סימן שעד: מכרה הגזלן וחזר וקנאה מהנגזל או נתנה לו במתנה
סעיף א
הגוזל שדה ומכרה או נתנה לאחר, שאין מעשיו כלום כמו שנתבאר, אם אחר כך קנאה הגזלן מהנגזל, נתקיימה ביד הלוקח מהגזלן או ביד המקבל המתנה ממנו, שמפני זה טרח הגזלן לקנותה כדי לעמוד בנאמנותו. לפיכך אם לא קנאה עד שתבע הלוקח את הגזלן, כגון שמכר לו השדה שאינה שלו ונתחייב לשלם, והתחיל בית דין להכריז על נכסי הגזלן כדי להגבות מהם ללוקח, ואחר כך קנאה הגזלן מהנגזל, לא נתקיימה ביד הלוקח, ויכול הגזלן עצמו או יורשיו לתת לו מעותיו ולהוציאה מידו.
סעיף ב
לקחה הגזלן מהנגזל אחר שמכרה כשהיא גזולה, וחזר ומכרה לאחר או נתנה במתנה או הורישה, הרי גילה דעתו שאינו רוצה להעמידה ביד זה שלקחה ממנו כשהיתה גזולה, וכן אם נפלה לגזלן בירושה, לא נתקיימה ביד הלוקח.
הגה: ויש חולקין, וסבירא להו דאם מכרה או נתנה לאחר שקנאה, הלוקח ראשון קנה. אבל אם מכרה או נתנה קודם שקנאה, לא קנה לוקח ראשון (טור ס"ב וב"י בשם רש"י). וכל זה לא מיירי אלא בשלא הכיר בה שהיא גזולה, וקנאה, אבל אם הכיר בה וקנאה, לא קנה לוקח (המגיד פ"ט דגזילה ור"ן ונימוקי-יוסף פ"ק דב"מ).
סעיף ג
גבאה לגזלן בחובו, אם יש לנגזל קרקע אחרת ואמר ליה הגזלן: זו אני גובה בחובי, הרי זה מתכוין להעמידה ביד הלוקח. ואם אין לנגזל קרקע אלא זו, לגבות חובו הוא שנתכוון.
סעיף ד
נתנוה הבעלים לגזלן, מתנה, קנאה הלוקח, שאילו לא טרח לבעלים לא היו נותנים לו במתנה, ומפני זה טרח, כדי שיזכה בה בדין ויעמוד בנאמנותו ותתקיים ביד הלוקח.
הגה: ויש חולקין, וסבירא להו דעל הלוקח להביא ראיה שכוון להעמידה בידו, ואין מוציא מיד הגזלן, וכן נראה לי עיקר (טור ס"ד בשם הרא"ש ונימוקי-יוסף פ"ק דמציעא והמגיד פ"ט דגזילה).
סעיף ה
דין גזלן שמביא עדים שלקח שדה מהנגזל, נתבאר בסימן קנ"א.
סעיף ו
עכו"ם שאנס שדה מישראל ומכרה לישראל אחר, נתבאר בסימן רל"ו.