סימן רעג: דין הזוכה מן ההפקר והפקר כיצד וכמה

 סעיף א

כל דבר של הפקר כל הקודם בו זכה, בין שהוא דבר מופקר ועומד בין שהיו לו בעלים והפקירוהו.

סעיף ב

ההפקר, אע"פ שאינו נדר, הרי הוא כמו נדר שאסור לחזור בו.

סעיף ג

ומה הוא ההפקר, שיאמר אדם: נכסי אלו הפקר לכל, בין במטלטלים בין בקרקעות.

סעיף ד

כיצד דין ההפקר, כל הקודם וזכה בו קנהו לעצמו ונעשה שלו, ואפילו זה שהפקירו דינו בו כדין כל אדם, אם קדם וזכה בו, קנהו.

סעיף ה

המפקיר לעניים אבל לא לעשירים, אינו הפקר, עד שיפקיר לכל כשמיטה.

סעיף ו

המפקיר עבדיו הגדולים קנו עצמם, והקטנים כל הקודם והחזיק בהם זכה.

סעיף ז

המפקיר את הקרקע, כל הקודם והחזיק בה זכה. דין תורה, אפילו הפקיר בפני אחד הרי זה הפקר ונפטר מהמעשרות, אבל מדברי סופרים אינו הפקר עד שיפקיר בפני ג', כדי שיהיה אחד זוכה, אם רצה והשנים מעידים.

הגה: ויש אומרים דאפילו בינו לבין עצמו הוי הפקר (טור ס"ח בשם הרא"ש).

סעיף ח

האומר הרי זה הפקר וזה הרי השני ספק הפקר. ואם אמר: וזה כמו זה, או שאמר: וגם זה, הרי התפיס השני ויהיה הפקר ודאי.

סעיף ט

המפקיר את שדהו ולא זכה בה אדם, כל שלשה ימים יכול לחזור בו, אחר שלשה ימים אינו יכול לחזור בו, אלא אם כן קדם וזכה בה הרי הוא כזוכה מההפקר, בין הוא בין אחר.

סעיף י

האומר שדה זו מופקרת ליום אחד, לחדש אחד, לשנה אחת, לשבוע אחת, עד שלא זכה בה הוא או אחר יכול לחזור בו. ומשזכה בה, בין הוא בין אחר, אינו יכול לחזור בו.

סעיף יא

דבר המופקר שבא אחד ושמרו והיה מביט בו שלא יטלנו אדם, לא זכה עד שיגביהנו אם הוא מטלטל, או יחזיק בקרקע כדרך שקונים הלקוחות.

סעיף יב

המדברות והימים והנהרות והנחלים, כל שבהם הפקר וכל הקודם בהם זכה, כגון העשבים והעצים והפירות של אילנות של יער וכיוצא בהם.

סעיף יג

הצד דגים מהימים ומהנהרות, או שצד עופות או מיני חיות, הואיל ואין להם בעלים זכה, ובלבד שלא יצוד בשדה חברו. ואם צד שם, קנה. ואם היו הדגים בביברין של בעלים, וכן חיה ועוף שבביברים, אע"פ שהוא ביבר גדול והוא מחוסר צידה הרי זה של בעל הביברים, והצד משם הרי זה גזלן. הלוקח דגים מתוך מצודתו של חברו כשהוא בתוך הים, או שלקח חיה ממצודתו כשהיא פרוסה במדבר, הרי זה אסור מדברי סופרים. ואם היה המצודה כלי, ולקח מתוך המצודה, הרי זה גזלן.

סעיף יד

הפורס מצודה בשדה חברו וצד בה חיה או עוף, אע"פ שאין לו רשות לעשות דבר זה קנה, ואם היה עומד בעל השדה בתוך שדהו ואמר: זכתה לי שדי, קנה בעל השדה ואין לבעל המצודה כלום. (והוא הדין אם החצר משתמר, אע"פ שלא עמד בצד שדהו) (טור סימן רס"ח).

סעיף טו

דגים שקפצו לתוך הספינה, קנה בעל הספינה, שזו כחצר המשתמרת היא, ואינה חצר המהלכת, שהמים הם שמוליכין אותה ואינה הולכת מחמת עצמה.

סעיף טז

עני המנקף (פירוש: חותך כמו ונשאר בו עוללות כנוקף זית ישעיה יז, ו' רש"י) בראש האילן ומשיר פירותיה ונפלו לארץ, אם בא לידי העני קודם שנפלו לארץ קנאם, ואם נטלן אחר אחר שנפלו לארץ מוציאין מידו, אבל אם לא בא לידו מתחילה אין בהם משום גזל להוציאם מיד הנוטל, אבל לכתחילה אסור לו ליטלם.

סעיף יז

שחלים (פירש הרמב"ם: בערבי חבשא"ר ובלע"ז קישרין) הגדלים בשדה פשתן, מותר כל אדם ליטלן מפני שהם הפקר שמפסידים הפשתן, ואם הם עומדים על המצר או שהוקשו לזרע אסור.

סעיף יח

שדה שיש בו כלאים, אם יש בו אחד מכ"ד ממין אחר מפקירים בית דין כל השדה.