סימן קיד: דין בעל חוב עם הלוקח אם יכול לדחותו אצל הלוה

 סעיף א

מלוה שיודע לקוחות שקנו מהלוה אחר שהלוה, הולך וטורף מהם, בבית דין, אבל אם טרף שלא בבית דין אינו כלום (בית יוסף בשם תשובה שבסוף חזה התנופה), וקורעים בית דין שטר האדרכתא וכותבים לו שטר טירפא וכותבים בטירפא שקרעו שטר האדרכתא.

סעיף ב

כשימצא המלוה ללוקח כופין אותו לדון עמו, ואינו יכול לומר לו: לך אצל הלוה ושיתחייב לך בדין ויכתבו לך טירפא על הלקוחות אז אפרע לך, אלא ילך הוא אצל הלוה ויזקיקו לבא לדין. ומיהו היכא דאיתיה, מודעינן ליה, כגון שאינו רחוק יותר ממהלך יום אחד, ואם מבקש הלוקח זמן לחזור אחריו, נותנים לו שלשים יום ובלבד להוציא הדין לאמיתו ושלא לבא בעקיפין.

סעיף ג

אם רוצה הלוקח לסלק המלוה במעות, הרשות בידו, וישאר לו הקרקע, ויחזור וישאל מהמוכר מה שפרע למלוה בשבילו. ואם עשאה אפותיקי מפורש, דאמר ליה: לא יהיה לך פרעון אלא מזו, אינו יכול לסלקו במעות. אם קנה שתי שדות זו אחר זו, כל אחת במנה, והחוב שהיה למלוה על הלוה היה מאתיים, וטרף ממנו במנה שדה שקנה ראשון, וכשבא לטרוף השניה במנה הנשאר, הביא לו מאתיים ואמר ליה אם תרצה שדה ראשונה שגבית כבר בכל המאתים, הרי טוב, ואם לאו קח מאתיים והסתלק, הדין עמו. ואם רצה המלוה וקבלה במאתיים, אין הלוקח חוזר על המוכר וגובה ממנה אלא מנה.

הגה: ויש אומרים דאם עשו בית דין תחלה שומא והכרזה, שוב אין הלוקח יכול לסלקו, דשומא לא הדרא ללוקח (טור בשם רבנו יונה והרא"ש), וע"ל סימן קג סעיף ט. וכל זה מיירי בלוקח אחד שלקח ב' השדות אבל בב' לוקחים אין השני יכול לומר דיקבל שדה האחד יותר משויו או לסלקו במעות, דלאו בעל דברים דידיה הוא (ב"י פרק מי שהיה נשוי ורבנו ירוחם).

סעיף ד

אחר שכותבין הטירפא מורידין שלשה בקיאין לאותה שדה ושמין לו ממנה כשיעור חובו, כפי מה שראוי לו מהקרן וחצי השבח כפי מה ששוה עתה, ומכריזין עליה שלשים יום כדרך שמכריזים על נכסי יתומים שנתבאר בסימן ק"ט. ואחר כך משביעין את הלוה בתקנת הגאונים שאין לו כלום, אם היה הלוה עמנו במדינה, ומשביעין את הטורף בנקיטת חפץ שלא נפרע חוב זה, ושלא מחלו ושלא מכרו לאחר, וכולל בשבועתו שאין זה שטר אמנה, ואם (הוא) תוך הזמן טורף בלא שבועה. ואחר כך מורידין אותו לנכסי הלוקח בשומא, על פי מה שנתבאר בסימן קג, וכותבים הורדה, וכותבים בה שהכירו שהוא של פלוני הלוה, וכותבים שקרעו הטירפא.

סעיף ה

בית דין ששמו לטורף בנכסי לוקח וטעו בכל שהוא, מכרו בטל. (ויש אומרים שדינו כמו גבי יתומים לעיל סימן ק"ט סעיף ג') (טור), ואם בא שום אדם ויעלה אותה שדה יותר ממה ששמוה בית דין, והמלוה רוצה ליקח אותה, צריך לקבלה באותה עילוי.

סעיף ו

אם בעל חוב ולוקח באים להוסיף כל אחד על חברו, נותנים השדה לאותו שמוסיף יותר, אם התוספות הוא עד כנגד כל דמי החוב, אבל אם הלוקח רוצה להוסיף מעט על שומת בית דין, ולא יהיה כל החוב פרוע, אין שומעין לו.

סעיף ז

אם המלוה אומר אקבל הקרקע בכל חוב בלא שומת בית דין, והלוקח אומר לא כי אלא ישומו אותה בית דין ואני אתן כפי שומתן, אין שומעין ללוקח.