סימן תיז: כל דבר המזיק אין מוציאין אותו לרשות הרבים
סעיף א
לא יסקל אדם מרשותו לרשות הרבים, ואין עושין חלל תחת רשות הרבים, ולא בורות ולא שיחין ולא מערות, ואע"פ שהעגלה יכולה להלך על גביהן והיא טעונה אבנים, שמא תפחת מלמטה שלא מדעתו.
הגה: ויש אומרים דאף על גב דהכי דינא היא, מכל מקום כבר נהגו לעשות ביבין ומרתפות תחת חלל רשות הרבים וכן זיזין, וכולן מוחלין על כך מאחר שכן נהגו, ועוד שרשות הרבים הם של מושלי העיר, ולכל מה שנותנים רשות אזלינן בתריה ולפי ענין המנהג (ב"י בשם רשב"א), והחופה בור לצורכי רבים מותר.
סעיף ב
אין מוציאין זיזין וגזוזטראות לרשות הרבים, אלא אם כן היו למעלה מגמל ורוכבו, והוא שלא יאפיל הדרך על גבי רשות הרבים, ואם רצה, כונס לתוך שלו ומוציאו, כנס ולא הוציא, הרי זה מוציא כל זמן שירצה, אבל אינו יכול להחזיר הכתלים למקומם לעולם, שכל מצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו.
הגה: ודוקא במקום שרבים דורסים בו, אבל אם אין דורסים שם כגון שבנה שם אצטבא, אף על גב דרבים מעבירים שם משאם, יכול להחזיר הכותל למקומו (ב"י בשם רבנו ירוחם).
סעיף ג
לקח חצר ובה זיזין וגזוזטראות יוצאות לרשות הרבים, הרי זה בחזקתה, ואם נפלה, חוזר ובונה אותה כשהיתה.
סעיף ד
אילן שהוא נוטה לרשות הרבים, קוצץ כדי שיהא הגמל עובר ברוכבו, ומניחים מקום פנוי משתי שפתות הנהר ברוחב כתפי המלחים שיורדים שם ומושכים הספינה, וכל אילן הנמצא ברוחב זה קוצצין אותו מיד, ואין מתרין בבעליו, שהרי מעכב מושכי הספינה.
סעיף ה
אין שורין טיט ברשות הרבים להשהותו זמן רב, ואין לובנים בו לבנים, אבל גובלים שם טיט לצורך בנין, אבל לא לעשות לבנים.
סעיף ו
הבונה ברשות הרבים, כשמכין האבנים צריך שלא ישהה שם, אלא מביא ובונה מיד.
סעיף ז
וכלם שהזיקו חייבים לשלם נזק שלם.