סימן שפח: דין ניזק נשבע ונוטל

 סעיף א

המזיק ממון חברו ואינו יודע מה הזיק, נשבע הניזק ונוטל. כיצד, לקח כיס חברו והשליכו למים או לאש או שמסרו ליד אנס ואבד, בעל הכיס אומר: זהובים היה מלא, והמזיק אומר: איני יודע מה היה בו שמא עפר או תבן היה מלא, הרי הניזק נשבע בנקיטת חפץ ונוטל. והוא שיטעון דברים שהוא אמוד בהם או אמוד להפקידם אצלו ודרכן להניחם בכיס וכיוצא בו, (ארנקי בשק אם הוא שבת ויו"ט מקרי דרכו בכך, וכל כיוצא בזה) (מרדכי פרק הכונס), אבל אם אין דרכם להניחם בכלי זה, והוא פשע בעצמו (ופטור המזיק) כיצד, הרי שחטף חמת או סל מלאים ומחופים והשליכם לים או שרפם, וטען הניזק שמרגליות היו בתוכם, אינו נאמן (ויש אומרים דאפילו היו עדים שהיו שם, פטור, הואיל ופשע כמו שנתבאר) (המגיד פ"ז דחובל בשם תוס'), ואם תפס אין מוציאין מידו, (ויש חולקין) (טור בשם הרא"ש), וישבע שמרגליות היה בתוכו, ונוטל ממה שיש אצלו, וכן כל כיוצא בזה. ואם ידע המזיק שהכיס היה בו זהובים, אבל אינו יודע כמה היו, אם הניזק אומר: אלף, נוטל אלף בלא שבועה, והוא שיהיה אמוד, שהרי המזיק מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע, (ויש אומרים דנשבע הניזק ונוטל, וכן ) (טור סימן צ בשם הראב"ד והמגיד פרק הנ"ל, והרא"ש).

סעיף ב

המוסר ממון בידי אנס, בין אנס עכו"ם בין אנס ישראל, חייב לשלם מהיפה שבנכסיו כל מה שלקח האנס, ואע"פ שלא נשא המוסר ולא נתן בידו אלא הרגיל בלבד. ואם מת, גובים מיורשיו כשאר כל המזיקים. (ויש אומרים דדוקא שעמד בדין, אבל אם לא עמד בדין, אין היורשין חייבין לשלם. ואשה שמסרה לאנסים, משמתין לה, ואם יש לה ממון שאין לבעל רשות בו, משלמת. ואם יש לה נכסי מלוג הבעל אוכל פירות כל ימי חייה, ואם מתה חייב לשלם לנמסר, וכן לשאר ניזק, ואין הבעל לענין זה רק כיורש שחייב לשלם. (מרדכי פרק החובל). במה דברים אמורים, כשהראה המוסר מעצמו. אבל אם אנסוהו עכו"ם או ישראל אנס להראות, והראה, הרי זה פטור מתשלומין. (ואם אנסו להראות שלו ושל חברו חייב) (טור ס"א). ואם נשא ונתן ביד, אע"פ שהוא אנוס חייב לשלם, שהמציל עצמו בממון חברו חייב. כיצד, הרי שגזר המלך להביא לו יין או תבן וכיוצא בדברים אלו, ועמד מוסר ואמר: הרי יש לפלוני אוצר יין או תבן במקום פלוני, והלכו ולקחוהו, חייב לשלם.

הגה: ואפילו יסרוהו, ולא אמרו לו על מה והראה ממון חברו, חייב (טור שם). ולא מקרי אונס, אלא הכאות ויסורין, אבל לא אונס ממון (מרדכי פרק הגוזל בתרא ותשובת מיימוני דנזיקין סי"ב ונימוקי-יוסף). היה רואה נזק בא עליו, מותר להציל עצמו אע"פ שעל ידי זה בא הנזק לאחר (נימוקי-יוסף פרק השותפין).

סעיף ג

אנסו המלך למוסר זה עד שיראה לו ממון חברו שהוא בורח מלפניו, והראה לו מפני האונס, הרי זה פטור שאם לא יראה לו יכהו או ימתיהו.

סעיף ד

נשא ממון חברו בידו ונתנו לאנס, חייב לשלם מכל מקום, אע"פ שהמלך אנסו להביא. (ב' שותפים שהיה להן חוב ביחד, ואנס שר לאחד לפטור החוב, פטור, דזה לא מקרי נתן ביד) (מרדכי פרק הגוזל בתרא). במה דברים אמורים, שאם אנסו להביא והביא חייב, כשלא הגיע הממון לרשות האנס, אבל אנס שאנס את ישראל עד שהראהו ועמד האנס על הממון ונעשה ברשותו (דהיינו שיוכל לשלוט עליו וליטלו) (המגיד פ"ח דחובל), ואנס את ישראל עד שהוליכו למקום אחר, ואפילו הוליכו זה המוסר שהראהו, הרי זה פטור, שכיון שעמד האנס בצד האוצר כבר אבד כל מה שיש בו, וכאלו נשרף.

סעיף ה

בעלי דין שהיתה ביניהם מריבה על הקרקע או על מטלטלין, זה אומר: שלי, וזה אומר: שלי, עמד אחד מהם ומסרה ביד אנס, מנדין אותו עד שיחזיר הדבר לכמות שהיה, ויסלק אנס מביניהם ויעשו דין בישראל.

הגה: מכל מקום אין לו דין מוסר, אע"פ שהפסיד חברו עי"ז הרבה, דלא מקרי מוסר אלא במתכוין להזיק, אבל לא במתכוין להוציא את שלו (תשו' מיימוני דנזיקין סימן כ"א ומרדכי פרק הגוזל בתרא בשם ר"א), ויש חולקין וסבירא להו דמקרי מוסר, וחייב לשלם לו כל הזיקו, אם לא היה חברו סרבן, וכל שכן אם התרו בו תחילה שלא ידונו בפני אנסים, ועבר, שיש לו דין מוסר (מרדכי פרק הגוזל קמא בשם מהר"ם ופרק המניח ותשו' הרא"ש כלל יז סימן ד ומהרי"ק שורש קנ"ד וקס"א).

סעיף ו

מי שנתפס על חברו, ולקחו אנסים ממון ממנו בגלל חברו, אין חברו חייב לשלם. אין לך מי שנתפס על חברו ויהיה חברו חייב לשלם לו, חוץ מהנתפס מפני המס הקצוב על כל איש ואיש בכל שנה, או הנתפס על התשורה שנותן כל איש למלך בעוברו עליהם או חיילותיו, הרי זה חייב לשלם לו, והוא שיקחו ממנו בפירוש בגלל פלוני בפני עדים, ונתבאר עוד לעיל בסימן קכ"ח.

סעיף ז

מי שיש עליו עדים שמסר ממון חברו, כגון שהראה מעצמו או שנאנס, ונשא ונתן, ולא ידעו העדים כמה הפסידו במסירתו, והנמסר אומר כך וכך הפסידני, והמוסר כופר במה שטענו, אם תפס הנמסר אין מוציאין מידו, אלא נשבע בנקיטת חפץ וזוכה במה שתפס. (ויש אומרים דבספיקא דדינא לא מהני תפיסה (טור בשם הרא"ש), ואם לא תפס אין מוציאין מן המוסר אלא בראייה ברורה, (ואם ידעו ברור הדברים רק שהוצרך להתפשר עם האנס בכך וכך, הנמסר נשבע ונוטל (מרדכי פרק הגוזל בתרא). ויש מי שאומר שאם המוסר אומר איני יודע כמה הפסדת על ידי, ישבע הנמסר ויטול.

הגה: וכל זה במוסר ממון, אבל מסר גופו של חברו לאנסים, הנמסר נשבע ונוטל, וכן אם גרם לו תפיסה, דהוי כמזיק בידים וצריך לשלם לו כל הזיקו (מרדכי פרק הגוזל בתרא). האומר לחברו: מסרתני, והוא כופר, ישבע לו היסת (הגהות אשירי), ויש אומרים דצריך לישבע לו לפני האנס שלא מסרו לו (מרדכי פרק הגוזל בתרא), ואין צריך לעשות נקיות זו אלא על פי עד אחד המעיד שמסרו, אבל אין העכו"ם נאמנים בכך (מרדכי פרק החובל ופרק הפרה ופסקי מהרא"י סימן פ"ג ותשו' רשב"א סימן אלף צ"ח). שנים שמסרו ביחד כל אחד משלם החצי, ואם בזה אחר זה, האחרון פטור, דכל זמן שלא נפטר ממסירה הראשונה הנזק בא מגרם הראשון (מרדכי פרק הפרה), ואפילו לא מסרו, רק ראה אנס או עכו"ם שיגידו להאנס (מהר"מ מרוזבורג). יש אומרים דאדם המוכה מחברו יכול לילך לקבול לפני עכו"ם אע"פ דגורם למכה היזק גדול (מרדכי ומהרי"ו הנ"ל סימן כ"ח ות' מיי' דנזיקין סימן ס"ו ומהר"ם מרזבורג).

סעיף ח

אין משביעין את המוסר שהראה מעצמו, לא שבועה חמורה ולא שבועת היסת, מפני שהוא רשע ואין לך פסול יותר מזה. (ואפילו לא מסרו עדיין, רק שאומר: אלך ואמסור, אם אומר כך בפרהסיא נפסל לעדות, ולא אמרינן בכהאי גוונא עביד אינש דגזים ולא עביד) (מרדכי פרק הגוזל בתרא), ויש חולקים אלא אם כן מוחזק בכך, (מרדכי שם בפרק הנשבעין), (ואפילו לא יודעין אם רגיל בכך או לא, מכל מקום יוכל זה שכנגדו לעמוד ולהציל עצמו ע"י עכו"ם אע"פ שיגיע נזק לזה (מהר"ם מריזבורג ותשו' רשב"א סי' קפ"א והרא"ש כלל ט"ז). אבל המוסר שאנסוהו להראות או להביא, ונתן ונשא ביד, אע"פ שהוא חייב לשלם, אינו רשע ובן תשלומין הוא בלבד, ומשביעין אותו כשאר הכשרים.

הגה: וכן אם הודה שמסר ואין עדים בדבר, אע"פ שאינו נפסל בהודאת עצמו, מכל מקום חייב לשלם (מרדכי פרק הגוזל בתרא).

סעיף ט

אסור למסור לישראל ביד עכו"ם אנסים, בין בגופו בין בממונו, ואפילו היה רשע ובעל עבירות, ואפילו היה מצר לו ומצערו.

הגה: ודוקא בדברים בעלמא, אבל אם מסרו מותר למוסרו, דהרי יוכל להרגו בדין במקום שיש חשש שיחזור וימסרנו לאנסים (הרא"ש כלל י"ז סימן א' וב' ותשובות רשב"א סימן קפ"א), או אם אי אפשר להציל עצמו בדרך אחר, אבל אם אפשר להציל עצמו בדרך אחר הוי כשנים שמסרו זה את זה, וכל מי שהפסיד חברו יותר חייב לשלם המותר בנזק שלם (מרדכי פרק הנ"ל ותשובת מיימוני לס' נזיקין סימן ט"ו), וכל המוסר ישראל ביד עכו"ם בין בגופו בין בממונו אין לו חלק לעולם הבא.

סעיף י

מותר להרוג המוסר בכל מקום אפילו בזמן הזה. ומותר להורגו קודם שימסור, אלא כשאמר: הריני מוסר פלוני בגופו או בממונו, אפילו ממון קל, התיר עצמו למיתה, ומתרין בו ואומרים לו אל תמסור, אם העז פניו ואמר: לא כי אלא אמסרנו, מצוה להורגו, וכל הקודם להרגו, זכה.

הגה: ואם אין פנאי להתרות אין צריך התראה (המגיד פ"ח דחובל), ויש אומרים דאין להרוג המוסר אלא אם כן אי אפשר להינצל ממנו באחד מאיבריו, אבל אם אפשר להציל באחד מאיבריו, כגון לחתוך לשונו או לסמות עיניו, אסור להורגו דהרי לא גרע משאר רודף (תשו' מיימוני הנ"ל ומרדכי הנ"ל בשם תשובות מהר"מ).

סעיף יא

עשה המוסר אשר זמם ומסר, אסור להורגו אלא אם כן הוחזק למסור, שהרי זה יהרג שמא ימסור אחרים.

סעיף יב

כל המוסר הצבור ומצערן, מותר למסרו ביד עכו"ם אנסים להכותו ולאסרו ולקנסו, אבל מפני צער יחיד אסור למסרו.

הגה: (וע"ל סי' תכ"ה ס"א) מי שעוסק בזיופים וכדומה, ויש לחוש שיזיק רבים, מתרין בו שלא יעשה, ואם אינו משגיח יכולין למסרו לומר שאין אחר מתעסק בו אלא זה לבד. מי שרוצה לברוח ולא לשלם לעכו"ם מה שחייב, ואחר גילה הדבר, אין לו דין מוסר, שהרי לא הפסידו רק שהוצרך לשלם מה שחייב, מכל מקום ברעה עשה דהוי כמשיב אבידה לעכו"ם, ואם גרם לו היזק חייב לשלם לו מה שגרם לו (מהר"ם מרוזבורג).

סעיף יג

אסור לאבד ממונו של מוסר אע"פ שמותר לאבד גופו, שהרי ממונו ראוי ליורשיו. ויש אומרים דמותר ליטול ממונו לעצמו, דאינו אסור אלא לאבדו (מרדכי פרק הגוזל בתרא).

סעיף יד

מוסר מקבלים עדות שלא בפניו.

הגה: ואין צריכין לכוין העדות כל כך (טור).

סעיף טו

מי שמוחזק ששלשה פעמים מסר ישראל או ממונם ביד אנסים, מבקשים עצה ותחבולה לבערו מהעולם.

הגה: על ידי גרמא, אע"פ שאסור להורגו בידים. מי שמדבר בפני קהל ועדה דברי מסירות, ועי"ז נשמע לאנס וגרם היזק, אע"פ שאין לו דין מסור מכל מקום מענישין אותו לפי ראות עיני הדיינים (ריב"ש סימן רל"ט ותשובת רמב"ן סימן ר"מ). מי ששלח שליח למסור, אם השליח הוחזק לעשות, חייב המשלחו, ואין לומר אין שליח לדבר עבירה הואיל והוחזק בכך. וכן אם מסר שטר פרוע לעכו"ם ויודע שיתנו לשר ויכוף הישראל לפרוע שנית, חייב לשלם (בית יוסף בשם תשב"ץ ומהר"ם מרוזבורג).

סעיף טז

הוצאות שעשו לבער מוסר, כל הדרים בעיר חייבים לפרוע בהם, אפילו אותם שפורעים מס במקום אחר.