלא לראיה (טור שם בשם הרמב"ן) ולכן הלוקח נאמן גם כן לומר שנתן המעות (ב"י בשם תשובת הרשב"א אלף קל"ו). שטר מכר שלא כתוב בו סכום המקח רק ענין המקח, השטר כשר (תשובת רשב"א אלף תתקפ"א).