סימן שסא: דין יאוש אם יש עמו שינוי השם או שינוי רשות
סעיף א
יאוש לחוד לא קנה.
סעיף ב
יאוש עם שינוי השם גרוע שחוזר לברייתו, יש אומרים שקונה ואינו צריך להחזיר אלא דמיה.
סעיף ג
במה דברים אמורים, בידוע שנתייאשו הבעלים, אבל סתם גזילה לא הוי יאוש בעלים.
סעיף ד
יאוש עם שינוי רשות קנה, ונתבארו משפטיו לעיל (בסימן שנ"ג).
סעיף ה
לא הוי שינוי אלא אם כן מכרו או נתנו לאחר, (יש אומרים (נ"י פרק חז"ה) דאם מכרו באחריות או נתנו בטעות או בעל כרחו לא מקרי שינוי רשות) (תשו' רשב"א סימן תתקס"ח), אבל אם בא אחר ונטלו מבית הגזלן שלא מרצונו, כאלו נטלו מבית הבעלים, אם ירצה הנגזל גובה מהראשון או מהשני, או אם ירצה יגבה חצי מזה וחצי מזה. ואם פרעו השני לראשון או שהגזלן הראשון מחל לשני, אינו כלום, כי אין דינו של שני אלא עם הבעלים, לא שנא אם ידע השני שהוא גזול ביד הגזלן לא שנא שלא ידע, ואפילו אם אכלו השני חייב לשלם להבעלים.
סעיף ו
במה דברים אמורים, שלא נתייאשו, אבל אם נתייאשו ובא אחד ואכלו, פטור, נהי שאם היה בעין היה חייב להחזירו, עתה שאכלו, פטור.
סעיף ז
מת והוריש הגזילה לבניו, לא הוי שינוי רשות אלא הוי כאלו אביהם קיים, שאם הוא בעין ולא נשתנית צריכים להחזירה אפילו נתיאשו הבעלים, ואם נשתנית והיא קיימת נותנים דמיה, אבל אם אכלוה בין בחיי האב בין לאחר מותו, אם קודם יאוש אכלוה חייבים לשלם, לאחר יאוש פטורים אם לא הניח אביהם נכסים, אבל אם הניח אביהם נכסים, אפילו אכלוה אחר יאוש חייבים לשלם. וכן אם מכרה האב או נתנה לאחר, אם הניח נכסים חייבים לשלם, ואין חילוק בזה בין גדולים לקטנים, ואם אמרו הגדולים: יודעים אנו שעשה אבינו חשבון עמך ולא נשאר לך כלום בידו, נאמנים, ויש אומרים דהני מילי כשאין ידוע שגזלה אביהם, אלא על פיהם, אבל אם היו עדים שגזלה אינם נאמנים.
סעיף ח
הגוזל את חברו בעדים, יש אומרים שאינו צריך להחזיר לו בעדים, ויש אומרים שצריך.