סימן ריח: המוכר בית כור עפר ויש בו סלעים ובקעים

סעיף א

האומר לחברו בית כור עפר אני מוכר לך, (והוא הדין אם אמר בית כור לבד) (טור ב"י ר"י והרא"ש), והיה בתוך השדות גאיות קטנים עמוקים עשרה טפחים, אע"פ שאין בה מים, או סלעים גבוהין עשרה טפחים (ורחבן ארבע (טור בשם רשב"ם) ואין בהם רובע הקב) (טור), אין נכללים בתוך הבית כור, שאין אדם רוצה ליתן מעותיו במקום אחד ונראים כשנים או שלשה מקומות, ולוקח אלו הגאיות והסלעים בכלל הבית כור, בלא דמים.

הגה: ויש אומרים דנשארו למוכר, ומכל מקום הלוקח צריך ליקח שאר השדה בלבד, שיוכל לעבור המחרישה ביניהם (טור בשם רשב"ם והרא"ש ונ"י ר"פ בית כור).

סעיף ב

היו פחות מכאן (אפילו מלאים מים) (טור) נמדדים עמה. במה דברים אמורים, בשלא היה בהם אלא בית ד' קבין והיו הארבע קבין מובלעים בתוך חמשת קבין בתוך רובה של שדה, אבל היו יותר על ד' קבין (והם גבוהין ג') (טור בשם הרא"ש) או שהיו מפוזרים הרבה, או אינם מובלעים, אע"פ שאין בהם עשרה, אינם נמדדים עמה.

סעיף ג

היו נבלעים רובן במיעוטן או מיעוטן ברובן, או שהיו מחולקים כמו חוט שוה, או כמו עגול או כמו משולש, או שהיו בצדדין, או שהיו דרך עקלתון, כל אלו ספק והמוציא מחברו עליו הראיה.

סעיף ד

וכן אם היה עפר למעלה וסלע מלמטה, או סלע מלמעלה ועפר מלמטה, הרי זה ספק.

סעיף ה

היה בו סלע יחידי, אפילו בית רובע לכור, אין נמדד עמה. ואם היה סמוך למצר, אפילו כל שהוא, אין זה נמדד עמה. הפסק עפר בין סלע למצר, הרי זה ספק. (כל אלה דברי הרמב"ם, אבל יש דעות אחרות בדינין אלו והביאן הטור).

סעיף ו

אמר לו: כבית כור עפר אני מוכר לך, אפילו היו בה גאיות עמוקות עשרה טפחים או יותר, או סלעים גבוהים עשרה טפחים או יותר הרי אלו נמדדים עמה.

הגה: ויש אומרים דוקא שאין בהן יותר על ד' קבין (טור בשם הרשב"ם וב"י בשם הרא"ש ובשם הרי"ף הר"ן והרא"ה). וכל זה מיירי שאין לוקח עומד בתוך השדה, אבל אם עומד בתוך השדה הוי כאלו אמר: בית כור עפר אני מוכר לך הן חסר הן יתר, ואפילו חסר שבעה קבים ומחצה הגיעו (טור בשם הרא"ש).

סעיף ז

האומר לחברו: בית כור עפר אני מוכר לך מדה בחבל, אם פיחת כל שהוא מנכה לו מן הדמים, ואם הותיר כל שהוא, יחזיר לו.

סעיף ח

אמר לו: בית כור עפר אני מוכר לך, הרי זה כמו שפירש ואמר: בית כור עפר בין חסר בין יתר, ואם פיחת מהמדה אחד מכ"ד, שהוא רובע לכל סאה, או הותיר רובע לכל סאה הגיעו, יתר על כן יחשוב עמו על כל הרבעים שחסרו או הותירו, וכל שפיחת מבית כור ינכה לו מהדמים.

הגה: יש אומרים דוקא שפחות שעדיין נקרא בית כור, אבל יתר מכן, לא, דהא בית כור קאמר ליה. ודוקא שאין לו קרקע יותר, אבל מכר לו בית כור בשדותיו, נותן לו בית כור מכוון (ב"י בשם הר"ן), וכל שהותיר על בית כור, יחזיר לו.

סעיף ט

ומה הוא מחזיר לו, אם היה התוספות פחות מתשעה קבין מחזיר לו דמים כשעת המכירה, ליפות כח המוכר. ואם היתה התוספות סמוכה לשדה אחרת של מוכר, מחזיר לו אותה תוספת קרקע, שהרי סומך אותה לשאר שדותיו ואינו מפסיד כלום.

סעיף י

היתה התוספת יתירה על תשעה קבין, נותנין לו רובע לכל סאה וסאה, והנשאר יתר על הרבעים, אם יש בו ט' קבין, נותן כל הרבעים כולם עם היתר מהקרקע, ונותנו לו כשעה שלקחה ממנו.

סעיף יא

במה דברים אמורים, כשהיתה בזול בשעת ממכר והוקירה בשעת החזרת היתר, אבל אם היתה ביוקר והוזלה, אומרים ללוקח: אם רצית ליתן לו דמי התוספת כולה תן לו דמים כפי הממכר, ואם רצית ליתן לו קרקע תן לו כמו ששוה עכשיו.

סעיף יב

דין חצי קב בגינה כדין ט' קבין בשדה, שאם הותיר בגינה פחות מחצי קב על הרבעים, אינו מחזיר לו אלא דמים, הותיר חצי קב מחזיר לו כל הרבעים עם היתר בדמים, או קרקע כשעת הזול של עת החזרה. (וכל מה שכתב מתחלת סעיף ט) ע"כ הוא ל' הרמב"ם פכ"ח מה' מכירה והמ"מ הניחו שם בצריך עיון, והעיקר כדעת י"א כי כל שהוא פחות מט' קבין הרשות ביד המוכר ליקח קרקע או מעות, ואם נותן לו מעות נותן כשעת הזול, בין היתה בזול והוקרה או היתה ביוקר והוזלה, אבל היתה לו שדה אחרת סמוכה לתוספת זו, נותן לו קרקע. וכן אם היתה התוספת תשעה קבין. ומחשבין כל המותר, בין הרבעים בין הנשאר) (טור).

סעיף יג

מכר שדה, ונעשה גינה ביד לוקח, או גינה ונעשה שדה, הרי זה ספק אם מחשב לו כדין שהיתה בעת המכר או כדין שהוא עתה.

סעיף יד

האומר לחברו בית כור עפר אני מוכר לך מדה בחבל בין חסר בין יתיר, או שאמר לו: בית כור עפר אני מוכר לך בין חסר בין יתיר מדה בחבל, הלך אחר הפחות שבלשונות ואין לו אלא כדין אם חסר אם יתיר.

סעיף טו

מכר לו בית כור ואמר לו בסימניו ובמצריו, פיחת שתות או הותיר שתות הגיעו, פיחת יתר על שתות, ינכה לו מהדמים. הוסיף לו יתר על שתות, יתן לו דמים או קרקע, הכל לפי השיור. אם הנשאר בשדה פחות מתשעה קבין, ובגינה פחות מחצי קב, ולא היה סמוך לשדה המוכר, מחזיר לו דמים.

סעיף טז

המוכר לחברו שדה שהלוקח יודע אותה ואת מצריה וכבר הורגל בה, אפילו אמר ליה: יש במדתה ק"ק ולא נמצא אלא ק"נ, הגיעתו שהרי ידעה וקיבל עליו, ומה שאמר ליה חשבון ק"ק כלומר שהיא שוה כמו אחרת שיש במדתה מאתים.

סעיף יז

האומר לחברו בית כור פלוני אני מוכר לך, אע"פ שאין במדתו אלא לתך, הגיעו, שלא מכר לו אלא מקום הנקרא בית כור, לפיכך צריך המוכר להביא ראיה שהוא נקרא בית כור.

סעיף יח

וכן האומר לחברו: כרם שלי במקום פלוני אני מוכר, אע"פ שאין בו גפנים, הגיעו, והוא שיהיו קורים אותו כרם, וכן האומר לחברו: פרדס זה אני מוכר לך, אפילו אין בו רמונים הגיעו, והוא שיקרא פרדס, וכן כל כיוצא בזה.

סעיף יט

כל אלו הדברים במקום שאין שם מנהג, אבל במקום שיש מנהג הלך אחר המנהג ואחר לשון רוב אנשי המקום.

סעיף כ

האומר לחברו: חצי שדה אני מוכר לך, שמין כמה שוה כל השדה ונותן לו מהכחוש שבה ששוה חצי הדמים של כל השדה. וכן אם אמר לו: חציה בדרום אני מוכר לך, שמין לו דמי כולה ונותן לו בדרומה כחצי כל הדמים, ומקבל עליו הלוקח לעשות בחלקו מקום הגדר, (ויש אומרים דהמוכר נותן מחלקו המקום לעשות בו גדר וכו') (טור סי"ח), ומאחורי הגדר סמוך לגדר חריץ קטן רחב ג' טפחים וחוצה לו חריץ אחר גדול רחב ששה טפחים ובין שני החריצין רחב טפח, כל זה שלא תקפוץ הנמיה.

סעיף כא

היה לו חצי השדה ואמר לחברו: חצי שיש לי בשדה מכרתי לך, קנה החצי כולו, אמר ליה: חצי השדה שיש לי, לא קנה אלא רביע (ועיין לעיל סימן ריד סעיף ז).

סעיף כב

היה לו בקעה גדולה ובתוכה שדות הרבה, וכל אחת חלוקה במצר שלה, ומכר לו בה שדה ומצר לו מצרי הבקעה, לא קנה אלא שדה אחת, אף על פי שיש מעט שקורים לבקעה שדה, (ועיין לעיל סימן רי"ד סעיף ז) אבל אם אין מצר מפסיק קנה הכל דכל המוקף במצר אחד נקרא שדה אחד (הרא"ש ס"כ וטור. ועיין ריש סימן רי"ט).

סעיף כג

האומר לחברו: שדה דבי חייא אני מוכר לך, והיו לו שתי שדות הנקראים בשם זה, לא קנה אלא הפחות שבהם.

סעיף כד

האומר לחברו: שדות אני מוכר לך, מיעוט שדות שנים, אמר לו כל שדות. אפילו ג' וד' חוץ מגנות ופרדסים. (ודוקא שאמר שדות, אבל אם אמר (כל) קרקעות, הכל בכלל, אפילו בתים) (טור סכ"ב בשם רבנו יונה), אמר ליה: נכסים, אפילו גנות ופרדסים, אבל לא בתים ועבדים. ואם א"ל: כל נכסים, אפילו בתים ועבדים וכל המטלטלים הידועים לו, ואפילו תפילין שבראשו בכלל המכר, (ודוקא שאמר כל נכסי, אבל אם אמר נכסי דבי פלניא, לא מכר לו המטלטלין שקנה מאותו פלוני, דאין מטלטלין נקראים על שם המוכר) (טור בשם הר"י).

סעיף כה

האומר לחברו שדה ראובן אני מוכר לך, וכיון שבא הלוקח להשתמש בה אמר ליה המוכר: אינו זו השדה שהיתה של ראובן, אלא כך היא קרויה ולעולם לא היתה לו, אלא זו שהיתה של ראובן ולקחתיה ממנו והיא שמכרתי לך, על המוכר להביא ראיה, ואם לא הביא ראיה זוכה הלוקח בזו שכל העם קורין אותה של ראובן.