סימן קפה: סרסור שמכר בפחות או ביותר ממה שאמר לו בעל הבית, ושאר טענות שבינו לבין בעל הבית
סעיף א
הסרסור שליח הוא, אלא שנוטל שכר שליחותו. לפיכך אם שינה דעת הבעלים, משלם מה שהפסיד. כיצד, ראובן שנתן חפץ לשמעון הסרסור ואמר ליה: מכור לי זה ואל תמכור בפחות ממאה, והלך ומכרו בחמשים משלם החמשים מביתו. מכר במאתים, הכל לראובן.
הגה: מי ששלח שליח להוליך לו דבר למקום אחד, ובתוך כך שלח לו דורון, הוי שומר שכר (הגהות מרדכי דב"מ).
סעיף ב
אין שליח יכול לקנות לעצמו, אפילו באותם דמים שהרשוהו בעלים למכרו.
סעיף ג
נתן חפץ לסרסור למכרו בארבעה, ואמר הסרסור כשבא החפץ לידו: הילך ארבעה בשבילו, ונתפייס המוכר אינו יכול לחזור בו, אף על גב דמעיקרא לאו אדעתא דהכי נתנו לו.
סעיף ד
אמר בעל הבית לסרסור: המותר שימכר על כך יהיה שלך, אף על פי ששתק הסרסור זכה במותר.
סעיף ה
ראובן אומר במאה אמרתי לך למכרו, והסרסור אומר: בחמשים אמרת לי וכן מכרתי, נשבע הסרסור שבועת התורה, שהרי הודה במקצת, ואם כבר נתן לו החמשים, או שאמר ליה: הילך, נשבע היסת שעשה שליחותו, וזכה הלוקח. ואם ידע הלוקח שחפץ זה של ראובן הוא וזה המוכר לו סרסור הוא, יחזיר החפץ לבעלים, ויחרים על מי שנתן לו רשות למכור בחמשים או שרצה בחמשים וחזר בו אחר שקניתי.
הגה: ויש אומרים דאין הקונה צריך להחזיר, אפילו מודה סרסור לדברי המוכר (טור בשם הראב"ד).
סעיף ו
כל סרסור שהודיע ללוקח שחפץ זה או קרקע זה של ראובן, ואחר שקנה הלוקח אמר המוכר: איני רוצה למכור בדמים אלו, מחזיר הלוקח, שהרי לא פסק לו דמים ואמר לו מכור בכך וכך.
הגה: ויש אומרים דוקא שלא אמר לו כלום בשעת שהפקידו, אבל אם אמר לו מכור במה שתמצא, לא יוכל המוכר לחזור בו ומה שעשה הסרסור עשה (טור בשם הראב"ד). ראובן היה לו בית למכור, ובא שמעון וסרסר למכרו ללוי, ואמר ראובן שלוי שונאו ואינו רוצה למכור לו, ואחר כך מכרו ללוי על ידי אחר, חייב ליתן לשמעון סרסרותו (ב"י בשם הרא"ש כלל ק"ה סימן א).
סעיף ז
כל סרסור שאבד החפץ מידו או נגנב, אפילו בשעת הליכה, חייב לשלם, מפני שהוא נושא שכר.
סעיף ח
ראובן נתן טבעת לסרסור למכור, והפסיד האבן מהטבעת, ישבע הסרסור שאינה ברשותו, וישבע כמה היה שוה האבן ויפרע שוויה.
סעיף ט
הנותן כליו לסרסור למשכנם לו, ואמר: איני יודע היכן משכנתים, פשיעותא היא וחייב לשלם, ואם א"ל משכנם ביד פלוני וכן עשה, ואחר כך כפר בו אותו פלוני, פטור הסרסור.
סעיף י
סרסור שנתן כלי לבקרו, ולא רצה המבקר להחזירו, חייב הסרסור. וכל שכן שאין לסרסור למכור חפץ באשראי, אלא אם כן נוטל רשות מבעל הכלי.
הגה: השדכן הוי כמו סרסור, ואם השדכן רוצה שישלמו לו מיד שכר שדכנותו, והבעלים אינם רוצים לשלם עד הנשואין, תלוי במנהג המדינה, ובמקום שאין מנהג הדין עם הבעלים, ובמקום שאין צריך לשלם לו עד הנישואין, אם חזרו בהן ונתבטל השדכנות פטורים הבעלים מלשלם לו שכרו, אלא אם כן התנו בהדיא על מנת שיתפייס, ואז צריך לשלם לו מיד, אפילו יחזרו בהן (פסקים וכתבים מהרא"י סימן פ"ה).